שוער: כמה וכמה פרצות התגלו במי שהיה נחשב החומה של הנבחרת
אופיר מרציאנו (6 משחקים, 540 דקות) – 5: הוא לא ממש ירצה לזכור את רוב הקמפיין. מלבד המשחק האחרון של הקמפיין, לא נראה כמו השוער שהביא נקודות והצטיין תחת אנדי הרצוג, ובעבר. איבד הרבה ביטחון, קיבל בחזרה אחרי ש"פוטר" על ידי וילי רוטנשטיינר אך נשאר בשער, זכה מן ההפקר עם ביטול משחק הידידות בנורבגיה כשאיתמר ניצן אמור היה לקבל צ'אנס ואולי להטות את הכף. הציל את הנבחרת כשהייתה צריכה אותו, כמו מול סקוטלנד, נראה מהוסס לפרקים בשאר המשחקים, ובעיקר השאיר מקום לספקות ולאפשרות עבור הבאים בתור. איתמר ניצן ודניאל טננבאום (החל מהקיץ) כבר מחכים.
אופיר מרציאנו עם הצלה גדולה (רדאד ג'בארה)הגנה: דסה, צמד סלטיק וכל השאר
אלי דסה (6 משחקים, 525 דקות) - 7: תמיד שומר על רמה גבוהה, תמיד נחשב לאחד המצטיינים ותמיד הולך ומשתפר. שורף את האגף הימני מדי משחק, תורם הרבה להגנה ובעיקר להתקפה. בישל נהדר פעם אחת, חילק עוד הרבה כדורים שעם קצת יותר דיוק היו נכנסים לסטטיסטיקה.
אלי דסה (רדאד ג'בארה)חאתם עבד אלחמיד (4 משחקים, 350 דקות) - 5: רשם קמפיין פחות טוב מהקודם, לא הפגין את היכולת שמאפיינת אותו בסלטיק, אבל עדיין נחשב לאחת המניות הבטוחות לשנים הקרובות.
חאתם עבד אלחמיד (שחר גרוס)ניר ביטון (4 הופעות, 360 דקות) - 6: נראה הרבה יותר טוב בקמפיין הנוכחי, משחק עם יותר ביטחון, התרגל לחבריו להגנה ולתפקידו כבלם בנבחרת.
ניר ביטון מאוכזב (רויטרס)איתן טיבי (6 משחקים, 540 דקות) - 5: אחראי לפנדל בסקוטלנד, אשם בשער מול צ'כיה, אחראי לחלק לא מבוטל בשער שהנבחרת ספגה מול סלובקיה. ועדיין, הבלם הבלתי נגמר עושה תמיד את המיטב ונלחם עד הרגע האחרון.
איתן טיבי נוגח (רויטרס)סאן מנחם (3 הופעות, 178 דקות) - 6: נותן תחרות לטאלב טוואטחה במכבי חיפה ובנבחרת, נראה הרבה יותר טוב ממנו בקמפיין הזה. הרוויח את המקום בהרכב על חשבון חברו לקבוצה, בצדק.
סאן מנחם (רדאד ג'בארה)קישור: החוליה לא הייתה רעה, אבל צופה ממנה ליותר
ביברס נאתכו (6 הופעות, 377 דקות) - 4: מנהיג גדול, שחקן נשמה, אבל הגיע הזמן לפנות את הבמה. למעט הופעה טובה בגלאזגו במחזור הראשון, קמפיין חלש של הקפטן. אחרי שנים שהעבודה השקטה שלו לא קיבלה מספיק הערכה, הפעם כל הביקורות היו מוצדקות. נטע לביא ודן גלזר כבר מוכנים לקחת את האחריות, מקצועית, וגם כלידרים.
ביברס נאתכו מוסר (רדאד ג'בארה)אייל גולסה (4 הופעות, 219 דקות) - 6: לחץ, חטיפות, מסירות מדויקות, שני בישולים במהפך הגדול בטרנבה, כמה איומים על השער וכמה החמצות. משב רוח מרענן בקישור הישראלי, אחת מנקודות האור של הקמפיין.
אייל גולסה מנסה לשמור על הכדור (רויטרס)התקפה: הופעה של איש אחד, חבריו עוד מחכים ש"ייפתח להם"
מנור סולומון (6 הופעות, 534 דקות, שער אחד ובישול אחד) - 7: היהלום של הכדורגל הישראלי נוצץ מול כל העולם בזירת המועדונים, בייחוד בליגת האלופות. ברמת הנבחרות, הכישרון תמיד היה שם ועכשיו גם הכדור ברשת, לאחר שער הבכורה בתום ביצוע אדיר ששמור לשחקנים הגדולים ביותר. הוא עוד ילמד להנהיג את הנבחרת אחרי זהבי. צריך להיעלם פחות לפרקים, לפעמים במחציות שלמות, אבל הטענות לא אליו. אמר בעצמו שהיה עדיף אם ישחק בעמדה אחרת, אז אין יותר מדי מה להוסיף על המערך של רוטנשטיינר שלא מספיק מבליט אותו. וחבל.
מנור סולומון חוגג (רדאד ג'בארה)מונס דאבור (4 הופעות, 241 דקות, בישול אחד) - 5: בישול מופלא לזהבי בגלאזגו, חוסר דיוק בהמשך וגם לא מעט חוסר מזל. בפועל, לא מצליח להפגין את היכולת שלו מהבונדסליגה במדי הכחול-לבן, בעיקר בשל העובדה שהוא לא מתופקד בעמדתו הטבעית. יש מקום לשיפור מצדו, וגם ציפיות, אבל הוא לחלוטין נפגע מההחלטות של רוטנשטיינר.
