דראפט ה-NBA מתקרב בצעדי ענק. לקראת האירוע המרתק בו צפוי להיבחר דני אבדיה בעשירייה הראשונה, בוסטיאן נכבאר, שחקן העבר הסלובני בן ה-40 שמשמש כיום כיו”ר ארגון השחקנים ביורוליג, התראיין ל-ONE וסיפר על התקופה בה נבחר בעצמו בדראפט.
נכבאר, שהגיע לליגה הטובה בעולם מבנטון טרוויזו האיטלקית, נבחר במקום ה-15 בסיבוב הראשון על ידי יוסטון רוקטס, שם שיחק שנתיים ועבר לניו אורלינס הורנטס (כך נקראה הקבוצה בזמנו). התחנה האחרונה שלו ב-NBA הייתה ניו ג’רזי נטס, ולאחר מכן חזר נאכבר לאירופה ושיחק בין היתר בברצלונה ובדינמו מוסקבה, לפני שפרש ב-2017 במדי סביליה. לקראת הדראפט המתקרב, שיתף ונזכר נאכבר באותם הרגעים מהעבר.
מיטב המהלכים של דני אבדיה תוך כדי ההכנה לדראפט, על אילו אספקטים הבנת שאתה צריך לעבוד?
”בעיקר על הצד הפיזי, החוזק והמהירות היו משהו שהייתי צריך לשפר כי הייתי אמור לשחק בעמדת הסמול פורוורד ב-NBA. בתחילת שנות ה-2000 המשחק היה יותר בסגנון של גב לסל והחוקים אפשרו לשחק באופן יותר פיזי, אז ידעתי שזה הדבר העיקרי שאצטרך לשפר. זה לא היה הדבר היחיד. כמובן שבתור שחקן צעיר צריך להשתפר בכל תחומי המשחק. ידעתי שיש לי המון כישורים לשחקן בגודל שלי, אבל לא בהכרח את החוזק שיהלום אותם, כך שזה משהו שהייתי צריך להתמקד בו”.
בוסטיאן נאכבר (רויטרס)האם חששת לפני הדראפט?
”אני לא יודע אם היו לי דאגות כלשהן, זה היה בעיקר לקוות שתבחר בי קבוצה שתיתן לי את הסיכוי לשחק, כי ידעתי שאני לא בחירת טופ 5. הייתי בחירה מספר 15 שזה עדיין טוב מאוד, אבל כשאתה נבחר באמצע הסיבוב הראשון בדרך כלל אין לך ערובות שתקבל דקות משמעותיות כבר מהפתיחה. זו אולי הייתה "הדאגה" היחידה שלי או הדבר היחיד שקיוויתי לו, למצוא קבוצה כזו או שקבוצה כזו תמצא אותי”.
האם היו לך העדפות באשר לקבוצה ערב הדראפט או לפני?
”הייתה לי העדפה ואת הרצון להיבחר על ידי יוסטון רוקטס וזה מה שקרה, הרוקטס היו בתהליך של בנייה מחדש וידעתי שזו תהיה הזדמנות נהדרת עבורי בתור שחקן צעיר כדי לקבל דקות. מנקודת המבט הזו הייתי בר מזל, אבל הדראפט הוא “לוטרי” ואי אפשר לדעת איך הדברים יכולים להתפתח, כי שחקן שהיה צפוי להיבחר בטופ 5 יכול להיבחר נמוך יותר ומישהו שצפוי להיבחר במקום נמוך יותר יכול להיבחר גבוה יותר. התחזיות חזו לי בחירה בתרחיש הכי נמוך במקום ה-19, כך שידעתי את הקבוצות שיכלו לבחור בי. אבל ההעדפה הייתה שהרוקטס יבחרו בי”.
האם שמת לב לאלו שהתחרו איתך בדראפט? או שהתמקדת בעצמך?
”לא יותר מדי, כי החבר’ה שהתחרו מולי היו בעיקר שחקנים ששיחקו במכללות ולא באירופה, כך שלא באמת היה לי מה לעשות. לא התחריתי מולם באירופה, כי אני שיחקתי בבנטון טרוויזו באיטליה ושאר החבר’ה שיחקו כדורסל מכללות בארצות הברית כך שהתמקדתי בעיקר בעצמי”.
