שלושה כוכבי על מגיעים לאליפות אפריקה עם שאיפות גדולות ובמצב רוח לא אידיאלי. מוחמד סלאח חולם להוריד את הקוף מהגב במדי מצרים, סאדיו מאנה מתמודד עם העובדה כי שיאו מאחוריו ורוצה לשחזר את הזכייה ההיסטורית עם סנגל ואילו ויקטור אוסימן מקבל פסק זמן מהצרות בנאפולי כדי להוביל לראשונה בחייו את ניגריה.
מוחמד סלאח
יקיר אנפילד הוא גדול השחקנים המצרים בכל הזמנים ואין על כך ויכוח. למעשה, הוא הכדורגלן הצפון אפריקני הכי טוב אי פעם, אבל רובה המוחלט של התהילה מגיעה לו בזכות הופעותיו בחולצה האדומה של ליברפול ולא בזו של נבחרתו הלאומית. בכל הקשור לייצוג המולדת, יש לו עדיין חוב גדול. הרי יש מצרים שהצעידו את הנבחרת לשלוש אליפויות אפריקה ברציפות. וסלאח? אין לו אפילו תואר אחד לרפואה.
אז נכון, הייתה העפלה למונדיאל 2018 וזה בהחלט מבורך. אלא שממש לפני הטורניר נפצע סלאח בכתפו בגמר ליגת האלופות, הגיע לרוסיה לא כשיר והנבחרת הלכה הביתה ללא נקודות. היא קיוותה להיות הסוס השחור, אבל הפסידה אפילו לסעודיה, בסוג של "דרבי ערבי". שנה לאחר מכן, האכזבה הייתה גדולה אפילו יותר. המצרים היו אמורים לזכות באליפות אפריקה על אדמתם, אבל הודחו כבר בשמינית הגמר אחרי הפסד 1:0 לדרום אפריקה החלשה. זו הייתה השפלה של ממש באצטדיון הלאומי בקהיר לעיני 75 אלף צופים.
עדיין בלי תואר בנבחרת. סלאח (רויטרס)היו, כמובן, גם שתי העפלות לגמר, אבל איכשהו הן רק הדגישו עד כמה הנבחרת של סלאח לוזרית. כי הרי בארבעת הגמרים הקודמים שלהם הצליחו המצרים להניף את הגביע. תמיד בשיניים, אבל ניצחו. והנה לכם, בא הכוכב המתוקשר ולא עומד במשימה.
ב-2017, סלאח עוד לא הגיע למעמד של סופרסטאר של ממש ושיחק ברומא, אבל הפסד לקמרון שנתפסה כנחותה היה צורם. בתחילת 2022, לפני שנתיים, הוא כבר היה מחוייב לפצות את האומה על הפיאסקו הביתי. והוא לא פיצה. בגמר מול סנגל, בקרב הישיר מול עמיתו לליברפול, סאדיו מאנה, איתו ניהל מערכת יחסים מורכבת למדי באנפילד, הוא לא כבש. גם מאנה לא כבש, אבל בפנדלים הוא דייק בבעיטה החמישית – וכך התבטלה הבעיטה החמישית של המצרים אותה היה אמור לבצע סלאח.
בקיצור, איך שלא תסתכלו על זה, החוב עדיין שם, והוא רק צומח וצובר ריבית. המצרים אוהבים מאוד את האליל שלהם ומעריכים את פועלו בפרמייר ליג ובליגת האלופות, אבל ללא זכייה באליפות אפריקה, הקריירה שלו לא תהיה שלמה מבחינתם. בגיל 31, זו עשויה להיות ההזדמנות האמיתית האחרונה, בטורניר אשר במהלכו יחגוג סלאח את הופעתו ה-100 בנבחרת.
אולי הפעם? סלאח (רויטרס)סאדיו מאנה
את תפקידו ההיסטורי בסנגל מאנה כבר מילא. זה עניין של מזל, כמובן – כולה פנדל לפה ולשם. בתסריט טיפה אחר, הגיבור הסנגלי היה יורד מהדשא מתוסכל בגמר לפני שנתיים, והופעתו ב-120 דקות לא הייתה מבריקה בלשון המעטה. ואולם, בשורה התחתונה הוא היה הכוכב האולטימטיבי בדרך לזכייה הראשונה אי פעם של סנגל באליפות אפריקה, ומקומו בהיסטוריה מובטח.
תדמיתו לא תוכתם לעולם גם בזכות התרומות הכספיות הנדיבות שלו למולדת בכלל ולמחוז הולדתו הנידח בפרט. בתי ספר, בתי חולים, רשתות תקשורת, כבישים – מאנה דואג לכל מה שרק אפשר וזו גם הסיבה בגללה אוהדיו בסנגל לא מאוכזבים במיוחד ממעברו לליגה הסעודית. עכשיו יש לו עוד יותר כסף, ובניגוד לכוכבים האחרים הוא לא יבזבז אותו על רכבי יוקרה ושעונים מטופשים. ההשקעה הסעודית תלך למקומות הנכונים.
