"רק אלוהים ואבא שלי עדים לכמה הייתי קרוב לזה, בסופו של דבר, רק מי שבמעמד הזה מבין", כך מתאר טל בן חיים את מה שעבר עליו כאשר אברהם גרנט מונה למנג'ר צ'לסי ולא נתן לו לשחק, "ויתרתי על כל כך הרבה בשביל להגיע לשם - זה חברים, טיולים, בילויים. שמתי את החיים שלי בצד בשביל זה. זו עבודה כל כך קשה לאורך שנים ופתאום כשאתה מגיע לפסגת הכדורגל העולמי, מגיע מאמן ישראלי ועושה לך דבר כזה. המחשבות שעוברות לך בראש, קשה באמת להסביר אותן. היו לי סיוטים במשך לא מעט זמן ועד היום, זה מלווה אותך כל הזמן, זו באמת צלקת".
בן חיים התארח בפודקאסט מכבי ת"א ב-ONE לראיון עם גידי ליפקין ואסי ממן לרגל הוצאת ספרו "בכוח הרצון", אותו הוא כתב לבדו במשך שלוש שנים והקדיש בו לא מעט למערכת היחסים הטעונה שהייתה לו עם גרנט. בלם העבר אף הודה שהוא היה קרוב לשבור את הכלים עם המאמן הישראלי.
מי ששיחק 96 פעמים בנבחרת ישראל ורשם קריירה בינלאומית מרשימה, דיבר בפתיחות על כל מה שעבר עליו במשך הקריירה. מלבד גרנט, הוא התייחס גם לעימות מול ג'ורדי קרויף, פירגן למנהל המקצועי של מכבי ת"א לשעבר שידע להניח בצד את האגו, והתייחס ליחסים עם ז'וזה מוריניו, ג'ון טרי, יוסי בניון וגם לפרשת החדר של ערן זהבי והנבחרת. האזינו לשיחה המרתקת:
טל, כשנכנסת לכאן, שמעת את הפתיח של מכבי תל אביב וראיתי שאתה מלא תזזית, איך אתה מרגיש כלפי המועדון הזה?
"מכבי תל אביב זה מועדון שגדלתי בו, שיחקתי בו הרבה מאוד שנים מגיל 6 ועד 22, וחזרתי לשם 11 שנים אחרי שעזבתי. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב למועדון הזה. באותה תקופה כששיחקתי שם מאוד רציתי להמשיך עוד שנה, אבל דברים לא הסתדרו כפי שרציתי ועברתי בסוף לבית”ר ירושלים, מעבר שאני לא מצטער עליו. זה ישב עליי קצת, אבל קרו כל כך הרבה דברים מאז שהבנתי בדיעבד שהכל קרה לטובה, שיחקתי עוד שלוש שנים במועדון גדול שקיבל אותי מאוד יפה”.
הספר שהוצאת לאחרונה, “בכוח הרצון”. אתה חושב שבמקום מסוים זה במקום ללכת לפסיכולוג? כשמסתכלים על הספר, זה נראה שאגרת הרבה דברים במשך תקופה ושזוהי מעין תרפיה עבורך.
“כל השנים אבא שלי היה החבר הכי טוב שלי והפסיכולוג שלי. תמיד הוא היה מודע לכל מה שקורה סביבי ושיתפתי אותו בכל דבר הכי קטן. לקראת הפרישה התחלתי לכתוב, משהו שלא עשיתי אף פעם, אפילו לאשתי לא כתבתי ברכה לימי ההולדת. בהתחלה, דברים יצאו והרגשתי טוב.
"לקראת הפרישה התחלתי לכתוב". בן חיים (עמרי שטיין)“הייתה לי תקופה קשה אחרי שאיבדתי את אמא שלי, לא רק בכתיבה עצמה, אלא אפילו כשניגשתי אליה. הייתי מתחיל שורה, מפסיק, וחוזר חלילה. לא הצלחתי להעלות את הדברים על הכתב, אבל הרגשתי שאני צריך להתמודד עם הקושי. הספר עוסק באיך ילד מראשון לציון, שלא גדל עם הכישרון הכי גדול, מגיע לפסגות של הכדורגל העולמי, לקבוצות כמו צ’לסי ומנצ’סטר סיטי, והופך לקפטן נבחרת ישראל, כשהוא עושה את זה בעזרת עבודה מאוד קשה, רצון בלתי רגיל ותשוקה מאוד גדולה. המסר שלי לילדים, נערים וגם לבוגרים שחולמים ורוצים להגשים את עצמם ולא בהכרח בכדורגל, אלא בכל תחום, זה שהבלתי אפשרי הוא רק בראש שלנו. אנחנו אחראים לתוצאות שלנו”.
