לארדה גולר יש שתי פנים. מופנם, מעט ביישן כשהוא מחוץ למגרש, אבל כשהוא נועל את הנעליים, הוא הר געש. שתי פנים שמתוארות בראיון מעמיק של ‘לאקיפ’. תופעה שהתפוצצה תחת שרביטו של צ’אבי אלונסו. בעשרה משחקים כבש שלושה שערים ובישל ארבעה. בין אם במרכז המשחק ובין אם ברחבה. על הדשא אין ספקות, לא עבור המאמן, ולא עבור הקשר עצמו: "אם צ’אבי יבקש ממני לשחק כשוער, אקנה כפפות".
הוא הפך מכישרון להבטחה ועד שחקן מפתח בלתי מעורער. עד כדי כך שהפך את השותפות שלו עם קיליאן אמבפה למערכת יחסים קבועה: "לפעמים מספיק מבט אחד". שחקן מיוחד, "ייחודי", שמשתמש בכישרון כקרש קפיצה ובעבודה קשה כיסוד. "הוספתי שמונה קילוגרם של מסת שריר", הוא מספר. בן 20 שלא נותן לאור הזרקורים להסיט אותו מהמטרה. הוא "בטוח בעצמו יותר מאי פעם", אבל בצורה רגועה ובוגרת: "לחשוב שכבר הגעת לשם... זה לא אני. אני לא עובד ככה. הדבר החשוב הוא לא לנסות להיות מישהו שאתה לא".
איך אתה מתמודד עם לחץ?
“מעולם לא ראיתי את הרעש סביבי כלחץ. זה רק היה מקשה עליי. כמובן שיש אחריות, אבל אלה דברים שעוזרים לי להשתפר, להעלות את הרמה שלי. כאילו אני זקוק לזה. יש אנשים שחושבים שאני נחמד מדי כי אני לא יוצר בעיות, אבל יש לי הרבה אמביציה. הדבר החשוב הוא לא לנסות להיות מישהו שאתה לא”.
ארדה גולר בפעולה (IMAGO)לאחרונה אתה בועט יותר בכדורים חופשיים מקצה הרחבה. איך הרווחת את הזכות הזו?
“אני חושב שהרווחתי את הכבוד בזכות הבעיטות שאנחנו מתאמנים עליהן בסוף כל אימון. אחרי זה, קל יותר לבקש את הכדור במשחק, כשיש עבירה קרובה לרחבה. אבל צריך למצוא איזון בין לדרוש דברים לבין לכבד אחרים, את המועדון. אם שחקן כמו לוקה מודריץ' בא ורוצה לבעוט, צריך לתת לו בלי לומר מילה”.
יש לך מערכת יחסים מיוחדת עם הקרואטי.
“קראתי לו "לוקה אבי" כבר בפעם הראשונה. בתור ילדים, מלמדים אותנו לקרוא למבוגרים מאיתנו בתוספת "אבי" (שמשמעותו אח גדול). לא יכולתי פשוט לקרוא לו בשמו הפרטי”.
לוקה מודריץ' וארדה גולר (רויטרס)האם היה קשה בהתחלה, בגלל הבעיות הפיזיות?
“ידעתי שאני במועדון הגדול בעולם. אבל כבר מהאימון הראשון ידעתי שיש לי את האיכויות לשחק. מעולם לא הטלתי ספק שאצליח כאן. ג’וני קלאפאט הסביר לי את התוכנית. הוא אמר לי שהשנה הראשונה תהיה קשה, ושאין דרך אחרת לילד שהכיר רק את טורקיה. הוא גם אמר לי שאני מגיע לתקופה שאחרי מודריץ' וקרוס. הכול היה ברור, הוא היה כן, וזה עדיף”.
בטורקיה הייתה סערה כשאנצ’לוטי השאיר אותך מחוץ למשחקים החשובים.
“קרלו הוא אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה. אסור לשכוח שהוא אמר לתקשורת שאני אהיה אחד הקשרים הטובים בעולם. דוידה, הבן שלו והעוזר, תמיד ניסה לעזור לי. אני מודה להם. כשלא שיחקתי זה היה קשה, אבל זה רק חיזק את הרצון שלי. חיכיתי לרגע שלי”.
אנצ'לוטי וגולר (רויטרס)ומה לגבי צ’אבי אלונסו? נראה שהוא מאמין בך מאוד.
“ביום הראשון הוא אמר לי: ‘אני יודע שאתה אינסטינקטיבי, שאתה לוחם על המגרש’. בסגנון המשחק שלו הוא דורש הרבה אחד על אחד בחצי המגרש של היריב, כמעט כמו שמירה אישית. זה דורש אופי ואגרסיביות. אבל יש לי אמון מלא בתוכניות שלו: אם יום אחד יבקש ממני להיות שוער, אקנה כפפות”.
כיום יש רבים שמשווים את ה’צמד’ שלך עם אמבפה לזה של אוזיל ורונאלדו.
“ההשוואה מחמיאה, זה נחמד לשמוע. הם השיגו דברים אדירים. אבל הצלחות גדולות מושגות תמיד על ידי קבוצה, לא על ידי שני שחקנים בלבד. הכישורים שלנו משלימים זה את זה. אנחנו מבינים זה את זה היטב, הכל זורם. לפעמים אנחנו מדברים קצת לפני המשחק: ‘היום ננסה לעשות את זה או את זה’ לפעמים מספיק רק מבט אחד”.
ארדה גולר חוגג עם קיליאן אמבפה (IMAGO)אומרים שאמבפה לעיתים יורד יותר מדי למרכז המגרש ומתרחק מהרחבה.
“אני חושב שצריך לתת לו לשחק איפה שהוא רוצה. הכישרון שלו נותן לו את הזכות לחופש הזה. אם הוא יורד למרכז, זה לא סתם. הוא מבין מה המשחק דורש. כשזה קורה, אני זה שצריך לתפוס את המקום שלו”.
יש לך כבר תואר ליגת האלופות. אתה מרגיש לחץ לזכות בעוד אחד?
“אני לא זכיתי בו, זה לא שלי (הוא לא שיחק ולו דקה אחת בזכייה ה־15, אלא רק בליגה ובגביע). אני צריך ללכת על עוד אחד. זה אחד היעדים העיקריים שלי. אני רוצה שהילדים בארצי יוכלו לומר: ‘אם ארדה עשה את זה, גם אני יכול’”.