רפאל נדאל נחשב לאחד מגדולי הטניסאים בהיסטוריה לאחר זכה ב-22 תארי גראנד סלאם, ואף ידוע בקשר ההדוק שלו לריאל מדריד. בראיון מיוחד בספרד הוא דיבר על נושאים רבים וביניהם: הסיבה שפרש, החיים שאחרי הקריירה, פרויקטים עתידיים והמועדון שאליו הוא כה מחובר, ריאל מדריד.
“יש להם את החלוץ הטוב בעולם”, אמר נדאל על הבלאנקוס, והוסיף על הרעיון שיהיה נשיא ריאל מדריד בעתיד: “מבחינה רעיונית, זה יכול להיות משהו נפלא, הייתי רוצה לשקול את האפשרות הזו בעתיד, אבל רק כשאהיה מוכן”.
הספרדי התייחס גם למערכת היחסים בין צ’אבי אלונסו לוויניסיוס שתופסת את הכותרות לאחרונה: “אני חושב שזה טופל היטב, אפשר לפתור את זה באמצעות דיאלוג והבנה. ויניסיוס צריך להבין מי האחראי. אלה דברים שניתן לתקן באמצעות שיחה. הראשון שצריך לנצל את השיפור ואת היריבות על עמדתו בהרכב הוא ויניסיוס, הוא צריך שחקנים טובים שיתחרו לצידו ויידחפו אותו קדימה”.
"ויניסיוס צריך להבין מי האחראי" (IMAGO)על החיים שלאחר הפרישה סיפר נדאל: “זכיתי בשלווה מאז פרישתי, אבל לא בגלל לוח זמנים שנותר עמוס, אלא בגלל שאין לי את האחריות היומיומית שדורשת ממך לבצע. זה לעתים קרובות היה מתיש ובסופו של דבר, אתה לא מאושר כמו שמישהו בר מזל כמוני צריך להיות”.
בנוגע לסיבה שבגללה פרש מטניס הסביר: “דחפתי את עצמי עד הקצה כדי להישאר תחרותי. זה שכנע אותי שאני חייב לקבל את ההחלטה הזו, המיכל שלי היה ריק. מבחינתי, זה היה הגיוני. לא פרשתי עייף מטניס או חסר מוטיבציה, אבל הגוף שלי פשוט לא יכול היה לסבול יותר. יכולתי להתחרות, אבל לא ברמה שהייתי רגיל אליה”.
רפאל נדאל: "המיכל שלי היה ריק, הגוף לא יכל יותר" (רויטרס)על היריבות הנוכחית בין אלקראס לסינר, נדאל אמר: “הם מראים שאפשר להיות היריבים הכי גדולים מבלי לאבד את החברות”. כך גם קישר את זה לעצמו וליריביו הגדולים: “הזמן שביליתי יחד עם פדרר וג'וקוביץ' הפך אותנו לטובים יותר. בהתחלה כשרק הגענו, לסמפראס היו הכי הרבה תארי גראנד סלאם עם 14, אך אם שלושתנו לא היינו שם, אולי ההתקדמות שלו הייתה נעצרת. במקרה של שלושתנו, לא היה מקום לשאננות, זו הסיבה שבסופו של דבר הגענו ל-24, 22 ו-20 תארי גראנד סלאם”.
רפאל נדאל וקרלוס אלקראס (רויטרס)הספרדי דיבר על השינוי בטניס מאז שהתחיל לשחק: “עכשיו הם חובטים בכדור חזק יותר”, וחשף כי לא גדל עם שפע הסטטיסטיקות הזמינות כיום. “ידע הוא כוח, אבל רציתי רק את המינימום ההכרחי של מידע, תמיד הסתמכתי יותר על אינטואיציה. פדרר היה אותו הדבר, הוא שיחק לפי תחושה”.