מאיפה הגיע הרעיון לספר? זה פחות קורה בארץ, אלא יותר בחו”ל. האם זה היה חלק מתהליך הפרישה שלך? בדרך כלל כשכדורגלן פורש הוא תוהה מה יעשה בהמשך.
”זה לא היה חלק מתהליך הפרישה. לאורך השנים, כבר ממכבי תל אביב ועוד לפני שיצאתי לאנגליה, קרו כל מיני דברים שרצו לדבר איתי עליהם בתקשורת ואבא שלי היה אומר לי בצחוק ‘שמור לספר’, עוד לפני 20 שנה.
"אז הדברים עוד היו בגדר בדיחה פנימית, שלא יכולתי לחשוף דברים ולהוציא אותם, וככל שהסיפורים התחילו להיווצר ולהיערם לאורך השנים, החלטתי לפני שלוש שנים להתחיל לכתוב אותם. בהתחלה כתבתי הכל בתור סיפורים, כשלאט לאט פירקנו את זה לפרקים ולתתי פרקים, ואת הסיפורים היותר מעניינים ואת הפחות מעניינים הוצאנו. זה היה הליך מאוד ארוך”.
"הספר עוסק באיך ילד מראשל"צ מגיע לפסגות של הכדורגל העולמי". בן חיים עם מוריניו (רויטרס)התייעצת עם אנשים לקראת הוצאת הספר?
”לא. כל דבר שאני עושה אני רוצה לעשות אותו בצורה הכי טובה, אז הלכתי להוצאה של ספרים ואמרתי להם שאני מעוניין לכתוב ספר. הם אמרו שלא כל אחד יכול לכתוב, ושצריך אולי לקחת סופר. לא כל כך לקחו אותי ברצינות בנושא הזה. שאלתי שם בחור אחד, מי הם חמשת הסופרים הכי טובים בארץ שהוא ממליץ עליהם. התקשרתי לכולם, אחד מהם היה אייל מגד. נפגשנו, ואז הראיתי לו מה שכתבתי עד אותה פגישה, בערך 20 עמודים. הוא קרא ואמר שהוא לא היה נוגע בפסיק, שכתבתי מאוד יפה והוא רצה שאני אמשיך. לאט לאט הוא נתן לי ביטחון שהכתיבה שלי טובה ועשיתי את זה בסוף בעצמי. יש לו חלק גדול מהביטחון שלי בספר”.
ספר לנו קצת על הקשר שלך עם אביך.
"יש המון תיאורים על מערכת היחסים שלי איתו ועם המשפחה שליוותה אותי מאוד צמוד. אנחנו מחוברים בנשמה. יש את השריקה שלו שאני תמיד אדע לזהות, גם אם אשחק עכשיו בוומבלי מלא. כשהייתי למשל בצ’לסי, הייתי יורד במחצית עם הפלאפון לשירותים כדי לדבר איתו שייתן לי זריקות עידוד וביטחון".
"הייתי יורד במחצית עם הפלאפון לשירותים כדי לדבר עם אבא שלי". בן חיים במדי צ'לסי (רויטרס)איך זה להיות במקומות הכי גדולים באנגליה, עם אחד המאמנים הטובים ביותר בעולם, ז’וזה מוריניו, כשאתה עדיין אותו טל, עם אבא ביציע?
”זו התגשמות של כל החלומות שלך. בתור ילד בן שש שהתחיל לשחק במכבי תל אביב, אתה קודם כל חולם להגיע לשם לבוגרים. אתה מסתכל על הבוגרים ואתה רוצה להיות שם. ברגע שאתה מגשים את החלום הזה, אתה מציב לך מטרה לשחק בנבחרת ישראל. כשאתה עומד בה, פתאום אתה מציב עוד מטרה שזה להגיע לאנגליה, הליגה הכי גדולה בעולם, ואז עוד מטרה, להגיע לקבוצה גדולה. כל פעם אתה מגשים מטרות קטנות”.
הייתה תקופה שהיה לך קשר עם פיני זהבי שלא רצה אז לייצג אותך. מה הלך שם?