נאכבר במדי יוסטון, במאבק מול הלייקרס (רויטרס)אילו עצות קיבלת וממי?
”כשחקן צעיר אתה מקבל המון עצות, המון אנשים רוצים לתרום להדרכה ולליווי שלך. עבורי העצה הכי טובה הייתה ללא ספק שלא להסתפק בעצם ההגעה ל-NBA. במהלך העונה האחרונה שלי באירופה ידעתי שה-NBA זה משהו שהולך לקרות לפי כמות המאמנים, סקאוטים וצוותים מה-NBA שהגיעו לאיטליה לראות אותי. הביקוש לראות אותי משחק היה די גבוה, בטח בהתחשב בעובדה שזה היה לפני 20 שנה. כך שהעצה הכי טובה שקיבלתי הייתה לא להסתפק בהגעה ל-NBA, אלא להשתמש בהגעה לשם כמוטיבציה. ניסיתי להתייחס כך לכל החוויה הזו וזה נתן לי מוטיבציה גדולה, ידעתי שזו רק תחילת הדרך הארוכה ולא המטרה הסופית. מצד שני העצות האחרות היו חשובות גם כן והן היו ליהנות מהרגע, כי נבחרים בדראפט רק פעם אחת ועוברים את התהליך הזה פעם אחת בחיים. זו באמת אחת החוויות ואחד הזיכרונות הכי נחמדים שיכולים להיות לך כשחקן, להיות בסיטואציה הייחודית הזו, כשבוחרים אותך כאחד מ-60 השחקנים הצעירים הכי טובים בעולם באותה שנה. זה משמעותי מאוד, זה משהו שאתה רוצה ליהנות ממנו עד כמה שאתה יכול כי זה מסב לך אושר וזיכרונות נחמדים שיש לי אותם עד היום.
“שיחקתי באיטליה עם המון ותיקים, טיוס אדני היה אחד מהם והוא שיחק ב-NBA בעבר, שיחקתי עם צ'רלי בל וגם הוא שיחק ב-NBA ועם מרסלו ניקולה וריקארדו פיטיס ושאר החבר’ה המבוגרים יותר שידעו מה המשמעות של להיות בסיטואציה שרוצים אותך בתור שחקן צעיר. הקשבתי לעצות שלהם, הם עזרו לי בבנטון טרוויזו, כי הם כבר עברו המון. שני המנטורים שהכי תרמו להצלחתי היו מייק ד'אנטוני שאימן אותי בבנטון ומאוריציו גראדיני שהיום הוא אחד מהג'נרל מנג'רים הכי גדולים באירופה, כך שהעובדה שהיו שניים כאלו שייעצו לי היה גדול עבורי. יש עצות שנוגעות לדברים שמחוץ לפרקט, להתרחק מאנשים שמנסים להתקרב אליך רק כדי לנצל אותך כשאתה הופך לכוכב ספורט תוך לילה. כשאתה בן 21-19 והולך לדראפט, הרבה דברים קורים כל כך מהר, וכל יום קורה משהו מרגש ומלהיב, אין סיכוי שאני זוכר את כולם או כל יום, אבל באופן כללי אני כן זוכר את הזמנים האלה כמאוד חיוביים”.
בוסטיאן נאכבר (רויטרס)האם אתה זוכר מה עשית במהלך יום הדראפט? איך הרגשת?
”ביום הדראפט הייתי בבית המלון שלי בניו יורק עם אבי ואחי והיו לי כמה ראיונות במהלך היום. בשעות אחר הצהריים המוקדמים לבשתי את החליפה והלכנו יחד עם הסוכן שלי בזמנו דייויד באומן ועם אחי גרגה ואבי ולאדן למדיסון סקוור גארדן, שם היה הדראפט. הגענו לשם מוקדם. זה מלחיץ כי אתה יושב שם יותר משעתיים או שלוש וממתין, והדראפט מתחיל, ואתה לא נבחר ראשון, ואז כל שלוש דקות בערך יש בחירה נוספת, עד שהגענו למספר 15, שזה המקום בו נבחרתי. אלו זמנים לחוצים, אבל זה זמן שצריך ליהנות ממנו, אתה נבחר פעם אחת בחיים, אז להיות שם עם כל כך הרבה אגדות כדורסל, עיתונאים, שחקנים צעירים אחרים, אוהדים וסוכני כדורסל, זו חתיכת חוויה. אני בטוח שעבור חלק מהשחקנים היא לא מסתיימת היטב והם עוזבים מאוכזבים, אבל במקרה שלי זו הייתה חוויה מאוד חיובית”.
