עולם התקשורת והספורט הישראלי נפרד היום (שבת) בעצב מרפאל נאה ז"ל, אחד מבכירי עיתונאי הספורט בארץ, שהלך לעולמו חודש וחצי לפני יום הולדתו ה-80. דורות של אוהדים ישראלים צמחו על הטקסטים של נאה, וגם בעידן האינטרנט הוא המשיך לסקר ולנתח אירועים לעומק והתגלה ע"י חובבי ספורט צעירים יותר.
הוא הציב סטנדרטים חדשים למסירות וסיקור בעיתונות הספורט הישראלית, תיאר באמנות במשך עשורים רבים את אירועי הספורט הגדולים בעולם והעביר אותם לקהל הישראלי הצמא, שיכול היה לחוות את ההתרגשות רק כך בתקופות בהן שידורי הטלוויזיה היו מעטים או לא קיימים כלל. הוא תמיד היה שם, בכל הרגעים הגדולים ששינו את הספורט הישראלי וישראל בכלל. החשיבות שלו לעיצוב תרבות הספורט בישראל לא תסולא בפז.
רפאל נאה (נוימן) נולד בת"א ב-10 במרץ 1943, והיה פעיל מצעירותו בענפי ספורט רבים. בתור מתעמל באגודה מקומית, הוא אף השתתף כילד בן 10 בטקס הפתיחה של המכביה, אירוע שהשפיע עליו עמוקות והותיר בו חותם. הוא היה קורא אדוק של ידיעות הספורט המועטות שהופיעו בילדותו בעיתונות המקומית, ולמד להכיר לעומק את הספורט הישראלי על ענפיו ומתחריו השונים.
לפני גיוסו לצה"ל קיבל נאה פנייה מעיתון "חדשות הספורט", והחל לעבוד שם ככתב. במהרה הוא הצטרף ל"ידיעות אחרונות", והפך לשם מוכר בכל בית בארץ. נאה כיסה ענפים רבים ומגוונים, יצא למשחקים האולימפיים, למשחקי אסיה, לאליפויות אירופה ולאליפויות העולם, ותמיד העשיר וסקרן את קוראיו.
אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה הראשונה מבין רבות שסיקר, ובתור כתב צעיר הוא ניצל את חושיו החדים ותושייתו והצליח לתפוס עמדה בכפר הספורטאים, ממנה דיווח מקרוב על הטבח במשלחת הישראלית - שחלק מחבריה היו ידידים אישיים שלו. הוא היה האיש שקיבל את הדיווח על הירצחם של בני הערובה ונאלץ לבשר לחבריו לתקשורת הישראלית, והוא היה נציג העיתונות המקומית במתחם המיוחד שהקימה רשת NBC במעמד העלאת הארונות למטוס אל-על.
הטקס לזכר חללי מינכן (רויטרס)מאז אותו יום, נאה פעל ללא מנוחה להנצחת הי"א. הוא כתב אינספור טקסטים בנושא, כתבות עומק וטורים אישיים, בהם הדגיש את חוסר האונים שחש, את עומק הטרגדיה, אוזלת היד המשוועת של הרשויות הגרמניות והפוסט טראומה איתה התמודד. רק בשנתיים האחרונות, אחרי שהוועד האולימפי הבינלאומי ציין את האסון וממשלת גרמניה ולקחה אחריות ושילמה פיצויים למשפחות הנרצחים, הישגים שפעל זמן רב לקידומם, נאה חש מעט הקלה.
לאורך השנים הוא הפך לכתב הצמוד של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, וליווה אותה במסעותיה באירופה בשנים המעצבות בהן התבססה כאחת הקבוצות הטובות ביבשת, כולל הניצחון על צסק"א מוסקבה בווירטון וזכייתה ההיסטורית בגביע אירופה ב-1977.
מיקי ברקוביץ' וטל ברודי עם גביע אירופה לאלופות. מכנסיים קצרצרים וגרביים עד לברכיים (מערכת ONE)בזכות קשריו הענפים בענף והכישרון להריח את הסקופ, הוא חווה מקרוב את חבלי הפוליטיקה והבירוקרטיה שהובילו לקביעת מיקום המשחק ההיסטורי מול הרוסים, ותיאר במפורט בכתבות רבות את עוצמת הרגש שהביעו האוהדים היהודים שהגיעו למשחק. במשרדו הקטן בבית ידיעות אחרונות, ראשית בת"א ולאחר מכן בראשל"צ, הייתה תלויה במקום בולט תמונה של אוהד יהודי מברית המועצות שמחזיק דגל ישראל מאולתר ביציע באותו ניצחון על צסק"א. הדבקות בנושא והקרבה להישגים העצומים הפכו את נאה לשם נרדף לכדורסל בישראל.