”פיני זהבי ראה אותי בזמנו ורצה לייצג אותי. הוא אמר לי שהוא לא מתעסק ומייצג ישראלים, שאין להם את היכולות והעוצמות הפיזיות להסתדר באירופה, אבל שאני מיוחד. הוא סידר לי מבחנים באסטון וילה, שאלה היו היומיים הכי טובים בחיים שלי. הכל התחבר לי שם. לאחר מכן, התחילו לדבר איתי השחקנים והקפטן, הם שאלו אותי מתי אני חותם. כשחזרתי לארץ, כל שבוע התשובה נדחתה עוד קצת ועוד קצת, עד שהם החתימו בלם ממילאן והבנתי שנגמר הסיפור. בסוף גם פיני כבר לא רצה להתעסק עם זה והקשר נגמר”.
סידר מבחנים באסטון וילה. פיני זהבי (דרור רוזנפלד)ספר על התקופה שלך בבולטון, המועדון הראשון שהגעת אליו באנגליה, בעצם כשחקן חופשי.
”הגעתי לשם בהתחלה למבחנים. אחרי יומיים טובים הם ביקשו שאצטרף אליהם למחנה אימונים בפורטוגל, ואז כשחזרנו לאנגליה הם אמרו לי שהם רוצים אותי. ההצעה שלהם הייתה מאוד נמוכה, בארץ יכולתי להרוויח טוב יותר. אבא שלי אמר לי בפעם השנייה בקריירה לא להסתכל על הכסף, לחתום על מה שהם אומרים וכשאני אהיה טוב הכסף יגיע. היה לי ממש קשה כי כבר הייתי שחקן מוכח, גם שיחקתי בנבחרת. לא פשוט לשחק עם סכומים כאלה כשכולם מסביבך מקבלים עשרות אלפי דולרים עם מענקים גדולים”.
ואז אחרי שהיית שם שלוש שנים עברת לצ’לסי כשמוריניו על הקווים. חששת ממנו?
”למעשה הייתה פגישה איתם שנה וחצי לפני סיום החוזה בבולטון. הדברים לא הסתדרו, בולטון עשתה הישגים יפים באותם שנים והם לא הסכימו לשחרר, אז גם לצ’לסי עברתי בתום החוזה. מי שמכיר את מוריניו יודע למה הוא תמיד יהיה ‘המיוחד’. אנחנו עדיין בקשר.
"אנחנו עדיין בקשר". מוריניו (רויטרס)"פגשתי אלפי אנשים לאורך הקריירה שלי ובכלל במהלך החיים, ולא נתקלתי באישיות כזו, בן אדם כל כך כריזמטי, לפעמים הוא רק מסתכל עליך ואתה יודע מה הוא רוצה. גם כיום, כשהוא פחות מצליח, עדיין יש ברזומה שלו את ההישגים הכי גדולים בעולם, ואין עוררין על הגדולה שלו. לא חששתי ממנו. לפני שחתמתי, מוריניו אמר ש’שמות לא משחקים אצלי’, וזה היה נכון. עובדה ששיחקתי בכל המשחקים הראשונים תחתיו”.
כשהוא פוטר על ידי רומן אברמוביץ’ וגרנט מונה למאמן, זה הפתיע אותך? חשבת שזה יקרה?
”אף אחד לא חשב ככה. הייתי בשוק קצת, כן, אף אחד לא לקח בחשבון שמאמן שאימן בישראל יגיע לאחת הקבוצות הכי גדולות בעולם. ניקח למשל את יוסי בניון, הוא יצא מישראל, עבר לראסינג סנטנדר, ווסטהאם, ורק אז הגיע לליברפול. הוא הוכיח את עצמו כמה שנים. גם אני, עברתי במכבי תל אביב, בולטון, ואז הגעתי לצ’לסי. אפילו מנור סולומון, עבר לשחטאר, משם התקדם לפולהאם ומי יודע מה בהמשך. זה עדיין לא הפסגות, אבל יש דרך. אין סיפור דומה של ישראלי שיצא מפה והגיע למועדונים הגדולים”.
"אף אחד לא לקח בחשבון שמאמן שאימן בישראל יגיע לאחת הקבוצות הכי גדולות בעולם". גרנט ופרגוסון (רויטרס)כשראית אותו, בשונה ממוריניו, הולך לבלמים המנוסים יותר כמו ג’ון טרי, ריקארדו קרבאליו ואלכס הברזילאי. מה קורה איתך באותו זמן?
”ג’ון טרי היה קפטן צ'לסי ונבחרת אנגליה, באנקר בהרכב. ציפיתי שאם אני משחק עם מוריניו, ואני טוב, וכמו שהוא הבטיח שמי שיהיה טוב ישחק, אז שהגישה תימשך. מעולם לא ציפיתי להנחות או טובות מאברהם, אלא שאם אני טוב – אני אשחק. ואם יש משחק שבו אנחנו מנצחים 0:4 ושומרים על רשת נקייה, כשלאחר מכן פעם נוספת יש 0:0, לא ספגנו גול איתי בשני משחקים, אז ציפיתי להמשיך. יש מישהו שהיה מצפה למשהו אחר?”.
