משה ברדה
|

שחקני מכבי תל אביב חוגגים (אורן בן חקון)
מכבי תל אביב סיפקה ערב של כדורסל מחובר, מאוזן ובעיקר מנצח, עם ניצחון מרשים על ולנסיה בארנה הירושלמית. בפרק החדש של פודקאסט מכבי סל, לי נוף ומשה ברדה דיברו על חמשת השחקנים שקלעו בכפולות וזה לא רק נתון סטטיסטי מחמיא, אלא עדות לקבוצה שמבינה איך לנצח יחד, בלי להיות תלויה בשחקן אחד ועם זרימה התקפית שעבדה כמעט בכל שלב של המשחק.
בלב העניין עמד איפה לונדברג – האיש שאיזן את כל המערכת. לא בהכרח עם מספרים שמתפוצצים על הדף, אלא עם שליטה בקצב, קבלת החלטות חכמה והתבלין שהיה חסר למכבי בתקופות הפחות טובות. הוא חיבר בין הקווים, הרגיע כשצריך, והיה בדיוק השחקן שמכבי חיפשה ברגעים האלה. אי אפשר להתעלם גם מההשפעה של הקהל. חזרת המשחקים לארץ הכניסה אנרגיה אחרת לגמרי כשהשחקנים שמרגישים גב, ביטחון, תחושת בית אמיתית. זה היה מורגש בהגנה, בריצות, ובעיקר בשפת הגוף.
מצד שני, עלו גם סימני שאלה. הדקות המועטות של תמיר בלאט ורומן סורקין, שני שחקנים משמעותיים ברוטציה, מעוררות מחשבה לגבי ההמשך. האם זו התאמה נקודתית ליריבה? שינוי גישה? או משהו עמוק יותר. וגם לוני ווקר עם גישה מעניינת, לפעמים סבלנית ולפעמים פחות, שיכולה להיות אקס פקטור גדול מאוד בהמשך העונה, לטוב וגם לרע. ואז מגיעה שאלת השיא: האם מכבי תל אביב עוד בדרך לפיק האמיתי שלה, או שמה שאנחנו רואים עכשיו – זה כבר השיא? האם יש עוד לאן לעלות, ואפשר לחלום על פליי אין? האזנה נעימה