השואו המיוחד: מוריניו בפנרבחצ'ה כי חיפש אהבה

ב-2 ביוני 2004 הוצג ז'וזה מוריניו בצ'לסי וטבע את המונח The Special One (המיוחד) – וזה הביטוי המזוהה ביותר איתו מאז ועד היום. הייחוד התפוגג בהדרגה במשך התקופה שחלפה והמאמן הפורטוגלי בהחלט מכיר במגבלותיו, אבל כאשף השיווק והתקשורת הוא יודע לנצל גם את זה לטובתו. ב-3 ביוני 2024, כלומר בדיוק 20 שנה ויום אחד מאוחר יותר, הוא הוצג במסיבת עיתונאים ראוותנית באיסטנבול כמאמנה החדש של פנרבחצ'ה, כאשר מאחוריו כיתוביות ענק המברכות על הגעתו של The Special One. "ברוך הבא למועדון הספורט הגדול בעולם", הצהירה פנרבחצ'ה. 

היה כאן שילוב חינני של אימוץ סגנונו של מוריניו עם הומור עצמי. מובן מאליו שפנרבחצ'ה לא מתכוונת ברצינות לכל מילה באמירה זו, אבל היא משדרת בדיוק על הגל של המאמן החדש. הפורטוגלי הוא מומחה עולמי לשחצנות תיאטרלית, בה הגבולות בין מציאות לדמיון מטושטשים למדי. זה מה שפנרבחצ'ה רוצה לעשות איתו והיא מזמינה אותו להשתמש בכישוריו כמה שיותר. החתמתו היא ההזדמנות של הקנריות לקבל חשיפה גדולה ברחבי תבל על בסיס שבועי, אבל זה יקרה רק אם מוריניו יספק מנות גדושות של התנהגות מוריניואית טיפוסית. ביומו הראשון בתפקיד הוא ממש לא איכזב ומצא דרך נהדרת לצייר את הצעד החדש בקריירה בצבעים חיוביים.

מובן מאליו כי מדובר בירידה משמעותית ברמה. אחרי שני עשורים שבילה בליגות באנגליה, איטליה וספרד, הידרדר מוריניו בן ה-61 לליגה הטורקית, שאינה נוצצת יותר אפילו בהשוואה לליגה הפורטוגלית. לכן הוא בחר לדבר על האתגר, תוך שהוא שולח עקיצות כואבות לשתי האקסיות האחרונות שלו. המיוחד הסביר כי להילחם על מקום חמישי או שישי בפרמייר ליג או בסרייה א’ לא מרגיש כמו אתגר בשבילו ותיאר את האפשרות להעפיל למפעלים האירופיים עם טוטנהאם ורומא כ"נס". האתגר, לדבריו, הוא מאבק האליפות. "כל משחק חשוב כשאתה נאבק בצמרת", הדגיש מוריניו והוא אכן יקבל זאת על ספסל פנרבחצ'ה.

ז'וזה מוריניו מוצג בפנרבחצ'ה (רויטרס)

האתגר שלו כביר, כי הקנריות לא זכו באליפות במשך עשור שלם, מאז 2014. זה לא אומר שהם היו במשבר בעונה החולפת – בדיוק להיפך. 2023/24 הייתה אחת העונות הטובות ביותר של פנרבחצ'ה מבחינה מקצועית והיא הניבה מאזן ליגה מזהיר של 31 ניצחונות, שש תוצאות תיקו והפסד בודד ב-38 מחזורים. הקבוצה אף לא ספגה בשני המפגשים מול גלאטסראיי, אך זה לא עזר לה לטפס לפסגה בטבלה הסופית. אל מול 99 הנקודות של פנרבחצ'ה, ליקטו האריות באדום-צהוב 102 נקודות והקמפיין שלהם כלל 17 ניצחונות רצופים בין ינואר למאי. בקרב האוהדים בצהוב-כחול, היו לא מעטים שגרסו כי משהו לא כשר כאן, ובאופן כללי העונה בטורקיה הייתה עמוסה בשערוריות.

הגדולה שבהן התרחשה באמצע מרץ, כאשר מאות אוהדי טרבזונספור פרצו למגרש בתום ההפסד הביתי הדרמטי 3:2 לקנריות ותקפו פיזית את השחקנים האורחים. במחאה על האירוע, איימה הנהלת פנרבחצ'ה לפרוש כליל מהליגה, אם כי ויתרה על המהלך במהרה. תקריות מסוג זה, בתוספת הבצורת הארוכה ללא תואר אליפות שמרגישה כמו נצח, יוצרות באופן טבעי תחושה של "כל העולם נגדנו". ואתם הרי יודעים היטב מי המאמן הכי מתאים לרכב על אווירה מסוג זה ולנצל אותה עד תום. מוריניו הגיע לאיסטנבול לא רק כדי להצעיד סוף כל סוף את פנרבחצ'ה למקום הראשון, אלא גם כדי להעניק לה יתרון פסיכולוגי. פעם היא נהנתה מעליונות מנטלית על יריבותיה, אך היא נשחקה – והמיוחד אמור להחזיר עטרה ליושנה.