כשמוריניו הגיע לצ’לסי הוא הביא איתו שחקנים פורטוגלים. כשגרנט הגיע לצ’לסי, חשבת שגרנט יעשה משהו דומה ו”יקדם” גם אותך במובן מסוים?
”אני לא חושב שמוריניו עשה להם טובה כי הם פורטוגלים, אלא כי הם פשוט היו טובים. אם אני משחק אצל מוריניו ובא מאמן ישראלי שמוציא אותי בגלל שאני ישראלי, זה לא מובן. שאלתי אותו למה, ואפילו ג’ון טרי בא אליו ואמר לו שהשילוב בינינו מצוין. אברהם אמר לי בעצמו ‘אל תאמין לכל מה שאומרים לך’. היה כמעט עימות בינינו, לא הלכתי עם זה עד הסוף. אם יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא הלכתי עד הסוף עם ג’ון שהציע לעזור לי כי רציתי להימנע מאי נעימות, כל כך הערכתי אותו שהוא תמך בי”.
"ג'ון טרי אמר לגרנט שהשילוב בינינו מצוין" (רויטרס)אתה כותב בספר שחזרת עצבני אחרי אימונים, איבדת מהר את הסבלנות שלך ושאפילו לא ישנת ואכלת כמו שצריך. מה עבר עליך באותה תקופה תחת גרנט?
“צריך להבין, החיים שלי השתנו פתאום, ברגע אחד. אתה מגיע לפסגת הכדורגל העולמי, באחת הקבוצות הכי טובות בעולם, כשלפתע מגיע מאמן ישראלי ומוציא אותך. לא נהניתי מכלום, לא מזמן איכות עם המשפחה שלי, לא משום דבר, הייתי עייף ועצבני על כל דבר. מאוד כעסתי על אברהם. היה גם שלב שהוא אמר לי אחרי ראיון להתאמן בצד, כאילו נידה אותי. באותו זמן, אגב, ג’ון טרי עצר את האימון ובא לאברהם עם כל השחקנים ואמר ש’אם הוא מתאמן בצד, אז גם אנחנו לא מתאמנים’.
“באותו אימון, טרי ראה אותי רץ מסביב למגרש, הקבוצה עשתה חימום, הוא קלט אותי ואמר לחברים לקבוצה וקרא לי לבוא. הוא הביא אותי לאמצע המגרש, כל השחקנים היו שם גם, ואז הוא קרא לאברהם והצוות לבוא ואמר לו שהם לא יכולים לעשות דבר כזה. אברהם השתתק לכמה שניות, ואחרי זה הוא שאל את כולם אם הם מסכימים והם ענו בחיוב. אחרי האימון נקנסתי בעשרות אלפי דולרים, קנס שגם אותו ג’ון טרי עזר לי אחרי שדיבר עם המנכ”ל וביטל אותו”.
"נקנסתי בעשרות אלפי דולרים". גרנט בימי צ'לסי (רויטרס)האם היה רגע באותו זמן שבו רצית לשבור את הכלים?
”רק אלוהים ואבא שלי עדים לכמה הייתי קרוב לזה. בסופו של דבר, רק מי שבמעמד הזה מבין. ויתרתי על כל כך הרבה בשביל להגיע לשם, זו עבודה כל כך קשה לאורך שנים ופתאום כשאתה מגיע לפסגת הכדורגל העולמי, מגיע מאמן ישראלי ועושה לך דבר כזה. המחשבות שעוברות לך בראש, קשה באמת להסביר אותן. היו לי לא מעט זמן סיוטים ועד היום, זה מלווה אותך כל הזמן, זו באמת צלקת. אם לא הייתי טוב, הכל בסדר, יש מאמן והוא מחליט, בצדק או שלא, אבל זה לא המקרה”.
אתה חושב שהקריירה שלך הייתה מגיעה למקום אחר אם הוא היה פחות נוקשה? מה דעתך על מצבו כיום?
