המלחמה בעיצומה ויש כאלה שלא ישכחו לעולם את המראות הקשים מתחילת המתקפה של מחבלי החמאס על יישובי עוטף עזה ביום שבת בבוקר. ליאן ביבה בת ה-17, ג'ודוקא מקיבוץ מפלסים ששרדה את אירועי פרוץ המלחמה, סיפרה על מה שעבר עליה בפוסט באינסטגרם.
"אני ספורטאית שעוסקת בג׳ודו ונמצאת כבר שלוש שנים באקדמיה למצוינות בספורט וינגייט", היא כתבה, "נולדתי בעוטף עזה, הבית שלי נמצא שם, החברים, המשפחה, זה מקום יפה ושקט, את כל הילדות שלי העברתי שם ואני מרגישה שם בבית, אבל מצד שני נולדתי גם לתוך מציאות של רקטות, מנהרות של מחבלים, עפיפונים ובלוני תבערה, יירוטים בלי הפסקה, פחד מכל רעש קטן והמון חששות על החיים והבית.
"עברתי כבר את כל המבצעים, הסבבים והמלחמות שהיו, המון פינויים מהבית, את כל האזעקות שאנו חווים כל הזמן ועוד הרבה. אני לא מכירה מציאות אחרת, מבחינתי ומבחינת שאר הילדים בעוטף זו מציאות רגילה. ועם כל זה שעברתי הכל, ביום שבת עברתי את כל הדברים הכי נוראיים שיכולתי לדמיין, ביום אחד, בכמה שעות בודדות".
ליאן ביבה סיפרה גם על מה שעבר עליה מאז פלשו המחבלים לקיבוץ: "זה התחיל בשעה 6:30 בבוקר, קמנו עם אזעקת צבע אדום ורצנו ישר לממ״ד. חשבנו שזה עוד סבב רגיל כמו שיש כל הזמן, אבל תוך כמה דקות אחרי מספר גדול של אזעקות רצופות אחת אחרי השנייה, אנחנו מתחילים לשמוע משהו שלא שמענו עד עכשיו, יריות מרובים ומנשק קל, בומים ורעשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו מסתכלים מהחלון ורואים הרבה חיילים של הימ״מ שרצים עם רובה גלוי, ואחרי שאמרו לנו להסתגר בבתים ולנעול את כל הבית הבנו כבר מה קורה.
"שמענו בומים שאנחנו לא מכירים". ליאן ביבה (משמאל, צילום: עודד קרני, הוועד האולימפי בישראל)"יש מחבלים שחדרו לקיבוץ. ברגע הזה חשבתי שאני באיזה סיוט, באמצע סרט אימה! אנחנו מתחילים לשמוע על אנשים שאנחנו מכירים שנרצחו ופתאום מתחיל הפחד שמחבלים ייכנסו לבית ואז מה נעשה? בבית לא היה חשמל וגם לא קליטה, לא ידענו מה קורה בחוץ, כל הקיבוץ מסביב שרוף, האוויר מלא בעשן אפור וקשה לנשום בתוך הבית, וכל זה תוך כדי שהבומים והיריות לא פוסקים. אחרי 12 שעות שאנחנו סגורים בממ"ד בבית, אמרו שעכשיו אוספים את המחבלים שבקיבוץ לכלא, וזה היה גם הזמן שאמרו שאפשר לברוח.
"באותו הרגע היינו כבר ארוזים לקחנו את הדברים שלנו, את הכלב ועלינו לאוטו. הנסיעה הזאת הייתה הנסיעה הכי קשה בחיים שלי. מה שראיתי בחוץ, אף אחד לא יבין עד הסוף. אנחנו יוצאים מהבית ורואים הכל שחור, עדיין יש להבות של אש, ועל הכביש הרבה גופות שקשות לצפייה, מכוניות גם מעזה וגם מישראל הרוסות ושרופות לגמרי, אני לא יכולה להסביר אפילו את כל המראות שראיתי.
"אני בטוחה שייקח לי הרבה זמן לשכוח אולי חלק קטן ממה שראיתי, וכמובן שהיום הזה והמחשבות שיש לי בראש לא עוזבים אותי. ועם כל זה אני הכי גאה שיש לייצג את המדינה שלי, מדינת ישראל, בתחרויות בחו"ל כאשר יש לי דגל ישראל על החליפה. משפט מפעם של שחף אוחיון: 'אנחנו בוחרים לחיות פה, מבלי להתבלבל, כי אנחנו לא עוטף עזה, אנחנו עוטף ישראל'״.