זו כמובן לא האליפות הכי נוצצת שראינו בכדורגל הישראלי ובוודאי שלא הכי מרשימה מבחינה התקפית, אבל האליפות הזו של מכבי תל אביב והחמישית בעידן מיץ’ גולדהאר תיזכר קודם כל בזכות הגנת הברזל שלה, משהו שלא ראינו עד כה בכדורגל הישראלי ועדיין כשנותרו עוד שלושה מחזורים, ידם של הצהובים-כחולים עוד נטויה עד לסיומה הסופי של עונת 2019/20 הארוכה (בעדינות יש לומר).
אפשר וצריך לשבח את שחקני ההגנה של האלופה בצהוב שאחראים לשיאים ולרצפים המרשימים, אבל זה קודם כל התחיל מלמעלה – ולדימיר איביץ הנחיל לחניכיו משמעת טקטית שאנחנו מכירים רק מליגות אחרות. בנוסף לכך, הלחץ על הכדור במקומות הנכונים, הכושר הגופני, הסגירות והמחויבות הפכו את החבורה מקריית שלום למכונה משומנת, שמראש רוב קבוצות ליגת העל כבר מוותרות לצאת קדימה ובמקרה הטוב יגיעו לאיזה חצי מצב (וגם אז סביר להניח שזה ייפגע ברגל של גלזר או אמאדור וייצא החוצה).
השיא העולמי, הרצף של טננבאום והממוצע הבלתי נתפס
אם חשבנו בתמימותנו שבעונה שעברה איביץ’ הביא את האלופה לקצת גבול היכולת בצד ההגנתי, העונה הסרבי עשה עם משחק ההגנה עוד צעד (ועוד איזה צעד) ורשם עם קבוצתו נתונים שממש, אבל ממש לא רואים במחוזותינו – רצף משוגע של 1272 דקות ללא שער חובה (השאיר מאחור גם את גיורא אנטמן) וכמובן השיא העולמי עם 13 משחקים ללא שער חובה מפתיחת עונת 2019/20, עד שלבסוף הגיעה נס ציונה הצנועה ואלעד שחף שעצר את השעונים.
דניאל טננבאום (רדאד ג'בארה)נחזור קצת אחורה כדי להבין עד כמה ההגנה הזו היסטורית – בעונת 1995/96 החוליה האחורית של מכבי עם שורה אובארוב וגדי ברומר נראתה כמשהו יוצא דופן, שאז נראה כמו משהו בלתי רגיל, שקשה לשבור – 16 שערי חובה ב-30 משחקים (ממוצע של 0.53 שערים למשחק), אך בעונת 2009/10 עם הקיזוז הגיעה מכבי חיפה בראשותם של ניר דוידוביץ’ ודקל קינן, שאחרי 35 מחזורים ספגה את אותו מספר שערים (16) וממוצע מטורף של 0.457. כמובן שיש עוד 270 דקות וייתכן שגם ירידת המתח אחרי הבטחת התואר תשפיע, אבל בשלב זה אחרי 33 מחזורים התל אביבים עם ממוצע ספיגה פשוט היסטורי בכל קנה מידה – 0.24 שערים למשחק (!).
שחקני מכבי תל אביב חוגגים עם אילון אלמוג (שחר גרוס)אם נפרוט את מספר הספיגות קצת יותר לעומק (אין ממש עומק במספר נמוך שכזה) אז האלופה של איביץ’ הוציאה רק כדור אחד מהרשת במחצית הראשונה העונה (מול נס ציונה) וכתוצאה מהנתון המדהים הזה היא כמובן גם לא ספגה באף משחק חוץ במהלך המחצית הראשונה ובסך הכל קיבלה חמישה שערי חובה בכל משחקיה מחוץ לבלומפילד.