”כן. הייתי יכול לעשות קריירה הרבה יותר ארוכה בטופ. אברהם גרנט עצר אותי, סימן קריאה, אין פה שאלה בכלל. הייתי נשאר בצ’לסי כמה שנים לדעתי. אני חושב שיש קארמה בחיים. יש גם משפט שלקוח מהמקורות שאומר ‘עד מתי רשעים יעלוזו’. אני לא מייחס אותו למישהו, מבחינתי אין חוקים בחיים, לפעמים דברים טובים קורים לאנשים לא טובים ולפעמים דברים לא טובים קורים לאנשים טובים. אני חושב שאחרי שאמא שלי נפטרה הבנתי את זה, פתאום כל מה שהאמנתי בו הפך להבל הבלים. הכל השתנה לי מול העיניים ופתאום דברים שהאמנתי בהם קרסו”.
"אברהם גרנט עצר אותי" (רויטרס)אתה ואברהם גרנט מדברים היום?
“ראיתי אותו בפעם האחרונה בסטנדרד ליאז’, הוא בא אליי והושיט יד. היינו גם ביחד בפורטסמות’. בהתחלה הכל היה בסדר, עד שבגמר הגביע היה סיפור. באותה תקופה נפצעתי בשרירי הבטן והייתי בשיקום באיטליה ובארץ. הוא התקשר אליי ורצה שאגיע לגמר, לכן אמר שאני צריך להרים קצב. עניתי לו שאם הוא רוצה אותי במשחק אעשה זאת, אבל אם לא אז עדיף שאמשיך את השיקום ואתאמן לבד כדי לפתוח את העונה כמו שצריך בעונה הבאה.
"לאחר מכן טסתי לאנגליה חזרה והעלאתי את קצב האימונים לשני אימונים קשים. הגעתי לגמר, ואז ראיתי שאני לא בהרכב, והייתי בשוק. יצאתי מהמעלית במלון ואז ראיתי אותו. אמרתי לו ‘אתה לא מתבייש? איך אתה עושה לי את זה?’, והוא ענה שהוא לא הבטיח שאשחק, ושהם עשו תוצאות טובות לפני כן, עלו לגמר ושהוא רוצה ללכת עם אותם שחקנים. אז אמרתי לו שהוא ידע את זה גם לפני כן, בשביל מה הוא קרא לי, לפחות הייתי משתקם כמו שצריך. הייתי שבור.
"בחימום כל השחקנים של צ’לסי הגיעו אליי, חיבקו אותי ואמרו לי ‘חבל שעזבת’, ואז אני נשכב על הדשא, כאילו עושה מתיחות, ופשוט בוכה. 90 אלף איש בוומבלי, כל השחקנים מתחממים, ואני שוכב בבכי. אלה היו רגעים לא קלים”.
"רגעים לא קלים". בן חיים (רויטרס)אתה כועס עליו?
”אני לא מסתיר כלום, אני מאוד כועס עליו. הוא התנהג אליי ברשעות, אלה מעשים שלא ייעשו. אין עוררין שבתור מאמן הוא הקובע ואני לא מתערב לו בהחלטות, אני מבין ומכבד את זה, אבל ברגע שיש לי הצעה מטוטנהאם בינואר, מועדון שרוצה אותי ומשלם לי יותר כסף מצ’לסי, וזו קבוצת צמרת באותו זמן, תן לי ללכת. הוא סירב בטענה שאני ‘נכס לצ’לסי’. הכעס שלי עליו מאוד גדול”.
ובסוף טוטנהאם החתימה את האופציה השנייה והוא נתן לך ללכת.
“כן, הם החתימו את ג'ונתן וודגייט ואז שחררו אותי. בגלל שאני מכיר את אברהם קצת לא הייתי בשוק, הגעתי למצב ששום דבר כבר לא מפתיע אותי בהתנהלות שלהם. אין שני סיפורים באירועים האלה, יש סיפור אחד, אמת אחת שמגובה בהמון מסמכים ואנשים. יש גם הוכחות שטוטנהאם הציעה סכום נכבד”.
הוחתם על חשבון בן חיים. וודגייט (רויטרס)בוא נתקדם קצת. ספר קצת על תקופתך השנייה במכבי תל אביב יחד עם ג’ורדי קרויף.
”קודם כל, הכל מופיע בספר. קרויף רצה אותי שלוש שנים לפני שחתמתי במכבי, הוא היה מתקשר אליי בכל קיץ ואומר שזה הזמן לחזור הבייתה, כשתמיד התשובה הייתה שיש לי עוד מה לתת באנגליה. אחרי שנפצעתי פעם ראשונה בקריירה, עשיתי שיקום, לא שיחקתי שלושה חודשים ופתאום אני מקבל ממנו טלפון. הוא שאל איפה אני, אז אמרתי לו בפיזיותרפיה בכפר סבא, הוא ביקש שאעבור דרכו. בפגישה, הוא אמר שהוא רוצה להביא עוד שניים או שלושה בלמים, וכנראה לא אשחק שם אז לחפש קבוצה חדשה.
