בדיוק לפני שנה, בראיון לעיתון אל פאיס, הצהיר ג'רארד פיקה: "אפרוש במדי ברצלונה, זה בטוח. ואני לא מתכוון לפרוש כשחקן מחליף. לא אשב שנה שלמה על הספסל. זה לא מתאים לי". לכן, ההחלטה עליה הכריז אתמול כלל לא הייתה אמורה להפתיע. הכוכב בן ה-35 פשוט עמד במילתו.
אחרי שנדחק לסוף התור והוגדר כבלם מספר שש בסדר העדיפויות של צ'אבי – אחרי רונאלד אראוחו, ז'ול קונדה, אנדראס כריסטנסן, אריק גרסיה ואפילו מרקוס אלונסו שכלל לא אמור לשחק במרכז ההגנה – לא נותרה לו אופציה אחרת. אחרי שהובהר לו חד משמעית שלא היה לו סיכוי קלוש לשחק בקלאסיקו, אחרי שספג שריקות בוז צורמות בקאמפ נואו בעקבות הפיאסקו במשחק מול אינטר בליגת האלופות, זה היה הרגע לעזוב. מאחר ולא הייתה לו כוונה לנסוע לקטאר כמו צ'אבי או ליפן כמו אנדרס אינייסטה, וחולצת בלאוגרנה הייתה היחידה שרצה ללבוש אי פעם – הוחלט לתלות את הנעליים.
יש שיגידו כי פיקה עשה זאת קצת מאוחר מדי, והירידה בכושרו הייתה חדה מדי בתקופה האחרונה, אבל קשה מאוד לספורטאי למצוא את נקודת הזמן המדויקת ביותר לפרישה. עבור רבים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ולכן חשוב לכבד את שיקול הדעת של פיקה שקבע את הקריטריונים לעצמו מראש. הוא העדיף שאחרים ימדדו אותו, וירד מהבמה כאשר המאמן הפסיק לסמוך עליו באופן חד משמעי. עד אז, הוא הרגיש שיש ביכולתו לתרום, וגם הנשיא ז'ואן לאפורטה טען כך במהלך הקיץ האחרון – גם אם דחף בכל הכוח להורדת שכרו שהכביד לכאורה לתקציב המועדון.
ג'רארד פיקה מול סרחיו ראמוס (רויטרס)אז עכשיו זה נגמר, וכאן חייבים להפסיק את הביקורת ולהעריך את פועלו של אחד הבלמים הגדולים בתולדות ברצלונה. פיקה היה אחד הגורמים הבכירים ביותר שהגדירו את עידן ההצלחה המרשימה ביותר של הקטלונים אי פעם. הוא הגיע בקיץ 2008, לבקשתו המפורשת של פפ גווארדיולה שהחל את עבודתו כמאמן הקבוצה הראשונה – והחיבור הזה היה הצלחה מסחררת באופן מיידי. כבוגר לה מאסיה, שחי ונשם בלאוגרנה מאז שהוא זכר את עצמו, החזרה הביתה הייתה טבעית, והוא נכנס להרכב בקלילות, ללא תקופת התאקלמות כלשהי. תוך חודשים ספורים, כבר ראו בו חלק אינטגרלי בקבוצה שדהרה ללא מעצורים לזכייה בכל התארים האפשריים.
אלכס פרגוסון לא רצה לשחרר את בן טיפוחיו ממנצ'סטר יונייטד. אחרי הכל, הוא יזם את הבאתו לאולד טראפורד בגיל 17, וראה בו גיבוי נהדר לבלמים המובילים – ריו פרדיננד ונמאניה וידיץ'. אלא שלא הייתה לו שום אפשרות לתת לנער הקטלוני עדיפות על פני הצמד הפנטסטי הזה, והיה ברור שההמתנה עלולה להיות ארוכה. מנגד, בבארסה הדרך להרכב הייתה סלולה, וזה בכל מקרה היה חלום חייו של הכוכב העולה. אז פרגי לא יכול היה לעמוד בדרכו, גם אם בדיעבד הצטער עוד יותר על העזיבה.