התחושות כשקראו בשמך?
”חשתי הקלה ושמחה בו זמנית, לדעת שאני אגיע ליוסטון, זה היה מרגש לעלות על הבמה וללחוץ לדייויד סטרן את היד. לאורך השנים ראיתי כל כך הרבה שחקנים לוחצים לו את היד בטלוויזיה, וזה רגע שזוכרים לכל החיים, זה כמו רגע הקבלה שלך לליגה של הגדולים. הייתי מחויך, יש לי עדיין את התמונות איפשהו, עד היום לא ראיתי את השידור החוזר ואני אצטרך לראות אותו שוב, אבל יש תמונות ואני מחייך בהן כמו ילד גדול”.
בוסטיאן נאכבר שומר על נוביצקי (רויטרס)מתי ידעת מי בחר אותך? האם קיבלת הבטחה שזה יקרה?
”כן. יוסטון הבטיחה לי שתיקח אותי אלא אם כן שחקנים שחזו שייבחרו בטופ 10 יישארו פנויים. כשהשמות ירדו מהלוח, די צפיתי שיוסטון תבחר בי. יוטה שבחרה במקום ה-19 הבטיחה לי שהיא תבחר בי במידה ואני עדיין אהיה על הלוח, מעבר לכך התחזיות חזו לי את המקום ה-11 כמקסימלי והוא היה של וושינגטון, אבל לא הייתה לי הבטחה מהם כך שזה היה סיכוי קלוש. זו הסיבה שידעתי איפה אני הולך להיות, וכל תרחיש אחר גבוה יותר או נמוך יותר היה מפתיע אותי ואת הסוכנים שלי. ידעתי מי השחקנים שמתחרים איתי ומשחקים בעמדה שלי כמו קארון באטלר שנבחר במקום העשירי, וג'ארד ג'פריס שנבחר במקום ה-11 על ידי וושינגטון. ברגע שהם נבחרו, ידעתי שאני אהיה הסמול-פורוורד הבא שייבחר”.
אחרי שקראו בשמך מה היה הדבר הראשון שעשית?
”שום דבר מיוחד, נתתי כיף לאבי ולאחי, וחבשתי את הכובע של יוסטון רוקטס וזה בערך הכל. ידעתי בערך דקה או שתיים לפני שהם יבחרו בי. בדרך כלל לא יודעים שהולכים להיבחר עד השנייה האחרונה, אבל הייתה לי את ההרגשה ואז המצלמות החלו לנוע לכיוון האזור שבו ישבתי ואז ראיתי בחור שמחזיק כובע של יוסטון רוקטס מספר שניות לפני הבחירה, כך שדי חיברתי את הנקודות וידעתי שאני אבחר כי הכל היה הגיוני. 10 שניות אחר כך דייויד סטרן יצא החוצה וקרא בשמי. ברגע שאתה מחוץ לטופ 10, זה הופך להיות פחות צפוי וקשה לדעת עד השנייה האחרונה. עוזר הצלם נתן לי את הכובע ואמר לי ‘אתה הולך ליוסטון’ ובאופן די מצחיק הוא היה הראשון להודיע לי על כך, ולאחר מכן דייויד סטרן קרא בשמי”.
בוסטיאן נאכבר עם הכובע של יוסטון (רויטרס)אז כשיוסטון בחרה בך זה הביא להקלה ושמחה כי שם רצית להיות.
”בדיוק, אבל אם קבוצה אחרת הייתה בוחרת בי, לא הייתי מתאכזב אלא מופתע. אם זו הייתה קבוצה שלא הביאה אותי לאימונים ועקבה אחריי מקרוב. עם יוסטון היו לי יחסים טובים, התאמנתי אצלם והם באמת קיוו להשיג אותי. דיברתי עם המאמן שלהם רודי טומיאנוביץ' והוא הגיע לאיטליה לראות אותי, הם אמרו לסוכן שלי מספר פעמים שאני המטרה שלהם במידה ואהיה על הלוח כשאני עוד במקום ה-15. ברור שאתה רוצה להגיע למקום שבו רוצים אותך, זו הרגשה טובה וזה היה דבר טוב, אבל לא הייתי מתאכזב אם הייתי מגיע לקבוצה אחרת. זה מעולם לא היה הנושא, זה היה על ההגעה ל-NBA”.