“באותם רגעים הייתי בהלם, הרי שלוש שנים הוא רדף אחריי ורצה להחזיר אותי. שאלתי אותו: ‘אתה קובע למאמן?’, אז הוא אמר שלא. האמנתי לו, אמרתי לו שאין בעיה ושיגיע מאמן חדש אוכיח את עצמי באימונים, ובאמת כך היה. שיחקתי תחת המאמן החדש את כל המשחקים והייתי מאוד משמעותי. לקראת היום האחרון של חלון העברות, אחרי שהמאמן פוטר, ג’ורדי קיבל את התפקיד ועשה סדרה נהדרת של ניצחונות, ואז קיבלתי פעם נוספת הודעה שעליי לעזוב, למרות שהייתי שחקן מוביל. הייתה הצעה מהפועל תל אביב, ולמרות שהייתה שיחה טובה, הרגשתי לא נוח, כאילו אני לא שם. התעוררתי בבוקר והחלטתי שלא לעבור. אמרתי לג’ורדי שאני נשאר, למרות הכל.
"אמרתי שאני נשאר". בן חיים עם קרויף (איציק בלניצקי)"יש לג'ורדי יכולות שאין להרבה אנשים. הוא יודע לנהל אנשים בצורה טובה ולהוציא מהם את המיטב. במקרה שלי, כשהייתי בתחתית וידעתי שאני לא הולך לשחק מינואר עד תום העונה, כשאחרי כמה ימים עליתי בהרכב במשחק הכי משמעותי של העונה נגד הפועל באר שבע ואז קיבלתי ממנו קרדיט מול כל השחקנים. אלה דברים שלא כולם היו עושים, צריך לתת לו הרבה מאוד הערכה על כך שהוא שם את מכבי תל אביב בראש סדר העדיפויות שלו".
בנבחרת ישראל הגעת בסופו של דבר ל-96 הופעות. בוער בך שלא הצלחת להגיע ל-100? הרגשת בזמנו מעין תחרות סמויה בינך ליוסי בניון בעניין הזה?
“כבר שנים אני אומר אותו דבר, מבחינתי היה לי כבוד עצום לייצג את הנבחרת ולהיות הקפטן שלה, אלו דברים שאני אקח איתי לכל החיים. לשיר את ההמנון, לראות את ההורים שלי ביציע מזילים דמעה. 100 זה בהחלט מספר יפה, אבל זה לא מה שעושה לי את זה. הייתה תקופה כשאנדי הרצוג אימן את הנבחרת והתחושה הייתה שבחרו שחקנים לפי הגיל. אני חושב שבאותו זמן הייתי חייב להיות חלק מהנבחרת, הייתי בלם מוביל במכבי תל אביב, שיחקנו והצגנו יכולת מצוינת. איתן טיבי, שאני מאוד אוהב ומעריך אותו, ישב על הספסל במשך ארבעה חודשים וקיבל זימון.
"אני יכול להגיד שגם היום, אם הייתה לי אפשרות לשחק עוד משחק אחד גם אם היה לי 80 הופעות ברזומה, הייתי חותם על כך שאני עושה את זה. אין שום הרגשה בעולם שמשתווה לעמוד כקפטן של המדינה שלך, כשכל המדינה מאחוריך, גם וומבלי מלא. זה דברים שכסף לא יכול לקנות”.
"אין שום הרגשה שמשתווה לזה". בן חיים בנבחרת (רויטרס)מה דעתך על הסאגה האחרונה סביב ערן זהבי? אמרת שבנבחרת מסתכלים על הגיל. אתה חושב שגם זה יכול להיות חלק מהסיפור?
“דיברתי על הסוגיה הזאת לא מעט. נבחרת ישראל היא מעל הכל, צריך תמיד לשים אותה במרכז ולקבל החלטות לטובתה. אני לא יכול להיכנס לא לראש של ערן ולא לראש של יוסי (בניון). אני לא יודע אם מדובר בשיקול מקצועי או שלא, אני חושב שערן בכושר נהדר ומבקיע שערים, כך שאי אפשר לערער על כך. בזמנו, אני באופן אישי ישנתי בחדר לבד וגם עם שותף כשביקשו כך מאיתנו. ברור שלבד זה נוח, אבל לנבחרת צריך לעשות הכל. מהצד השני, אם חושבים שערן זהבי עדיין ראוי לשחק בנבחרת, אז מצידי שייתנו לו קומה שלמה לבד. אני בתור אוהד רוצה לראות נבחרת שהשחקנים הכי טובים נמצאים בה”.