בנוסף לשיעורים מפרגוסון ופרדיננד, פיתח פיקה באנגליה את האתלטיות. ידוע הסיפור לפיו ביקר לואי ואן חאל בביתו, כאשר היה מאמן ברצלונה וסבו של ג'רארד היה סגן נשיא המועדון. ההולנדי שמע שהנער משתוקק לככב בבארסה, דחף אותו, הפיל אותו לרצפה והכריז כי הוא חלש מדי פיזית על מנת לעשות זאת. הסוגיה הזו טופלה בחדר הכושר, ועונת ההשאלה בסראגוסה ב-2006/07 הבהירה מעבר לכל ספק לפיקה עצמו שהוא מסוגל לשחק ברמה הגבוהה. בטחונו העצמי בכל מקרה תמיד היה גבוה, והוא נכנס לחדר ההלבשה של בארסה ללא רגשי נחיתות. קרלס פויול קיבל אותו בזרועות פתוחות, ובמהרה הם היו צמד לא פחות טוב מפרדיננד ו-וידיץ'.
פיקה ופויול חוגגים (רויטרס)בשיתוף הפעולה הזה, היה פיקה החצי האלגנטי. טרזן הנהיג, נלחם, וגם חיפה על הטעויות של חברו הצעיר, ופיקה היה אחראי על ניווט המשחק, המסירות הארוכות, וגם ההצטרפות להתקפות. הוא למד בשקיקה את יסודות הסגנון של גווארדיולה והיה האדם הנכון ליישם אותם על הדשא. כדי להבין עד כמה ההערכה כלפיו הייתה גדולה כבר בתחילת דרכו, די להיזכר במחמאה שקיבל מפרננדו היירו. בלם ריאל מדריד לשעבר לא היה מפזר הצהרות סתמיות על שחקני היריבה המושבעת. כאשר נשאל על ההשוואות של פיקה אליו, הוא השיב ב-2010: "לדעתי הוא הרבה יותר טוב ממני. יש לו איכות מדהימה, הן הגנתית והן התקפית. לפעמים הוא חושב כמו חלוץ".
כן, פיקה בהחלט היה יעיל בחוד, כפי שיעידו 52 השערים שהבקיע במדי ברצלונה בכל המסגרות. הכיבוש הראשון שלו בליגה חשוב מאוד תודעתית, ב-2:6 על ריאל מדריד במרץ 2009. ב-0:5 המפורסם על החבורה של ז'וזה מוריניו בנובמבר 2010 פיקה עצמו לא מצא את הרשת, אבל התנועה שלו עם חמש אצבעות שסימנה מאניטה נכנסה מיידית לפנתיאון. היא הפכה לסמל, הלהיטה את האווירה והעלתה את היריבות בין המועדונים לרמה קצת אחרת. בנקודת הזמן הזו הפך פיקה לסדין אדום מבחינת אוהדי הלבנים מהבירה, והיחסים שלו עם סרחיו ראמוס רק תרמו לכך.
מבחינה מקצועית, זה עבד לא רע בכלל בנבחרת. בדרך לזכייה במונדיאל 2010, שיחק פיקה לצד פויול גם במדים הלאומיים, וראמוס תופקד כמגן ימני. אחרי פרישתו של טרזן, הוסט מנהיג העורף של ריאל למרכז ההגנה, וכך נוצר צמד החברים/שונאים של ספרד, שזכה בין היתר ביורו 2012. הם השלימו זה את זה היטב, אבל פיתחו במקביל יריבות בחדר ההלבשה, שגלשה לעתים לפסים אישיים, והיה לה גם ניחוח פוליטי חזק. הדבר אילץ לא פעם את האוהדים ואת העיתונאים לקחת צד, ופיקה – שלא סתם את הפה וספג אש מכיוונים רבים – בחר לבסוף לסיים את דרכו בנבחרת אחרי מונדיאל 2018. במאזנו 102 הופעות, למרות שאפשר היה לשאוף גם ליותר.
