כאשר ביום שבת נשמעה שריקת הסיום ברחבי הוונדה מטרופוליטנו דייגו סימאונה היה קרוב לדמעות אושר. זה לא היה סתם ניצחון ולא סתם מהפך – היה זה רגע מכונן ביותר בעיצומו של המשבר העמוק ביותר בקדנציה הארוכה שלו כמאמן אתלטיקו מדריד. כאשר חזרו שחקניו מפיגור כפול, כבשו פעמיים בזמן פציעות והכניעו את ולנסיה 2:3 במחצית שנייה פנטסטית, עם אופי מובהק של ווינרים, הם שינו ב-180 מעלות את האווירה שנוצרה במועדון בחודשים האחרונים.
המחצית הראשונה הייתה קטסטרופלית, בלשון המעטה, אולי הגרועה ביותר גם במונחי העונה הבעייתית הזו. היא הדגישה את כל הקשיים איתם מתמודד צ'ולו בימים אלה. ההתקפה לא פגעה, עם לואיס סוארס שלא מצא את הרשת במשחק משמעותי כבר יותר מחודשיים, וז'ואאו פליקס שעדיין מחפש את עצמו וחייב לעבור לקבוצה אחרת כדי לא לבזבז את כשרונו העצום. הקישור היה אנמי, הפסיד ברוב המאבקים והרכש היקר, רודריגו דה פול, עדיין לא מחובר לחבריו החדשים.
דרמה מהסרטים! מהפך ענק לאתלטיקו מדריד!וההגנה, טוב, מה עוד אפשר לומר על ההגנה? במשך עשור בנה סימאונה את ההצלחה על עורף איתן וממושמע, אבל העונה זו נקודת התורפה הבולטת של אתלטיקו. היא לא מסוגלת לשמור על רשת נקייה, וספגה שוב שני שערים קלים במיוחד, כאלה שאתלטיקו האמיתית פשוט לא מסוגלת לספוג.
הנה יונוס מוסא שהיה חופשי ומאושר כדי להעלות את העטלפים ל-0:1, הנה הוגו דורו שהכניע ללא קושי את יאן אובלאק אחרי מהלך מהיר ומסוגנן שחדר דרך הגנת הקולצ’ונרוס כמו בחמאה רכה. והביצוע הזה היה סמלי – היה זה שער החובה ה-26 שספגה האלופה בליגה ב-21 משחקים. בעונה שעברה כולה הוציא אובלאק 25 כדורים בלבד מהרשת, בדרך לזכייה בתואר. כאן המקום להיזכר כי בעונת 2017/18 ספגה אתלטיקו 22 פעמים וב-2015/16 רק 18 פעמים – כלומר, ממוצע של פחות מחצי שער למשחק. העונה, לראשונה בעידן צ'ולו, עולה הממוצע מעל שער למשחק, והמצב רק מחמיר ככל שחולפים השבועות.
קחו, למשל, את הנתון המדהים הבא – ב-23 המשחקים האחרונים בכל המסגרות, שמרו השחקנים של סימאונה על רשת נקייה חמש פעמים בלבד. בחודשיים האחרונים הם סופגים כמעט בכל משחק, וזה כולל ארבעה הפסדי ליגה רצופים מול מיורקה, ריאל מדריד, סביליה וגרנאדה. אפילו שלושה הפסדים היו חסרי תקדים בעשור של צ'ולו, ועוצמת המצוקה הייתה ברורה לכל.
דייגו סימאונה (La Liga)אפשר לנסות להסביר זאת, כמובן, בפציעות של כוכבי מפתח, ובמיוחד הבלמים המובילים, חוסה חימנס וסטפן סאביץ', ואולם, גם בשנים הקודמות התמודדה לא פעם הקבוצה של הארגנטינאי עם מצוקה דומה. עבור חימנס הנפלא מהווה הכשירות הבעיה המרכזית שמונעת ממנו להפוך לאחד הטובים בתבל. המאמן תמיד ידע למצוא את הפתרונות הנכונים והארגון היה חשוב מאיוש התפקידים הספציפיים. הפעם, במשך תקופה ארוכה מדי, היה צ'ולו חסר אונים, והטעויות הגסות התרבו.
ניתן היה למנוע את שני השערים המאוחרים של אתלטיק בילבאו בחצי גמר סופרקופה לפני שבוע וחצי, אבל אתלטיקו המבולבלת לא עשתה זאת, והפסידה 2:1. היא חזרה מסעודיה לספרד, והודחה מיד גם מגביע המלך, עם הפסד 2:0 לריאל סוסיאדד. השער השני נבע משגיאה גסה של פליפה הברזילאי, שהיה סלע של יציבות בעונה שעברה, אך התדרדר מאוד העונה. הבלם איבד כדור פשוט במקום למסור אותו ואלכסנדר סורלוט הנורבגי הודה לו ודהר כדי להבקיע. כך הלכו לאיבוד תוך ימים ספורים הסיכויים לזכות בשני תארים, וכעת אתלטיקו חייבת להתרכז בשני המפעלים המרכזיים. בליגה, היא נלחמת על הכרטיס לליגת האלופות, כי האליפות כבר אבודה, ובליגת האלופות היא תפגוש את מנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר.