הוא התגאה בתארים האירופיים הללו בזכות הפטריוטיות שבערה בו, זו שגם הוציאה ממנו רגש רב בזמן הימים הגדולים של המכביה. נפשו נקשרה באלו של כוכבי הקבוצה המיתולוגית, מיקי ברקוביץ', טל ברודי, מוטי ארואסטי. עם זאת, הוא שמר על הפרדה בין האישי למקצועי, וביקר בחריפות את מכבי ת"א ואנשיה כאשר ההתנהלות שלה לא עמדה בסטנדרטים הגבוהים שרצה לראות.
אותה פטריוטיות געשה כאשר ב-30 ביולי 1992, 20 שנה אחרי הטראומה ממינכן, ראה מקרוב את יעל ארד זוכה בברצלונה במדליה האולימפית הראשונה בתולדות ישראל. כאמור, נאה סיקר לפני ואחרי כן שלל משחקים אולימפיים, אבל זה היה רגע התעלות שהוא העביר בהתרגשות ובסגנונו הייחודי לקוראים בארץ.
יעל ארד. נאה סיקר את המדליה שלה מקרוב (חגי מיכאלי)בשנים האחרונות, לצד טורי פרשנות על נבחרת ישראל ומכבי ת"א בכדורסל, נאה פירסם מדי שבוע ב-ynet את המדור "עושה היסטוריה", בו תיאר את החוויות, האירועים והאנשים המיוחדים מעברו כעיתונאי ספורט. בטקסטים נפרש במלואו הפסיפס העשיר של הקריירה הייחודית, בה עסק בסיקור כל ענפי הספורט האפשריים (הייתה פינה חמה בליבו גם לספורט הפראלימפי) והגיע לכל פינה בעולם, אם זו איראן בימי השאה או מעבר למסך הברזל בימים בהם הגוש הסובייטי סירב לכונן יחסים עם ישראל. הסיפורים המרתקים ציירו את דמותם של הכוכבים הגדולים ביותר מהיכרות מאחורי הקלעים, ולימדו שיעור מאלף באיתור סיפורים ושליטה בזירה בתנאים שנראים כיום בלתי אפשריים – ללא טלפון או אינטרנט, במסעות הזויים בדרכים לא דרכים.
נאה, איש לבבי שרכש חברים בכל העולם, לא היה רק אחד מעמודי התווך של עיתונות הספורט הישראלית, ענק אמיתי שעזר להתוות את פני התקשורת בארץ, אלא גם אחד מעמודי התווך של הספורט הישראלי בכללו, בזכות העובדה שהמרץ האינסופי והאהבה שלו יצרו מציאות בה הספורט הפך חשוב בתרבות הישראלית לא פחות מנושאים אחרים. הוא הוציא אותו מתחום האזוטריה, התחביב לשעות הפנאי, והצית את הדמיון של מיליונים שהפכו את התחרויות והמשחקים שסיקר לחלק מחייהם. הותיר אחריו אישה, בת, בן ונכדה. יהי זכרו ברוך.
גם במכבי תל אביב וגם במנהלת הליגה בכדורסל כאבו את לכתו של נאה ונפרדו ממנו. בהודעה של מכבי תל אביב נכתב: “מועדון הכדורסל מכבי תל אביב מרכין ראש על לכתו של רפאל נאה, ותיק כותבי הספורט הפעילים בישראל. כאיש ידיעות אחרונות, רפי זכה לסקר את טבח י"א הספורטאים הישראלים במשחקי מינכן 1972 ומאז סיקר את מכבי בחמשת העשורים האחרונים, ליווה אותה בנסיעות רבות מספור ובזכייה בשש אליפויות אירופה.
בעבר אף שימש כראש דסק הכדורסל וכסגן עורך מדור הספורט בידיעות. גם העונה עוד הגיע למשחקי הקבוצה בהיכל וישב במקום השמור לו בשורה הראשונה באולם 4. דמותו תחסר בנוף הכדורסל הישראלי. יהי זכרו ברוך”.
במנהלת הליגה כתבו: “מנהלת הליגה כואבת את לכתו של העיתונאי, רפאל נאה. נאה סיקר ספורט קרוב ל-50 שנים עבור מדור הספורט של עיתון ידיעות אחרונות ואתר YNET. בין תפקידיו שימש ככתב, פרשן, ראש דסק הכדורסל וסגן עורך מדור הספורט.
“לאורך השנים סיקר רפי את אירועי הספורט הבולטים ביותר, אולימפיאדות רבות ואף היה שליח העיתון לאולימפיאדת מינכן הזכורה. ליווה את נבחרות ישראל והקבוצות הישראליות ברחבי אסיה ואירופה, כמו גם דיווח מקרוב מניצחונה ההיסטורי של מכבי תל אביב על צסק״א מוסקבה.
“נאה החל דרכו עם פנקס ועט בימי המגרשים הפתוחים, נכח באירועים היסטוריים ורשם לזכותו לא מעט הישגים במהלך הקריירה העיתונאית העשירה שלו ותמיד עשה זאת מתוך המון מחויבות ותשוקה לענף שכה אהב ולספורט בכלל. אנו מחזקים ושולחים תנחומים למשפחתו ומקורביו. יהי זכרו ברוך”.