ג'רארד פיקה אחרי הזכייה ביורו 2012 (רויטרס)פוליטיקה תמיד משכה את פיקה, וכך גם העסקים. הוא חילק את זמנו בין מגוון פעילויות לאורך שנים, ומעורבותו הייתה גדולה הרבה יותר מכדורגלן ממוצע. החברה שהקים מארגנת את גביע דייויד בטניס, והיא רכשה ב-2018 את אנדורה – מועדון כדורגל בליגה הרביעית שהתקדם בינתיים לליגה השנייה, וישאף להמשיך בנסיקה. במסגרת הקשרים הענפים שלו, היה פיקה זה שתיווך בין הנהלת ברצלונה לספונסר הראשי שלה כיום, חברת ראקוטן היפנית. הוא גם היה מעורב בהעברת הסופרקאפ הספרדי לסעודיה וגזר קופון שמן על כך – הקלטות שיחות הטלפון שלו פורסמו בזמנו ועוררו סערה ציבורית. תוסיפו את הנישואים המתוקשרים לשאקירה, ותקבלו אדם שנמצא תמיד באור הזרקורים.
כאשר סבל ממשברים מקצועיים, היו שטענו כי הם נובעים מאורח חייו, גם אם זה לא בהכרח נכון. דבר אחד בטוח – היו לו גם המון תקופות מוצלחות, ותרומתו הייתה גדולה לכל 8 האליפויות של בארסה בתקופתו, כמו גם ל-3 הזכיות בליגת האלופות. וכה כתב חורחה ולאדנו, עוד אגדת ריאל מדריד, כאשר פיקה היה בדרך לתואר הספרדי האחרון שלו ב-2019: "כיאה לאדם רב פעלים, פיקה ניצל קלאסיקו מול ריאל כדי להתארח בתוכנית טלוויזיה על פוליטיקה, לנהל שיחות עם קהל ולקדם את טרום הקמפיין שלו לנשיאות ברצלונה. בזמנו החופשי, הוא שיחק כדורגל כמו אל. מול המיקרופון, הוא מדבר באגרסיביות, אבל בפנים שלוות. על המגרש, הוא מנטרל סכנה בסמכותיות של גנרל ובונה את המשחק בסטייל אדיר, כמעט פרובוקטיבי. תמיד הייתה לי הרגשה שפיקה מאוהב בעצמו. לפי היכולת שלו, זה מוצדק".
כן, זה נכתב רק לפני שלוש שנים. מאז, פיקה לא תמיד שיחק כמו אל, אבל נותר מאוהב בעצמו ללא ספק, ומעולם לא הפסיק לנהל טרום קמפיין לנשיאות. הוא לא הסתיר את המטרה הזו מעולם, והצהיר כבר ב-2016 שישמח להיות נשיא ברצלונה. "אימון זה לא בשבילי, אבל אני טוב בניהול", הוא קבע, וכבר אז נפוצו הדיווחים על כך שהוא מתעתד למנות את צ'אבי למאמן, אם וכאשר יקבל את ההנהגה.
צ'אבי וג'רארד פיקה (רויטרס)אז צ'אבי עובד כמאמן כמעט שנה, ובאופן אירוני למדי הוא זה שהראה לעמיתו את הדרך החוצה היום, אבל זה ממש לא פוגע בשאיפות. בסרטון הפרישה שלו הבטיח פיקה שבכוונתו לחזור, וכולם מבינים היטב לאיזה תפקיד הוא מכוון. יש יסוד סביר מאוד להניח שהוא אף יצליח בכך. אנחנו עוד נשמע רבות עליו, בגזרות שונות. ובינתיים, בעודו מתכונן למשחק האחרון בקריירה, מול אלמריה בקאמפ נואו בשבת, זה זמן לקום ולהריע לו על קריירה מזהירה.
סרטון הפרישה של פיקה