איך הייתה החוויה בחדר הירוק, מי היה איתך שם?
”לא הייתי בחדר הירוק, אני חושב שאז החדר הירוק היה קטן יותר, ואז רק אפשרו ל-13-12 שחקנים להיות שם. אבל הרגשתי דווקא טוב יותר שלא הייתי שם, כי הייתי ממש על הספסל בין החדר הירוק לבין להיבחר איפשהו באמצע הסיבוב הראשון, כך שיחד עם הסוכן שלי החלטנו שאני לא רוצה להיות שם ושבסופו של דבר לא יבחרו בי או להיות הבחור האחרון שבוחרים בו בחדר הירוק. זה לא מצב כל-כך נעים, אז העדפתי את זה כך. נשארנו יותר קרוב לאזור של השחקנים שנבחרים ולא יושבים בחדר הירוק, כך שהייתי בין הראשונים שנבחרו מאזור הישיבה הזה, וזו למעשה הייתה תחושה מאוד טובה שהייתי אחד השחקנים הראשונים שנבחרו בדראפט מאזור הישיבה הזה באולם”.
בוסטיאן נאכבר שומר על מאנו ג'ינובילי (רויטרס)אילו שאלות שאלו בראיונות הדראפט?
”זה קרה לפני זמן רב כך שקשה לזכור. שאלות על כדורסל ועל החיים שלי ועל איך אני רואה את עצמי בעתיד ומה אני נהנה לעשות מחוץ לפרקט ודברים כאלו. האנשים האלה רק רצו להכיר אותי, אני לא חושב שלא היה דבר מבחינת כדורסל שהם לא ידעו עליי והייתה לי פריבילגיה גדולה כי מייק ד'אנטוני היה המאמן שלי והוא תמיד היה מוכן לחלוק מידע בנוגע אליי עם סקאוטים ועם מאמנים ב-NBA וזה עזר מאוד לקריירה שלי. לא שאלו אותי שאלה מביכה או מוזרה שנשארה בזיכרוני עד היום. אני זוכר שהיו לי שלושה או ארבעה ראיונות כי לא היה לי יותר זמן היות ושיחקתי בליגה האיטלקית עד סוף יוני, כך שיום או יומיים אחרי שזכיתי עם בנטון באליפות הייתי כבר בדרך לאימוני קדם דראפט ולדראפט. קבעו לי ארבעה אימונים עם אינדיאנה, יוסטון, שארלוט רגע לפני שהם עברו לניו אורלינס ועם וושינגטון, כך שלא היו לי אימונים עם הרבה קבוצות שגם רצו אותי, כי פשוט לא היה זמן. עם יוטה היה סיפור מצחיק, כי מעולם לא נסעתי לסולט לייק לפגוש אותם והם היו מעוניינים בי, וזה אחד הדברים המצחיקים לגבי הדראפט, אתה אולי לא מכיר את האנשים, אבל הם מכירים אותך”.
ספר על הריאיון שהכי זכור לך ולמה הוא זכור לך?
”אין איזה ראיון מיוחד, אבל אחד הדברים שאני זוכר הוא שדיברתי עם ג'ף באוור שהיום הוא נשיא המבצעים של פיניקס סאנס ואז היה הג'נרל מנג'ר של שארלוט הורנטס. בסופו של דבר דיברנו על מלחמת העולם השנייה, כי אני חנון של התקופה הזו ואני קורא ספרי היסטוריה של התקופה וגם בכלל, ודיברנו על כך שבניו אורלינס יש את אחד המוזיאונים הכי גדולים של מלחמת העולם השנייה, כי לשם הקבוצה עוברת. זה רק מראה את אופי השיחות וכמה הן יכולות ללכת לכל כיוון, כך שאם אתה מסוגל כבחור צעיר להראות את תחומי העניין השונים שלך כאדם, אני חושב שזה פלוס. הסוכן שלי אמר לי לאחר מכן שההורנטס התרשמו ממני כי הם לא חשבו שידעתי משהו חוץ מכדורסל, כך שלראות בחור צעיר מדבר על מלחמת העולם השנייה היה מפתיע. אבל לא חשבתי שאבחר בגלל זה בדראפט”.
