מכבי תל אביב תארח הערב (שלישי, 21:05) את ברצלונה של שאראס במשחק שהוא לפרוטוקול בלבד, לפחות על הנייר. חניכיו של יאניס ספרופולוס הודחו בשבוע שעבר באופן רשמי מהמאבק על הכניסה לשמונה הראשונות, מנגד ברצלונה לא רק שהבטיחה מעשית את ההעפלה לפלייאוף היורוליג, יתרה מכך היא הבטיחה גם את יתרון הביתיות. חניכיו של ספרופולוס יסיימו את עונת היורוליג שלהם בשבוע משחקים כפול ולאחריו עם שבוע משחקים משולש בו יפגשו את וילרבאן, חימקי ואת זניט סנט פטרסבורג במשחק חוץ.
הניצחון האחרון של הצהובים על ברצלונה במשחק בית היה רק בשנה שעברה, הקטלונים שאז היו תחת שרביטו של סבטיסלב פשיץ' נחשבו לאחת הקבוצות המאיימות של המפעל אם כי כבר אז הייתה התחושה כי משהו חסר, ברצלונה רק הוסיפה כישרון במהלך העונה הנוכחית, ואם לא די בכך על הדרך היא התחילה גם לנצח משחקים שבעונה שעברה היא לא בהכרח הייתה מצליחה לקחת, יחד עם זאת גם תחת שאראס ישנו סימן שאלה אחד אך גם אליו עוד נגיע.
ערב המחזור ה-32 ביורוליג והתחושות כמו גם התחזיות של סקאוטים, פרשנים ואנאליסטים שעד לפני זמן לא רב נחשבו למוקדמות, הלכו עם ברצלונה ואנדולו אפס כשתי הקבוצות שלכל הפחות יעפילו לפיינל פור, ואף למשחק האליפות של התחרות הבכירה ביבשת הישנה. ההבדל בין השתיים להן חוזים גדולות ונצורות כמו גם סימן השאלה בנוגע למאמן, קשור לדבר החמקמק הזה שנקרא מיצוי הפוטנציאל.
מבט על אנדולו אפס יחשוף משחק שוטף מאוד עם איום מקשת השלוש כמעט בכל עמדה, התקפה שוטפת במיוחד, כישרון התקפי שבמבט לאחור ייתכן וייחשב לכזה שעיצב את נוף הכדורסל ביורוליג בעשור הנוכחי ואם לא די בכך גם ההגנה של עתאמן לא כזו רעה בלשון המעטה. אז מדוע אנדולו אפס מוזכרת ערב המחזור שיפגיש את ברצלונה עם מכבי של יאניס? התשובה מאוד פשוטה והיא קשורה לציטוט של ארגין עתאמן שהצהיר כי קבוצתו טובה יותר מזו שהייתה בשנה שעברה וזאת כשהמילים הללו נאמרו כשטיבור פלייס עוד נמצא בשלב של חזרה לכושר משחק.
ברצלונה, בדומה לאנדולו אפס, עמוסת כישרון, וכאמור בהשוואה לשנה שעברה היא שיפרה אספקטים מסוימים, אך עדיין למרות שהקבוצה מובילה את טבלת היורוליג, ולמרות שהבטיחה את יתרון הביתיות, כולם עדין מחכים ל-"התפוצצות" של קבוצתו של יאסיקביצ'יוס. לא יהיה זה מופרך לומר כי ברצלונה מנצחת כי היא פשוט עדיפה בכמה דרגות במספר עמדות על לא מעט קבוצות בתחרות, הכישרון ההתקפי לא חסר כמו גם הוורסטיליות שמאפשרת לשחק במספר דרכים, הבעיה (עד כמה שזה מוזר לומר שלקבוצה שנמצאת בפוזיציה של ברצלונה יש בעיה) היא שזה נדמה שאירופה לא חזתה וחוותה את כוחה האמיתי של הקבוצה שהחזירה את פאו גאסול, היינו נדמה כי עד כה ברצלונה משחקת על בקרת שיוט לפעמים.
ההתפוצצות עדיין לא הגיעה, מה שמעלה את השאלה שחייבת להישאל, האם זו הגרסה הכי טובה של ברצלונה בכל הנוגע לאיך שהקבוצה נראית על הפרקט, או שמא אחת הקבוצות הכי עמוקות ומוכשרות שיש ליורוליג להציע העונה יכולה עוד להיות הרבה מעבר למה שהיא כיום, ולמען הסר ספק גם הגרסה הנוכחית של הקטלונים יותר ממסוגלת לזכות ביורוליג, אך כששתי הקבוצות הכי מוכשרות של היורוליג (וכן גם מילאנו יכולה למצוא את עצמה בגמר היורוליג או עם הגביע) מאיימות כי הן יכולות להיות טובות אפילו יותר רגע לפני שהפלייאוף מתחיל, שאר קבוצות היורוליג צריכות להיכנס לכוננות ספיגה, ולחפש תקדימים מהעבר שיתמכו בדיוק בטענה הזו.
התקדים המדובר לא התרחש בעבר הרחוק, ולמעשה כלל את אחת ההפתעות הכי נעימות והצנועות של היורוליג, ז'לגיריס קובנה. ליטא ראתה את שאראס על הקווים של ז'לגיריס כאשר הוא בשיאו עם תקציבי שיא במונחים של ליטא ושל ז'לגיריס (אך כאלו שנחשבים לצנועים במיוחד בהשוואה לקבוצות הבכירות), עת שהקבוצה עשתה דרכה לפלייאוף היורוליג ואפילו לפיינל פור שנערך בבלגרד.
אותה הז'לגיריס נאלצה להילחם לשרוט להרביץ ולשטוף את הפרקט בדרך לאירוע השיא של היורוליג, רק שהקבוצה של שאראס אומנם עשתה את כל אלו אך לשיא שלה היא הגיעה יחסית בשלב מאוחר יותר, וזו השאלה שעומדת בנוגע לברצלונה, למרות הסגל האיכותי יותר והתקציב הגבוה הרבה יותר, האם גם ברצלונה כשם שקרה לגרסאות הקודמות של ז'לגיריס אותה אימן שאראס יכולה באמת לשחק כדורסל טוב הרבה יותר כשהפיינל פור בקלן נמצא ממש מעבר לפינה, או במילים אחרות האם השיא של ברצלונה עדיין לפניה, במה שיכול להיות לאחר הסיפורים הרומנטיים של שחקן העבר שחזר לקבוצתו הקודמת רק כדי להוביל אותה לזכייה נוספת ביורוליג רק שהפעם כאשר הוא על הקווים.