צ'ולו עשה הכל על מנת להפגין חוסן מנטלי אחרי שתי המפלות ושידר בטחון עצמי גבוה במסיבת העיתונאים לקראת הקרב מול ולנסיה: "את כל מה שקרה בעבר לא נוכל לתקן. צריך לחשוב קדימה. אני מסתכל על הדינמיקה במשחקי הליגה האחרונים, מול ראיו וייקאנו ו-ויאריאל, והיא הייתה טובה. רק לפני חצי שנה 90 אחוזים משחקני הסגל שלנו זכו באליפות. צריך להעריך אותם. אני מבקש מהאוהדים להיות איתנו ולתמוך בנו. אנחנו זקוקים לכם. אני מקווה שהלכידות שאני רואה בחדר ההלבשה תבוא לידי ביטוי על המגרש. יש לנו מוטיבציה אדירה לצאת מהמצב אליו נקלענו. הדבר הכי חשוב הוא להיות ביחד. צריך להירגע, והשינוי יגיע. נפעל בעוצמה כדי להשיג יציבות".
דייגו סימאונה (רויטרס)סימאונה חזק מספיק כדי לא לברוח מהביקורת. הוא שמע את אוהדי ריאל מדריד שרים לו במהלך הדרבי ומבקשים ממנו בציניות להישאר בתפקידו. הוא קורא כותרות רבות בעיתונות על אובדן הזהות של הקבוצה. הוא רואה עד כמה כל תוצאה רעה מכרסמת עוד ועוד במה שנשאר מהביטחון שהיה פעם לקבוצה. הרוח של אתלטיקו נהרסה, והיא הפכה לקבוצה פגיעה. כל יריבה חשה זאת, וההרתעה אבדה. ואולם, המאמן מנוסה ומחוספס מספיק כדי להוביל ולהנהיג את המעודון גם עכשיו. הוא לא הוציא כביסה מלוכלכת החוצה, לא האשים את שחקניו גם אחרי משחקים חלשים במיוחד והקפיד לטפח ככל יכולתו את התחושה כי כולם נמצאים באותה סירה. גם אם סוארס ופליפה ממש לא בכושר, הבוס ממשיך לסמוך עליהם, ומחכה שיחזרו למיטבם.
אז האורוגוואי השלים 90 דקות, למרות שרשם החמצה איומה, והברזילאי קיבל צ'אנס להוכיח כי המחדל מול ריאל סוסיאדד היה מקרי, כאשר נשלח לדשא בעוד הקבוצה הייתה בפיגור. סימאונה שינה את המערך, עבר בשלב מסוים לשחק עם שלושה שחקני הגנה בלבד, ושלח את המגנים למעלה כדי שישמשו כקיצוניים. הוא שידר לשחקנים עד כמה הוא מאמין בהם, ויהיה מעניין לגלות מה אמר להם בהפסקה, כי אז התרחש המפנה המיוחל.
שחקני אתלטיקו מדריד חוגגים (רויטרס)המשחק העלוב של אתלטיקו במחצית הראשונה גרס כי הקבוצה עלולה להתקרב לנקודת האל-חזור. סימאונה לא הפסיד בבית לוולנסיה מאז הגיע לקבוצה, והחגיגה הקודמת של העטלפים במדריד הייתה בפברואר 2011, לפני 11 שנה, בגלל החמצת פנדל של דייגו פורלאן. דויד דה חאה עמד אז בין הקורות וחוסה אנטוניו רייס המנוח הבקיע את שער היתרון שלא החזיק מעמד. את מדי ולנסיה לבשו, בין היתר, מחמט טופאל, מריוס סטנקביצ'וס והדוויחס מאדורו. מי זוכר אותם עכשיו? זה היה ממש מזמן, והייתה סכנה ממשית כי אתלטיקו תחזור מבחינה מנטלית לימים ההם. היא הייתה עלולה להגיע לקרב המרתק מול ברצלונה במחזור הבא כאשר היריבה מקדימה אותם בטבלה.
ובכן, זה לא יקרה, כי המחצית השנייה הייתה עילאית. ולנסיה, שטאטאה את אתלטיקו מהמגרש לפני ההפסקה, נרמסה לחלוטין. החילופים של צ'ולו עבדו, אנחל קוראה ומתיאוס קוניה נכנסו למשחק מצוין והבקיעו, ומריו הרמוסו, שהתחיל כבלם וסיים כמגן תוקף מאוד, התכבד להשלים את המהפך המפואר שייכנס לספרי ההיסטוריה.
בתחילת נובמבר, הבקיע הוגו דורו פעמיים בזמן פציעות במסטאיה כדי להביא לוולנסיה תיקו 3:3 בלתי צפוי נגד אתלטיקו. מאז, ספגה הקבוצה של סימאונה הרבה יותר מדי בדקות האחרונות, שהיו שייכות באופן מסורתי דווקא לה. ביום שבת היא סגרה מעגל ונקמה כאשר הבקיעה בעצמה פעמיים בזמן פציעות מול היריבה בלבן. גם זה היה סמלי מאוד, וכעת יהיה מסקרן מאוד לראות אם תהיה לכך המשכיות. בארסה כבר מחכה בעוד שבועיים בקאמפ נואו.