"כרגע אני לא רואה את עצמי חוזר לאמן. איבדתי עניין בכך", אמר קיקה סטיין לפני כשנתיים. הקדנציה הקצרה בברצלונה הייתה קשה מאוד עבורו, אישית ומקצועית – ולא קל להתאושש מחוויה כה מורכבת ומתסכלת. הוא קיבל את המשרה עליה לא לגמרי העז לחלום בהפתעה גמורה בינואר 2020, והיא הפכה תוך זמן קצר לסיוט. סטיין שקל לנטוש את בארסה כבר בחלוף חודש, כאשר הבין שמעמדו לא יאפשר לו לממש את רעיונותיו, אבל לא שכנע את עצמו שהתפטרות הייתה הצעד הנכון.
אחר כך באה מגיפת הקורונה, הכול השתבש עוד יותר, ואקורד הסיום היה התבוסה 8:2 לבאיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות, אחריה אפילו לא טרחו במועדון להודיע לו על פיטוריו. הוא קיבל מכתב רשמי רק בחלוף 40 ימים, ואת התשלומים המגיעים עדיין לא קיבל במלואם – היה אפילו צורך לאיים בתביעה בבית המשפט על מנת להגיע להסדר, וההנהלה ציפתה ממנו משום מה לוותר על כל הכסף.
גם מבחינת אוהדי הבלאוגרנה היה זה חלום שהפך לסיוט. במשך כל הקדנציה של ארנסטו ואלוורדה האפרורי דרשו רבים מהם למנות מישהו שיתאים הרבה יותר לרוח המועדון. סטיין, על אף חוסר ניסיונו עם הקבוצות הגדולות, נתפס כדמות ההולמת, בשל היותו מעריץ מושבע של יוהאן קרויף ומורשתו. "אני מוכן לחתוך אצבע כדי לשחק אצל קרויף", הוא אמר בהיותו קשר בשנות ה-80' וה-90', ולאורך כל הקריירה באימון הוכיח עד כמה התורה של ההולנדי יקרה לליבו.
סטיין לא היסס להצהיר כי הסגנון והנאת הקהל חשובים לא פחות מהתוצאה, והעדיף להפסיד במשחק מרתק מאשר לנצח במשחק משעמם. כאשר עבד בלאס פלמאס ובבטיס, הוא בנה קבוצות מלהיבות מאוד, וגם הקהל הנייטרלי רצה לצפות בהן פשוט כדי לקבל השראה אסתטית. סטיין הוא קרויפיסט טהור, ולכן הגעתו לקאמפ נואו עוררה התרגשות אדירה – קל וחומר שנאלצו בקהל לראות את פרצופו החמוץ של ואלוורדה, ווינר שתמיד העדיף תוצאה על הצגה.
אלא שזה לא עבד וההפסד בקלאסיקו חודש וחצי בתוך הקדנציה הדגיש זאת. היחסים של סטיין עם ליאו מסי, אותו הוא עדיין מגדיר ככדורגלן הגדול בכל הזמנים, עלו על שרטון במהרה והמאמן לא הצליח ליצור יחסי עבודה תקינים גם עם ותיקים נוספים. שיטותיו, שהתאימו כדי לטפח את הפוטנציאל ההתקפי של השחקנים הנמרצים בלאס פלמאס ובבטיס, נתקלו בהתנגדות בקאמפ נואו, והוא ממש לא קיבל גם גיבוי מלמעלה. העיתונאי גיירמו אורטיס אף גרס לימים: "ייתכן שהנהלת בארסה הצניחה את סטיין כי הוא מייצג את הקרויפיזם, ובציפייה שיתרסק וכך ירסק את הקרויפיזם יחד איתו".
אז הכול התרסק, ריאל זכתה באליפות, והשמינייה של באיירן הייתה החותמת הסופית על הפיאסקו. אצל סטיין, שגם הגשים חלום וגם חווה את המפלה הקשה בחייו, זה הרגיש כמו סוף פסוק. אחרי הכל, כל הקריירה שלו בכדורגל הייתה בנויה על תשוקה. כנער, הוא פשוט אהב לשחק, לא משנה באיזו רמה, וכלל לא התכוון להפוך למקצוען – זה פשוט קרה כאשר קודם לסגל הראשון של ראסינג סנטאנדר וצמח במהרה לכוכב. לימים, הוא חתם באתלטיקו מדריד, הגיע לנבחרת ונסע למונדיאל 1986, אבל היה ידוע תמיד כמרדן לא ממושמע שרצה להגדיר חוקים משלו.