ובכל זאת, עצוב לדעת שמאנה באל-נאסר. הוא רק בן 31 והיה אמור להמשיך לזהור על הבמה המרכזית באירופה עוד זמן רב. המעבר מליברפול לבאיירן מינכן, שהבטיח כה רבות על הנייר, הסתיים בפיאסקו. באופן כללי, כל עונת 2022/23 הייתה מתסכלת מאוד מבחינתו, במיוחד בגלל הפציעה בעיתוי האומלל שמנעה ממנו לשחק במונדיאל.
עשה את שלו. סאדיו מאנה (רויטרס)אחריה, גם ההרפתקה באליאנץ ארנה הידרדרה כמו כדור שלג, והאירוע הכי מתוקשר של השחקן שהיה ידוע כספורטאי למופת, היה דווקא האגרוף בפניו של לירוי סאנה. זה היה הרגע בו החליטה ההנהלה של באיירן לזרוק אותו רחוק ככל הניתן בקיץ והעסקה עם הסעודים נכפתה עליו. מאנה אפילו לא דאג להסתיר זאת. הוא הביע חוסר שביעות רצון קיצוני מהמלך, אך הפנים שאין לו ברירה אחרת.
לכן אליפות אפריקה הנוכחית חשובה עבורו. לא כמו לפני שנתיים, כי גביע אחד כבר בכיסו, אבל הטורניר הזה מסוגל להחזיר אותו לכותרות שקצת חסרות לו ויהיה זה מרגש מאוד לשמור על הכתר ביבשת גם כאשר מאנה משלים בהדרגה עם העובדה כי הקריירה האישית שלו כבר הרחק מעבר לשיאה, וזה תהליך בלתי הפיך.
ויקטור אוסימן
שחקן השנה באפריקה ב-2023 כבר בן 25, אבל זו תהיה אליפות היבשת הראשונה בחייו של הניגרי. טוב, זה לא לגמרי מדויק, כי ב-2019 הוא שותף למחצית אחת במשחק על המקום השלישי, אבל זה לא באמת נחשב. אז עדיין היה אוסימן שחקן אלמוני במדי שרלרואה הבלגית ורק אלה שהכירו אותו מקרוב ידעו עד כמה הפוטנציאל שלו גדול.
אוסימן עם צ'וקואזה אחרי המשחק על המקום השלישי ב-2019 (רויטרס)לפני שנתיים, בעוד הוא כבר היה סקורר נוצץ ויקר בנאפולי, נמנעה השתתפותו באליפות אפריקה בנסיבות שנויות מאוד במחלוקת, כאשר המועדון האיטלקי טען כי חלה בקורונה, בעוד ההתאחדות הניגרית הטילה בכך ספק. אאורליו דה לאורנטיס, הנשיא הראוותני של הנאפוליטנים, הכריז אז שהוא לא מתכוון עוד להחתים שחקנים אפריקנים, כל עוד לא יוותרו מראש על אליפות היבשת, וזה לא בדיוק מצא חן בעיני הסקורר. מאז, היחסים ביניהם המשיכו להיות בעייתיים, וזה נכון במיוחד עכשיו – למרות הזכייה בסקודטו.
העונה שעברה הייתה חלומית עבור אוסימן שקיבל את מדליית הזהב והוכתר למלך השערים בארץ המגף, אבל תחילת העונה החדשה הייתה קשה מאוד מבחינתו מכל היבט אפשרי. הקבוצת התרסקה בליגה, המועדון עשה ממנו צחוק בטיקטוק, חלה ירידה ביכולת האישית, פציעה השביתה אותו למשך חודש, העצבים מתוחים ובמשחקו האחרון בליגה האיטלקית ב-2023 הוא ספג כרטיס אדום. שנת 2024 התחילה בסכסוך עם הסוכן של חביצ'ה קברצחאליה שטען כי הניגרי קרוב למעבר לסעודיה וקיבל בתשובה קללות עסיסיות בחשבונו של אוסימן ברשתות החברתיות. היו, כמובן, גם הברקות לא מעטות, כולל בישול גאוני לקברצחאליה מול קליארי, אבל מצב רוחו של הניגרי באיטליה לא מזהיר.
לכן הוא שמח כל כך לקבל פסק זמן מהאווירה הרעילה. אליפות אפריקה מהווה עבורו אפשרות להתרענן ולמלא מצברים באמוציות חיוביות, במיוחד אם הנבחרת תצליח. זו הפעם הראשונה בה מוביל אוסימן את הנשרים בטורניר בינלאומי חשוב והוא עדיין מרגיש אחריות על כך שהם לא העפילו למונדיאל האחרון. הנחישות שלו תהיה עצומה, ומי יודע – אולי כך הוא יצליח לפתוח את השנה ברגל ימין כדי לחזור לדרום איטליה במומנטום אחר לגמרי ולנסות להציל את העונה, לקראת מעבר אפשרי בקיץ. ולא לסעודיה, אלא למועדון על אירופי.
השפלה: טורינו מפרקת את נאפולי האומללה