מגן נבחרת ישראל ושחקנה של קבוצת ויטסה ההולנדית, אלי דסה, פתח את ליבו בראיון שהעניק לכבוד חג הכריסמס לאתר של קבוצתו. בראיון המסקרן סיפר אקס מכבי ת”א ובית”ר ירושלים על מסע העלייה לארץ, ג’ורדי קרויף, פיטר בוס, מאבק השחורים, הסיכוי שהיה נכנס לעולם הפשע ולא לכדורגל ועוד.
“אני בחור נורמלי, לא משהו מיוחד. כדורגלן, כך שהרבה מאוד אנשים מכירים את השם שלי”, סיפר דסה בתחילת הראיון. “הכל שקט כאן בהולנד, לפעמים אפשר לשמוע את הציפורנים. זה כל כך שונה מישראל, שלפעמים אתה שומע אזעקות של צבע אדום וצריך להסביר לשחקנים הזרים איך להירגע. אני נולדתי בישראל, אני חי באירופה אבל אני כל הזמן מרגיש אפריקאי. החלק הזה תמיד יישאר חלק ממני וממה שאני”.
האוהדים מטריפים את השחקנים לקראת הדרביהאם אתה היית חלק ממבצע משה: “במשך מאות שנים אנשים מהקהילה שלי שוטטו רחוק מישראל דרך המדבריות, עד שלפתע נחתו מטוסים גדולים שלקחו אותם ארצה והכל השתנה. ספרים רבים נכתבו על כך. זהו גם סיפור חסר תקדים. לא הייתי שם בעצמי, אבל שמעתי על זה הרבה”.
“ההורים שלי עלו לארץ בזמן שאלפי בני הקהילה האתיופית עשו זאת. בהתחלה עלו האחים והאחיות שלהם, שחלקם הלכו ברגל דרך המדבר. רבים מהם לא שרדו את המסע הקשה, לא רק בגלל תנאי המדבר הקשים אלא גם בגלל כנופיות שודדים שנתקלו בהם בדרך. ההורים שלי הגיעו למחנה פליטים ואז הצליחו לעלות על טיסה לישראל. אתם צריכים להבין איזה צעד גדול זה להשאיר את אפריקה מאחור. החיים קשים באפריקה, המאבק ההישרדותי קיים בכל יום. אני לא יכול אפילו לדמיין עד כמה זה היה קשה”.
אלי דסה. "לא יכול לדמיין כמה ההחלטה הייתה קשה להורים" (רדאד ג'בארה)על נושא הגזענות ופעולות “Black Lives Matter”, סיפר: “כמובן שעקבתי אחרי הסיפור הזה. אני לא יכול להגיד שאני מעודד אלימות, אבל אני בהחלט יכול להבין את התפרצות הרגשות והזעם שהמקרה הזה הוביל ועוד בזמן משבר הקורונה. ההרגשה הזו, שאתה תמיד צריך להילחם בשביל לקבל יחס הוגן מקוממת. כילד, אתה לא חושב על זה. בבית אתה ישן עם האחים שלך באותו חדר, לפעמים חסר לך את הציוד שאתה צריך בבית הספר ואין כסף לבזבז. המאבק של ההורים שלי וכמה הם הקריבו למעננו זה חסר תקדים”.
“תמיד אהבתי כדורגל, וזה שיגע את אמא שלי. אני עדיין זוכר איך היא חתכה לי את הכדור פעם אחת לחתיכות. זה כאילו היא הכניסה את הסכין ללב שלי. היום, כולנו חיים מסביב ובזכות הכדור הזה. זה כל מה שרציתי. לא מעניין אותי להפוך למפורסם, רק שהמשפחה שלי תוכל להתפרנס בכבוד. רציתי למצוא דרך להפוך את החיים שלהם לטובים יותר. פשע זאת דרך שהרבה מאוד אנשים הולכים בה במצבים האלה, למזלי היו לי הורים ישרים ששמרו עלי בעיניים פקוחות וכיוונו אותי”.
אלי דסה לפני המשחק (פייסבוק ההתאחדות לכדורגל)“אני מוקיר תודה על כך שאני יכול לעזור למשפחה שלי. איך לעזור? פשוט בהכל. אם מדובר ברכב או אפילו בית, משפחה זה הכל. מתי שיש לי יותר, אני יכול להעניק יותר. זה לא קל עבור הקהילה האתיופית להצליח. כילד אתיופי, הצלחתי להגשים חלום ולהגיע לנבחרת ישראל. שיחקתי עבור בית”ר ירושלים ומכבי תל אביב ואפילו זכיתי באליפות המדינה. אבל מעל הכל, הגשמתי את החלום שלי בכך שמצאתי דרך להפוך את חיי משפחתי לטובים יותר ואני גאה בזה יותר מכל תואר שהשגתי בכדורגל”.
החיים בהולנד וההיכרות עם פיטר בוס וג’ורדי קרויף: “רציתי מאוד לעבור להולנד. לא רק בגלל שמדובר באחת הליגות הטובות בעולם, אלא בגלל שעבדתי עם אנשים הולנדים בישראל. הם היו דמויות מעוררות השראה. היה לנו את ג’ורדי כמנהל מקצועי וגם את בוס כמאמן, הכדורגל שהם רצו שנשחק היה נפלא. התקפי, עמדות מוצא ומשמעת טקטית, זה לא מה שכל כדורגלן רוצה?”.
ג'ורדי קרויף (אחמד מוררה)“בוס, כמו ג’ורדי, היו מושפעים מאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, יוהאן קרויף. כשפגשתי אותו, התרגשתי נורא. מעולם לא ראיתי מישהו כל כך נהדר, אגדה של ממש. פתאום ראיתי את המאמן שלנו הופך לילד נרגש שרואה את הגיבור שלו. החלפתי איתו איזו מילה, אבל לא יותר מזה. לעולם לא אשכח את זה”.