לפיכך, איש לא ציפה ממנו להיות מאמן – הוא הותיר רושם הפוך בדיוק ממאמן שגרתי. גם סטיין ממש לא רצה שזה יקרה, ועשה קורס מאמנים מתוך סקרנות תוך שהוא מבלה מספר שנים להנאתו בכדורגל חופים. בסוף, הוא נגרר לתוך המקצוע מתוך תשוקה, וזה קרה בהדרגה. את התפקיד הראשון ממנו נהנה באמת עשה בלוגו מהליגה השנייה במשך שש שנים תמימות. כאשר הוזעק במפתיע ללאס פלמאס באוקטובר 2015, הוא היה כבר בן 57 – גיל מתקדם מאוד לתחילת קריירה בליגה הבכירה. לו מישהו היה מספר לו אז שיגיע תוך ארבע שנים לברצלונה, הוא היה מתקשה להאמין. לו מישהו היה מספר לו שברצלונה תגרום לו בעיקר כאב לב, הוא היה זורק אותו מכל המדרגות.
אחרי בארסה, התשוקה הזו נעלמה, וסטיין חזר לביתו הנהדר בחבל קנטבריה, לא הרחק מסנטאנדר. ניתן היה לצפות כי תהיה זו פרישה לא מוצהרת, אבל באוקטובר האחרון הוא קיבל לפתע הצעה לה התקשה מאוד לסרב. ויאריאל איבדה באופן לא צפוי את אונאי אמרי לטובת אסטון וילה, והייתה זקוקה למחליף. לאמן סגל מוכשר מאוד מבחינה התקפית, עם שחקנים נפלאים כמו דני פארחו וג'רארד מורנו, וצעירים מבטיחים מאוד מסוגו של יירמי פינו – האפשרות הזו החזירה תוך שניות את התשוקה שאבדה. סטיין בן ה-64 קפץ לצוללת הצהובה, בתקווה להצעיד אותה לליגת האלופות, ואולי גם לזכייה בקונפרנס ליג.
העניין הוא שההצלחה לא הגיעה בינתיים. לא קל להחליף טקטיקן מדוקדק מסוגו של אמרי תוך כדי תנועה, במיוחד כאשר השקפת העולם שלך שונה בתכלית משלו. נכון לעכשיו, לא הצליח סטיין לגרום להתקפה לזרום כפי שהוא רואה לנכון, אבל ויאריאל גם פחות יציבה הגנתית מבעבר. את הבכורה ערך המאמן דווקא מול הפועל באר שבע, ו-2:2 הדגיש את הבעיות שלא נפתרו עד היום.
המציאות לא קודרת במיוחד, ובחלק מהמשחקים מציגה ויאריאל ניצוצות של כדורגל חיובי, אבל זה לא בהכרח מספיק. ההישג הגדול ביותר עד כה הוא הניצחון 1:2 על ריאל מדריד ששימח מאוד את ברצלונה לפני חודש. המעידה המשמעותית ביותר התרחשה במחזור האחרון מול נועלת הטבלה אלצ'ה. "אנחנו צריכים לדאוג שהם לא ישיגו ניצחון ראשון העונה דווקא מולנו", הצהיר סטיין באמירה קצת תבוסתנית לפני המשחק – אבל זה בדיוק מה שקרה. אלצ'ה רשמה 1:3 משכנע, ומעמדו של הבוס ספג מהלומה.
עדיין לא מדברים במונחים של סיום קדנציה, כמובן, אבל ויאריאל הידרדרה למקום השישי, והכרטיס המיוחל לליגת האלופות מתחיל להתרחק. ובעיתוי המיוחד והרגיש הזה פוגש סטיין ביום ראשון את האקסית המיתולוגית. יהיה זה משחקו הראשון נגד בארסה מאז הועזב, והוא זקוק כמו אוויר לנשימה לתצוגה מרשימה. ניצחון יחזיר אותו לדרך המלך, וגם יאפשר לסגור מעגל אישי. סטיין שיבח לא מעט את הבלאוגרנה לאחרונה, במיוחד את פדרי בו הוא רואה כוכב על, אבל אין לו סנטימנטים כלפיה. הוא רוצה להביס אותה.
מאזנו של סטיין מול בארסה עומד על 6 הפסדים ב-7 משחקים, אבל היה גם ניצחון מפואר אחד, 3:4 עם בטיס בקאמפ נואו בנובמבר 2018, אשר העלה מאוד את קרנו. סביר שזה היה הרגע בו נכנס מבחינת הנהלת ברצלונה הקודמת לרשימת מועמדים פוטנציאליים לאמן את הקבוצה. לא יהיה קל להבקיע רביעייה מול הגנת בארסה שספגה העונה 7 שערים ב-20 מחזורים, אבל האוהדים הנייטרלים לא יתנגדו למותחן מסוג זה. חוץ מזה, סטיין הקרויפיסט מול צ'אבי שניתן אף הוא להגדרה כקרויפיסט זה בהחלט קרב משובח, עם ג'ורדי קרויף הבן ביציע.