בשנים האחרונות רצי המרתון הישראלים עשו התקדמות משמעותית, שנמשכה גם בשנת 2023 בה זכה מארו טפרי במדליית הכסף באליפות העולם. זה היה ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו וזה הפך אותו לאחד מהספורטאים הישראלים הגדולים של השנה החולפת. עם המעבר משנת 2023 לשנת 2024 בה יתקיימו המשחקים האולימפיים, האתלט התארח בפודקאסט האולימפי ב-ONE לשיחה מרתקת.
טפרי בן ה-31 דיבר על ההישג באליפות העולם, הזיכרונות מהילדות בצפון אתיופיה, הטראומה שחווה עם מותה של אמו בגיל 8 עליה עדיין קשה לו לדבר, העלייה לארץ בגיל 14, איך הגיע לריצה ממש במקרה ומה היה הרגע בו הוא התאהב בתחרויות, הדרך שעבר מהימים בהם לא היה לו זוג נעליים ועד לפרסים של עשרות אלפי דולרים ורכב יוקרתי בחנייה, הזוגיות עם סלאמוויט וההתרגשות לקראת היום בו יהפוך לאבא.
וגם: היחס של הממשלה כלפי העדה האתיופית ואחותו שמחכה לעשות עלייה מאתיופיה, אבל המדינה עדיין לא מאפשרת לה להגיע ארצה למרות שאחיה מככב בעולם ונושא את דגל ישראל על גופו. האזינו לפרק עם האתלט המוביל בפודקאסט האולימפי עם אסי ממן.
מארו טפרי בפודקאסט האולימפי (מערכת ONE)מארו טפרי אמר על ההישג באליפות העולם: “זו הייתה תחרות מאוד קשה. לעקוף את האתיופים והקנייתים בתחרות כזאת זה הישג גדול בשבילי ושם הוכחתי לעצמי שאני יכול להתמודד מול כולם. לנצח אותם זה דבר מדהים, בעיקר כי היו לרובם שיאים יותר טובים משלי. הוכחתי שהמקום שלי ביניהם וזה כבוד גדול. כשאני חושב על איפה שהייתי לפני כמה שנים ורואה איפה אני עכשיו, אני אומר לעצמי ‘וואו’. לפעמים אני לא מאמין שהגעתי לאן שהגעתי”.
המשפחה שלך נמצאת איתך בישראל?
“יש לי שלושה אחים באתיופיה וארבעה אחים בישראל. חצי נשארו שם. העלייה של העדה שלנו היא קשה. למה? כי ככה המדינה החליטה. לפעמים מעדיפים להשאיר אותם שם. יש 8,000 יהודים שמחכים שם, גם אחותי מחכה לעלות לארץ ועדיין אין לה אישור. הילדה שלה פה כבר כמה חודשים במרכז קליטה בטבריה, אבל אמא שלהם נשארה שם. לצערי, ככה זה עובד. אחותי בת 35 וזה מוזר. יש הרבה אנשים כמוני שחלק מהמשפחה שלהם בארץ וחלק באתיופיה, וזה לא טוב. אצל האתיופים זה שונה, לא יודע למה הממשלה מחליטה שלא מעלים את כולם במכה אחת וזה מפרק את המשפחות. זה מפריע לי”.
יצא לך להשתתף בהפגנות של הקהילה האתיופית?
“קצת מפריע לי שלא יוצא לי להיות בהפגנות בגלל שאני מתרכז רוב הזמן בעבודה שלי ולא נמצא בכלל בארץ, אבל זה עוד יקרה. לאחרונה הלכתי להפגנה למען החטופים שנמצאים ברצועת עזה. מתי שאני יכול, אני עושה את זה. אברה מנגיסטו נמצא יותר מידי זמן בשבי ואף אחד לא אומר על זה כלום חוץ מהמשפחה שלו, זה עצוב. הלוואי שגם הוא יחזור בקרוב”.
מה המטרה שלך לאולימפיאדת פאריס?
“אני שואף להיכנס לטופ 10 ומשם הכל פתוח. אני צריך לרוץ מהר, אבל זה אפשרי. המרתוניסטים הישראלים ברמה מאוד גבוהה היום, גם אחרים יכולים לעשות את זה. יש לנו דור חדש שמסוגל להגיע רחוק מאוד”.
בעבר בעיקר ניסית לשפר את שיא ישראל, אבל עכשיו השיא האישי שלך במרתון של 2:06:43 שעות מדורג במקום הרביעי בכל הזמנים בארץ כי לאחרונה התמקדת יותר בהישגים ופחות בשיפור השיאים. השנה כולם דיברו על השיא של קלווין קיפטום שסיים מרתון ב-2:00:35 ושיפר את שיא העולם של אליוד קיפצ’וגה. אם תנסה לשפר את השיא שלך, לאן אתה מסוגל להגיע?
“השיאים במרתון הוכיחו שאין גבול, אני חושב שאפשר לרדת גם משעתיים בקרוב ויש מצב שאחד מהם יעשה את זה. אני תמיד אופטימי ומאמין שמה שהם עושים אני יכול לעשות גם. לדעתי אולימפיאדת פאריס לא תהיה האחרונה שלי, אפשר לרוץ גם עד גיל מאוחר אבל אני אקשיב לגוף שלי. יש כאלה שרצים גם עד גיל 40 ועושים הישגים יפים, אני מאמין שאני כבר עכשיו במקום טוב בטופ העולמי, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד”.