מונס דאבור רודף אחרי האמשיק (איתן דותן, ההתאחדות לכדורגל)ערן זהבי (6 הופעות, 540 דקות, 5 שערים ובישול אחד) - 8: אימת ההגנות בזירה הבינלאומית, גדול הדור בכדורגל הישראלי, ממשיך להתקרב לעבר מלכות השערים בנבחרת בכל הזמנים. הברכה והקללה של הנבחרת היא שהוא כבש 5 מתוך 7 השערים בקמפיין ושהיא תלויה בו כמעט בצורה נואשת, אבל הוא תמיד עושה את העבודה שלו, שהיא לכבוש, להנהיג ולהכריע, על הצד הטוב ביותר. על אף משחקים פחות טובים שלו בקמפיין, הוא כמובן המצטיין בנבחרת.
ערן זהבי חוגג (רדאד ג'בארה)מחליפים (שיחקו כ-180 דקות ומעלה): הצעירים צריכים לקבל יותר קרדיט
שון וייסמן (6 הופעות, 238 דקות) - 5: מעבר לעובדה שהעונה עוד לא החלה על לוח התוצאות מבחינתו, הוא יכול היה לעשות הרבה יותר בדקות שקיבל. בכל זאת, ראוי ליותר אשראי בעתיד.
דור פרץ (3 הופעות, 235 דקות) - 5: כהרגלו, היה פעיל ואחראי מאוד, הבריק לעתים ונחשב לפייבוריט של המאמן הלאומי, אבל בהחלט יכול היה לעשות יותר מבחינה התקפית, כפי שכבר הוכיח את עצמו בעבר.
ניר ביטון ודור פרץ בחימום (רויטרס)שרן ייני (3 הופעות, 214 דקות) – 5: לא היה יציב לאורך הדקות שקיבל, יכולת פושרת באופן כללי.
נטע לביא (3 הופעות, 154) - 6: צריך לקבל את המפתחות במרכז השדה, מוכיח את זה כל פעם מחדש.
טאלב טוואטחה (3 הופעות, 207 דקות) - 4: עדיין לא המגן השמאלי המוכר, הישן והטוב, טרם חזר לקצב ולעוצמות של משחקים בינלאומיים ולא היה מדויק מספיק ברוב הקמפיין. כמו בכרמל, מנחם נושף בעורפו ומספק חומר למחשבה כל הזמן.
עוד שותפו, אך לא קיבלו ציון: מוחמד אבו פאני (2 הופעות, 104 דקות), אוראל דגני (הופעה אחת, 102 דקות), ג'ואל אבו חנא (הופעה אחת, 46 דקות), מאור קנדיל (הופעה אחת, 69 דקות), דן גלזר (הופעה אחת, דקה אחת, היה חסר בקמפיין), יונתן כהן (רק: 2 הופעות, 68 דקות, בישול מול סלובקיה), עילאי אלמקייס (הופעה אחת, 19 דקות, שער שוויון דרמטי מול סלובקיה), עופרי ארד (הופעה אחת, 44 דקות טובות ומבטיחות) עדן קארצב (הופעה אחת, 2 דקות), דיא סבע (הופעה אחת, 24 דקות, נכנס כמחליף והוחלף עד מהרה), עידן נחמיאס (הופעה אחת, דקה אחת).
שחקני נבחרת ישראל באימון (ההתאחדות לכדורגל)מאמן: נקלע לסיטואציה, מקומו לא על הקווים
וילי רוטנשטיינר (הדחה בפנדלים בסקוטלנד, 6 משחקים בליגת האומות, 2 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו, 2 הפסדים) - 4: לא שינה כמעט שום דבר מתקופת הרצוג, הראה עד כמה הוא חלוד ולא חד כמאמן, לא הגיב בזמן במשחקים, לא העז מספיק, אולי לא ממש האמין ביכולת נבחרתו וגם אם כן – מה כבר אפשר לעשות בתקופת זמן שכזו, כשאתה מוחתם לשבעה משחקים נטו? ה"קרדיט" על הכישלון הוא בהחלט גם של ההתאחדות לכדורגל והעומד בראשה.
התלות בזהבי מקורה גם במערך שמסרס אחרים, בפועל הנבחרת בנויה על מספר 7 שלה ועל יכולת אישית, שלו ושל סולומון. וגם אלמקייס כבש והציל נקודה. השילוב של אבו חנא, ארד, אבו פאני וקארצב סימן לקראת הבאות, גלזר, כהן, מנחם, לביא ו-וייסמן היו צריכים לקבל ממנו הרבה יותר קרדיט, ובמקום הזה הוא נותר מקובע לרוב על אותם שחקנים, שחלקם לא סיפקו את הסחורה.
וילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)בשנה שבה העולם משתולל, עם מגפה קטלנית, שינויי אקלים מטורפים, מערכת בחירות רביעית בדרך, קריסות כלכליות מכל עבר ועוד - וילי הוכיח שהוא "אי של יציבות" בתוך כל הכאוס, והצליח להשאיר את הכדורגל הישראלי במקום. ממש לא קדימה, קצת אחורה. בשנה שבה הכל אפשרי, אפילו צפון מקדוניה שלא קיבלה כבוד מישראל בקמפיין בקודם, עקפה אותה והעפילה ליורו לראשונה בתולדותיה, הוא הוכיח ששום דבר לא השתנה בארץ הקודש.
הלכה למעשה, ההתאחדות מינתה בקיץ האחרון מאמן עבר לתפקיד מאמן הנבחרת, משום מקום. אחרי למעלה מ-22 שנות ניהול טכני ומקצועי, רוטנשטיינר הוכיח סופית כבר – הוא איש מקצוע מוערך ומוכר באירופה, אבל הוא פשוט מאוד לא מאמן. צריך לחזור למשרד הממוזג בשפיים, אם בכלל, ויפה שעה אחת קודם.