בעבר היה מתח בינך לבין יוסי בניון. הייתה תחושה שיש מחנה שלו ומחנה שלך. מה יש לך להגיד על כך?
”ממש לא. היה מתח באוויר, אבל לא היה פילוג, פיצוץ או קרע. לפעמים שחקנים היו איתי ולפעמים איתו, זה לגיטימי. כולם היו ביחד, ממש לא היה מחנות”.
"היה מתח, לא פילוג". בן חיים ובניון (שני לוי)יש לך בספר פרק נפלא על אחיך רועי, שהבאת אותו למבחנים בבולטון אחרי ששיחק כדורגל חובבני במיאמי. איך דבר כזה קורה?
”זה אחד מהסיפורים הכי הזויים שיש, אבל הוא אמיתי כמו כולם. כשהייתי ילד התחלתי לשחק בעקבות אחי הבכור שגדול ממני בשנתיים, רועי, ורציתי להוכיח שגם אני טוב ויכול כמוהו. הוא באמת כישרון יוצא דופן, שהחלטות לא טובות, פציעות וגם מזל הובילו אותו למקומות לא טובים עד שהוא החליט לפרוש. אחרי שהוא עשה טיול קצר במיאמי, הוא החליט שהוא נשאר שם, ובמשך שלוש שנים הוא היה משחק כדורגל בשכונה.
“בהמשך, פתאום קיבלתי שיחת טלפון מאבא שלי, שאמר ששלחו לו סרטונים שלו משחק יחד עם ברזילאים וספרדים שמצלמים אותו. שמעתי את הדמעות שלו מעבר לקו, לאבא שלי באמת הייתה עין אחת שמחה בשבילי ועין אחת מאוכזבת עבורו, הוא שאל אותי איך יכול להיות שהוא לא כוכב כדורגל, ואמר לי לדבר עם סם אלרדייס שייראה אותו. עניתי לו בזלזול, הרי מדובר במאמן פרמייר ליג, והוא אמר ‘תעשה את זה בשבילי’.
"יום למחרת נכנסתי למשרד של סם, כשאני מפחד מאוד מהתגובה שתאחר לבוא, סיפרתי לו על אחי והמצב שלו, הוא הסתכל עליי ואומר ‘אין בעיה, תביא אותו’. הלב דפק בחוזקה, התרגשתי מאוד ועדכנתי את אבי. הוא התאמן איתנו במשך כמה חודשים, היו לו אימונים נהדרים שהוא היה עושה דברים פנטסטיים, אבל לצערי בסוף זה לא הסתדר כיוון שלא היה לו דרכון אירופאי או אשרת עבודה”.
"סם אלרדייס אמר 'אין בעיה, תביא אותו'" (רויטרס)כשעזבת את הכדורגל, תפקדת כמאמן הגנה בנבחרת ישראל. למה בחרת בסופו של לעזוב את העולם המקצועי ולעשות הסבה להיות סוכן?
”החיים לוקחים אותנו למקומות שונים, וככל שאתה מתבגר ועובר יותר דברים אתה מקבל תובנות אחרות. התחלתי להיות מאמן בנבחרת, ו-וילי רוטנשטיינר בזמנו רצה שאטפח את דור העתיד ואכין אותם לקראת הבוגרת. ביצעתי מעקבים, ניתוחי וידאו, אימונים אישיים בשביל לשפר אותם בדברים הפחות טובים וגם כדי להגיד להם מה הם צריכים לשמר. אורן חסון, שהיה בזמנו יו”ר ההתאחדות, מאוד אהב את הרעיון וחשב שזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור הנבחרת, ואז הוא אמר לי לבנות תוכנית. ישבתי כמה חודשים, בניתי תוכנית מסודרת ומפורטת עם פרופיל השחקן האירופאי. כשסיימתי נפגשנו, ואז הוא אמר לי שזה נשמע טוב, אבל התקציב הוא לא בלתי מוגבל.