בוסטיאן נאכבר (רויטרס)“ברגע שבוחרים בך בדראפט אתה הולך ישירות לחדר התקשורת, אבל קודם כל יש לך שיחות עם הקבוצה שבחרה בך, שיחת טלפון עם המאמן והמנהל המקצועי. לאחר מכן יש לך סדרת ראיונות, הראשון לטלוויזיה ולאחר מכן יש המון גופי תקשורת שצריכים לעבור וזה לוקח המון זמן, במשך יותר משעתיים אתה עובר מעיתונאי לעיתונאי ועונה על השאלות שלהם. לאחר מכן יש צילומים, כך שקשה לזכור הכל. זה נחמד שברגע שנבחרת בדראפט רואים אותך בטלוויזיה מיליוני אמריקאים, הראיון הראשון בטלוויזיה הוא רגע לאחר שנבחרת בדראפט ואתה כל כך נרגש, אני בטוח שיש הרבה שחקנים שאומרים דברים מצחיקים כי האדרנלין משתלט”.
עם מי התאמנת לפני הדראפט? מול מי התמודדת?
”התאמנתי עם אינדיאנה, שארלוט, וושינגטון ויוסטון, בחלק מהאימונים התאמנתי לבד ובאחרים עם שחקנים שחלק מהם נבחרו בדראפט ואחרים לא. אני זוכר שיירי וולש, אחד החברים שלי עוד לפני הדראפט, היה שם באחד האימונים בוושינגטון. באינדיאנה אני חושב שדן דיקאו, פליפ מארי וג’ראד ג’פריס היו שם”.
האם הייתה איזו חוויה בולטת מתקופת האימונים?
”כשהתאמנתי בוושינגטון, מייקל ג'ורדן עדיין שיחק עבור הוויזארדס וזה היה מגניב שמייקל ראה אותי מתאמן כי הוא כבר היה מעורב בהנהלה, אני מאמין שהוא כבר היה בעלים חלקיים ובנוסף הוא היה מעורב בתהליך הדראפט וזה היה מגניב. הוא לא רק ראה את האימון, הוא גם השתתף בו, דיבר איתי ושאל אותי על המשחק שלי ומה אני אוהב לעשות, וניסה לתת לי כמה טיפים ועצות במהלך האימון שלי. חשבתי שזה מדהים מצידו לעשות זאת, כך שזו הייתה חוויה נהדרת.
מייקל ג'ורדן במדי וושינגטון (רויטרס)“לא ידעתי שמייקל ג'ורדן יהיה שם, הוא פשוט הופיע והיו לי שתי אופציות: או להשתגע כי כוכב הכדורסל הכי גדול היה שם מולי, או שאני מתרכז במה שאני צריך לעשות באימון. חשבתי שהאימון שלי דווקא הלך ממש טוב, כך שהייתי מאוד גאה שלא נתתי לנוכחות של מייקל להסיח את דעתי. אני חושב שלמעשה זה מיקד אותי יותר ונתן לי יותר מוטיבציה. אם מישהו היה נותן לי לבחור בין שיהיה לי את הצ'אנס לשחק נגד מייקל או לעשות אימון איתו, הייתי אומר לעשות אימון איתו. במשחק אתה פשוט משחק נגדו, אבל באימון לפני הדראפט דיברנו בגדול במשך שעה וחצי או שעתיים על כדורסל, והוא ניהל את האימון ונתן לי טיפים בנוגע לאיך לשפר את המשחק שלי, כך שהערכתי את זה עשרות מונים יותר מלשחק נגדו”.
איך חווית את מייקל כאדם?
”אדם פתוח שאוהב להתבדח ובחור מאוד שמח שנהנה ממה שהוא עשה, ובמקרה הזה זה היה לעזור לשחקנים צעירים להשתפר, ולקבל אותם בברכה לליגה. אני לא בטוח שהוא היה בכל האימונים, אבל הייתי אחד מברי המזל שזכו להיות שם כשמייקל היה. הוא היה נהדר, ובמבט לאחור לא הרגשתי שהוא ניסה להיות מישהו שונה או מיוחד".