אמור להחזיר עטרה ליושנה. מוריניו חותם על החוזה בפנרבחצ'ה (רויטרס)

שני ההיבטים האלה מרגשים ללא ספק את הפורטוגלי, אבל יש גם שיקול שלישי, והוא כנראה החשוב מכולם. ברומא חווה מוריניו את האהבה הטהורה והבלתי מסוייגת מצד הקהל. אוהדי הג'אלורוסי קיבלו אותו בזרועות פתוחות, נשבו בקסמו מהרגע הראשון ולא רצו להיפרד ממנו לעולם. ההחלטה לפטרו התקבלה בניגוד מוחלט להלך הרוח ביציעים והמאמן בכה כאשר נפרד ממעריציו וראה כיצד דמעות זולגות גם מעיניהם. זה היה חיבור אותנטי ומוריניו לא שיקר כאשר סיפר כי ויתר על האפשרות לאמן את נבחרת פורטוגל בגלל שלא רצה לבגוד באוהדי רומא. שום דבר לא יכול לפצות על אובדן אהבה כלפיך ואדם הוגן לא מסוגל לזלזל ברגש כזה.

מבחינה מקצועית, הייתה מידת הצלחתו של מוריניו באולימפיקו מוגבלת, אבל הוא בכל זאת נהנה מכל רגע. הוא שוב הרגיש אהוב ללא תנאים מוקדמים, כפי שקרה לו בפורטו אותה הצעיד לשני תארים באירופה, בקדנציה הראשונה בצ'לסי ובשנתיים החלומיות באינטר שהסתיימו בטרבל היסטורי. מאז 2010, זה כבר ממש לא היה זה. בריאל מדריד היה מוריניו שנוי מאוד במחלוקת והאוהדים התחלקו לשני מחנות – תומכיו ומתנגדיו. הקדנציה השנייה בסטמפורד ברידג' לא הצליחה להחיות את הרגשות שהיו בין 2004 ל-2007. במנצ'סטר יונייטד ובטוטנהאם אחוזים ניכרים מהאוהדים תיעבו אותו באופן גלוי. באולד טראפורד, גישתו הבסיסית הייתה מנוגדת לחלוטין למורשת ול-DNA של המועדון. אצל התרנגולים, הוא עורר אנטגוניזם בגלל זיהויו עם צ'לסי וגם בגלל שלא הסתיר כי הוא רואה בתפקיד סוג של ברירת מחדל. אז במשך יותר מעשור, הוא לא באמת היה נערץ – עד שהגיע לרומא.

לא רצה לבגוד באוהדים ובסוף פוטר. מוריניו (רויטרס)

לכן, אחרי שהועזב מעיר הנצח, השתוקק מוריניו בעיקר לשחזר את התחושה הזו. הוא רצה להגיע שוב למועדון בו הקהל יראה בו עילוי והבין כי יידרש להתפשר לשם כך על איכות הליגה. הרי במועדוני הפאר הגדולים הוא כבר לא רלוונטי בכל מקרה, וזה הובהר חד משמעית כאשר באיירן מינכן לא ספרה אותו כאופציה רצינית. לא לגמרי ברור מי הדליף לתקשורת על המגעים שהתנהלו לכאורה בין הצדדים, אבל בשורה התחתונה מוריניו לא היה רלוונטי מבחינת הבווארים. הם בחנו אינספור אופציות אחרות והעדיפו ללכת בסופו של דבר על מאמן צעיר ממנו ברבע מאה, בדמותו של וינסנט קומפני. חוץ מזה, מעטים היו זורקים לכיוונו פרחים באליאנץ ארנה. בפנרבחצ'ה זה סיפור אחר לגמרי.

קבלת הפנים של מוריניו באיסטנבול הייתה מדהימה יותר אפילו בהשוואה לרומא. אלפים קיבלו את פניו בשדה התעופה, עשרות אלפים נדחסו לאצטדיון כדי לראות אותו מוצג והוא סיפק את הסחורה. "החולצה הזו היא העור שלי מעכשיו", הוא הכריז. "כדורגל הוא תשוקה, ואין מקום טוב יותר להרגיש את התשוקה הזו מאשר כאן", הוא קבע נחרצות. 

אוהדי פנרבחצ'ה בקבלת פנים לז'וזה מוריניו (רויטרס)

הצדק איתו. הליגה הטורקית ייצרית מאוד ונוטפת תשוקה – ומוריניו זקוק מאוד לכך בשלב זה של חייו. "אוהדים צריכים להיות משוגעים. אני אוהב לחץ והקהל חייב להפעיל עלינו לחץ. אם השחקנים לא מסוגלים להתמודד עם זה, הם לא טובים מספיק כדי לשחק בפנרבחצ'ה", קבע המיוחד. וכל כוכב בסגל הבין מיד שהדרישות הולכות להשתנות. הבוס מתכוון להתייחס אליהם כאילו הם באמת משחקים במועדון הגדול בעולם. הכותרות מובטחות על בסיס קבוע. איש לא מבטיח שהקדנציה של מוריניו בפנרבחצ'ה תהיה מוצלחת, אבל ההצגה מובטחת. זה יהיה מרתק. זה יהיה כיף. זה יהיה מיוחד.