“כשראיתי שזה המצב, החלטתי שאני רוצה לעשות את הדברים האלה בעצמי. אני נותן את כל המעטפת לשחקנים שתחתיי, אין פה שום תוכנית עסקית טובה. זה לא דבר רווחי לקחת נערים בני 14, שאתה לא יודע אם הם ייצאו שחקנים בהמשך, ולתת להם את הדבר הזה. הרכבתי צוות מאוד טוב של סקאוט ואנליסט הכי טוב בארץ, אנחנו עושים תהליך מאוד עמוק שאנחנו בוחרים צעירים עם פוטנציאל. מה שלא עשיתי בתור איש מקצוע בנבחרת, אני עושה באופן עצמאי עם השחקנים שאני מייצג ועובד איתם. אנחנו מדברים על ניתוחי וידאו, תוכניות אימונים, תפריטי תזונה, בדיקות מהירות אחת לחצי שנה וגרפי השתפרות. זה סיפוק מאוד גדול”.
"מה שלא עשיתי כאיש מקצוע בנבחרת, אני עושה באופן עצמאי". בן חיים (איתי כהן)מה מבחינתך השיא של הספר, החלק שהכי חשוב לך?
”יש הרבה דברים שהם מאוד משמעותיים. להיות שחקן כדורגל ברמות הגבוהות או להיות איש עסקים, ובעצם כל דבר, אם אנחנו לוקחים את האנשים הכי מצליחים בעולם, הם חוו המון משברים ונפילות, כשמהצד השני הם התאמנו יותר מכולם, עשו חזרות, תרגולים, והספר באמת נותן תמצית של הדבר הזה. עוד חלק חשוב זה התמיכה של המשפחה שלי, שהייתה שם תמיד ובלעדיה אני יכול להגיד בוודאות שלא בטוח הייתי מגיע לשום דבר. הרבה פעמים הסביבה והמעטפת החיצונית שאתה מקבל עוזרת לך לקבל חוסן מנטלי שאתה גם בונה אותו לבד בהמשך.
“הסיפור הכי משמעותי מבחינתי זה הסיפור הראשון שאני בעצם זוכר בכדורגל. ירדנו אבא שלי, אחי ואני למגרש ביום שישי, ואז אבא שלי אומר לי שאני עדיין קטן מדי בשביל לשחק כדורגל בגיל שש, ונחכה שאגדל. יש דברים שנצרבים לך בזיכרון, אני זוכר גם בדיוק את המשפטים שנאמרו שם. נפגעתי מאוד באותו רגע. כל ילד אחר היה יושב בצד ומסתכל עליהם משחקים. אני הלכתי לקיר ובמשך שלוש שעות בעטתי בכדור לאותה נקודה, השתלטתי עליו בימין ובשמאל. אני זוכר שהייתי ממלמל בעצמי ‘אני אראה לו מה זה קטן, אני אוכיח לו’. יכול להיות באמת שזה מה שבנה אותי בהמשך. רציתי להוכיח לו שגם אני מסוגל, טוב ובעיקר יכול.
“אחרי האירוע, שיגעתי אותו כל יום שירשום אותי למכבי תל אביב. הוא אמר לי שאני לא קשור לענף, שאני לא יודע להקפיץ, אז הייתי הולך שעות ומתאמן. אחר כך הוא רשם אותי, וזה רק על סמך כוח הרצון שלי. זה מבחינתי השיא של הספר”.
"בלי התמיכה של המשפחה לא בטוח שהייתי מגיע לזה" (איציק בלניצקי)מה הפרק הכי מצחיק מבחינתך?
”כנראה הפרק עם אחי. שחקן שלא שיחק במשך שלוש שנים מגיע לפרמייר ליג במשך חצי שנה, ולא לאימון אחד”.
אתה חושב שבמקום מסוים נעשה בספר חיסול חשבונות עם אברהם גרנט?
”הוא לא פקטור מבחינתי. הוא עוד דמות, סיפור בדרך שעברתי, שאני מספר עליה. יש בספר עוד המון משברים ותובנות על איך התרוממתי מהם. היו הרבה מאוד קשיים”.
לסיום ספר לנו על עוד פרק שאתה חושב שהיה מאוד משמעותי בדרך.
”יש גם פרקים מאוד קשים, כמו למשל על אמא שלי. היה לי מאוד קשה לכתוב אותו ולהסביר איך מתמודדים עם אובדן כזה. יש הרבה מאוד סיפורים, הרבה תחנות, הכדורגל הוא מאוד נזיל. אין גרף התחלה שעולה למעלה, אתה כל הזמן נופל וקם, אז אני מלווה את הקוראים בהכל. הסיפורים שלי היו צרובים לי בראש ובלב הרבה מאוד זמן, כשרק אשתי ואבא שלי ידעו על הדברים. הסובבים שלי עזרו לי לבחור עוד סיטואציות שהכריעו לפה ולשם”.