מהרגע שבחרו בך ועד הרגע שהגעת לאימון הראשון, מה זכור לך ואיזו השפעה הייתה עליך?
”למען האמת חיכיתי רק לרגע שבו העונה תתחיל, כי כל-כך רציתי לשחק כבר למרות שרק סיימתי עונה ארוכה באירופה עם בנטון שבוע או עשרה ימים לפני כן. הייתי מוכן לעלות על הפרקט ולפגוש את חבריי לקבוצה ולהתחיל לשחק. העונה ב-NBA לא מתחילה לפני אוקטובר, כך שהיה לפניי קיץ ארוך. מצאו לי בקע בשרירי הבטן לאחר אימוני הדראפט ונאלצתי לעבור ניתוח. זה מנע פתיחה מושלמת לקריירת ה-NBA שלי כי הגעתי לעונה כשאני נמצא כמה צעדים מאחור מבחינה פיזית, כך שזה לא היה אידאלי, אבל הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא לשחק משחק ב-NBA ולהיות באולם מול האוהדים עם כל חווית הבידור שה-NBA מספקת וזה היה הרצון הראשוני שלי.
בוסטיאן נאכבר שומר על ראג'ון רונדו (רויטרס)“הדבר השלילי היחיד הוא שעונת הרוקי שלי לא הייתה אידיאלית. היו מספר סיבות שתרמו לכך. הייתי פצוע וזה לקח חלק מהחוזק ומהמהירות שלי, כך שהתחלתי בעצם שני צעדים אחורה. הדבר הטוב שהיה הוא שהגעתי ליוסטון ופגשתי את סטיב פרנסיס, קוטינו מובלי ואת יאו מינג, זו הייתה הקבוצה שאליה הגעתי, קבוצה צעירה ומרגשת. במבט לאחור אני מבין שלא הייתי מוכן מבחינה פיזית ושהייתי צריך זמן להתפתח. אבל זה לא הוריד לי את המוטיבציה, למעשה נהניתי מאוד להיות חלק מהעונה הראשונה של יאו מינג ב-NBA כשאלפי אנשי תקשורת סינים עקבו אחרי כל צעד שלו. לראות את כל הדבר הזה היה מיוחד, והייתי בר מזל להיות חלק מזה”.
איך זה הרגיש לשחק מול הכוכבים הכי גדולים?
“במשחקי קדם העונה שיחקנו נגד אורלנדו, וגראנט היל, שהיה אחד השחקנים שהערצתי, שיחק שם, ופתאום ברגע אחד אני שומר על גראנט היל ואני אומר לעצמי ‘וואו, זה גראנט היל. אני צופה בו כבר 4-5 שנים בכל יום כשאני באירופה ופתאום אני שומר עליו’. כשאתה במשחק אתה פשוט שוכח מזה, גם כששיחקנו נגד הניקס, לאטרל ספריוול ואלן יוסטון היו שם. אלו שחקנים שהערצתי ורק לפני שנתיים ראיתי אותם בפלייאוף ופתאום אני שומר עליהם, אבל ברגע שאתה במשחק שוכחים מהכל ואין לך באמת זמן לחשוב על זה, זה ממש יכול להשפיע על המשחק שלך לחיוב או לשלילה, אבל כשאתה במשחק אתה מתרכז במשימה שלך”.
אם היית צריך לכתוב לבוסטיאן הצעיר מכתב, מה היה כתוב בו?
”לשמור על ביטחון ולהאמין ביכולות שלו, יש ב-NBA, במיוחד עבור הרוקיז, עליות ומורדות. יש זמנים שאתה משחק יותר וזמנים שפחות. יש משחקים טובים ולפעמים תקופה של כמה משחקים לא טובים, אבל הדבר החשוב זה לא לתת לרוחך ליפול, לשמור על מוטיבציה ולהאמין בעצמך. הכישרון שלך הביא אותך ל-NBA, אבל העבודה הקשה תשאיר אותך שם”.
86:92 קשה אחרי הארכה למכבי ת"א לפני ריאל