ריאל מדריד נבנתה על מיתוס “הלילות גדולים” מול הקבוצות החזקות: אלה שהעולם עוצר בהם נשימה והכדורגל כולו מתרכז רק בהם. זהו הבסיס לאגדה, לזהות וליוקרה ההיסטורית של המועדון. אלא שבתקופה האחרונה, דווקא כשהמבחנים הכי גדולים מגיעים, הבלאנקוס נראים פגיעים מתמיד. בעונה שעברה זה התחיל, ובפרויקט החדש של צ'אבי אלונסו הסיפור חוזר על עצמו: תבוסות צורבות מול הגדולות.
המספרים לא משקרים: ארבעה הפסדים מארבעה משחקי קלאסיקו בעונה שעברה מול ברצלונה, ניצחון בודד בחמישה משחקים מול אתלטיקו, הפסדים מול ליברפול ומילאן בשלב הליגה של ליגת האלופות, והדחה עם שני הפסדים מול ארסנל ברבע הגמר. לזה נוספו בתקופת אלונסו המפלה מול פ.ס.ז’ בגביע העולם למועדונים והסטירה מהדרבי האחרון עם 5:2 מול אתלטיקו. הנתונים ברורים, ונראה כי מול היריבות הגדולות, ריאל מדריד כבר לא בצד שמנצח.
מאז תחילת העונה שעברה, הקבוצה לא ניצחה ב-12 משחקים מול יריבות מהטופ העולמי. הניצחונות שכן הגיעו היו ספורים. הדחת אתלטיקו בפנדלים, הניצחונות המרשימים מול מנצ’סטר סיטי, שני ניצחונות מול דורטמונד ועוד אחד נגד יובנטוס, כולם רגעי אור, אבל הם מסתכמים ב-6 ניצחונות בלבד מתוך 18 משחקי “גמר” אליהם עלו השחקנים. עבור קבוצה שבנתה את שמה על התעלות ברגעי האמת, זו סטטיסטיקה מטרידה מאוד.
מאניטה היסטורית! 2:5 מוחץ לאתלטיקו בדרביולא מדובר רק בכמות ההפסדים, אלא גם באיך שהם מגיעים. מול פ.ס.ז’, ריאל מדריד קרסה פיזית מול אינטנסיביות בלתי נגמרת. מול ברצלונה היא נחשפה טקטית ונשברה מנטלית. בדרבי מול אתלטיקו, שחקניו של סימאונה היו עדיפים אישית וקבוצתית. מועדון שתמיד עורר פחד בלילות הגדולים, נראה כיום פגיע מתמיד דווקא במעמדים שכולם צופים בהם.
בדרבי האחרון זה נחשף שוב: הגנה מקרטעת, כיסוי לקוי במצבים נייחים וחוסר חדות ברחבה. הקישור לא סיפק עבודה הגנתית, הלחץ לא תיפקד, ושחקנים מובילים כמו ג’וד בלינגהאם נראו אבודים על הדשא. סימאונה וחבורתו פשוט הציבו מראה מול ריאל, והראו לה עד כמה רחוקה היא מלהיות קבוצה דורסנית באמת ברגעים הגדולים.
כעת, המשימה ברורה: ריאל מדריד חייבת לחזור ולהיות הקבוצה של “הלילות הגדולים”. זה ידרוש שינוי מהותי תחת צ’אבי אלונסו, אותו קיליאן אמבפה יצטרך להוביל על המגרש. מעל הכל, הקבוצה חייבת להחזיר לעצמה את האמונה, את התחושה שהיא טובה יותר מכל יריב, שהיא לא נשברת גם כשהכיוון של המשחק נגדה. כי כמו שההיסטוריה הוכיחה: בלילות הגדולים, ריאל האמיתית נמדדת לא בכישרון, אלא באמונה וביכולת להרים את הראש כשכולם בטוחים שזה אבוד.