סבוריט, אמאדור וז'ראלדש חוגגים (רדאד ג'בארה)הגיבור המפתיע
אחרי עזיבת פרדראג ראיקוביץ’ בקיץ היה חשש בקריית שלום שמא היכולת ההגנתית תרד, ולשם כך הובא אנדראס יאניוטיס היווני, אך רצה הגורל והאחרון נפצע בגביע הטוטו מול קריית שמונה, טננבאום האלמוני נכנס לשער ומשם השאר היסטוריה – היהודי ברזילאי הוא כנראה לא מהשוערים הכי טובים בתולדות הכדורגל הישראלי, אבל הביטחון, השקט והחיבור עם יתר חבריו להגנה היה מושלם, הרבה מעבר לכל הציפיות. הוא אולי לא עמד ביותר מדי מבחנים, אך בכל פעם כשנזקקו לו, הוא היה שם, ובגדול, כשאפילו קינח בבונוס נאה עם בישול מול הפועל חיפה והמשיך את המסורת של ראיקוביץ’ ו-וינסנט אניימה.
טיבי, אמאדור, ז’ראלדש, סבוריט והמספר הנוסף (6)
איביץ’ הקפיד, לימד וכיוון, אבל גם צריך שיידעו לבצע ואת זה איתן טיבי, ז’איר אמאדור, אנריק סבוריט ואנדרה ז’ראלדש עשו בצורה די מושלמת. גם התקופה האחרונה בה טיבי נעדר מההרכב בשל מות אביו, לא תשכיח את העונה המדהימה של הבלם הישראלי הוותיק, שהיה בעונה שעברה בקצה הספסל, אך המשיך לעבוד קשה ועם השנה אולי הטובה בקריירה היה אחד השחקנים המשמעותיים של הצהובים בדרך לאליפות השביעית שלו. לקינוח וכבונוס על המסע שעבר, הגיעה המספרת במשחק האליפות מול הפועל עם החגיגה המרגשת.
ז'איר אמאדור חוגג עם איתן טיבי (רדאד ג'בארה)לצד טיבי, אמאדור היה שם תמיד. סגר כל כדור רוחב, עלה הכי גבוה, הגיע לפני החלוץ והכניס הרבה עוצמות להגנה הבצורה של הצהובים. מהצדדים הגיעו אנריק סבוריט עם השקט, הקלאסה והניסיון, מגן שמאלי שכמעט ולא רואים בליגה שלנו. בימין ז’ראלדש נכנס למשבצת של אלי דסה והוסיף זריזות, מהירות וסגירות מצוינות מול כל קיצוני של הקבוצה היריבה. יחד כולם מנעו כמעט לגמרי כל ניסיון להתקרב לעבר שערו של טננבאום ובעתיד ייזכרו כנראה כתלכיד החוליה האחורית הטוב ביותר שהיה כאן.
נטע לביא מול דן גלזר (רדאד ג'בארה)ואי אפשר בלי להזכיר את דן גלזר. הבלם הנוסף, “הבולדוג” של האלופה במרכז המגרש, המתקל הטוב בישראל והאיש שנמצא בכל מקום על המגרש ומהווה קו הגנה בפני עצמו טרם ההגעה מול הבלמים (אם בכלל). מספר 6 שעבר קודם לכן השאלות ולקח את הקרדיט עוד בעונה שעברה והעונה הוא המשיך בנסיקה, עשה קפיצת מדרגה עצומה ויש לו חלק עצום שעמודת הספיגות של האלופה מראה את הספרה 8 בלבד.
השדרוגים של איביץ’
אחרי ששחר פיבן היה הגיבור המפתיע של העונה שעברה במרכז ההגנה, העונה המאמן הסרבי ראה לנכון לייצב במקומו את טיבי הוותיק. אלי דסה, שעזב להולנד, חגג באגף ימין של הצהובים בעונה שעברה, אך ז’ראלדש הגיע ותפס את מקומו ואילו שרן ייני, שנפצע בתחילת העונה ולא חזר להיות שחקן פותח (למעט קצת בפלייאוף), ראה את אמאדור, שעל אף כל הדיווחים על חזרתו לספרד, עולה מהספסל ולוקח את המושכות מאחורה.
ולדימיר איביץ' (רדאד ג'בארה)כלומר, על אף השיוט הקליל לאליפות בעונה שעברה עם הגנה שנגדיר אותה יותר ממצוינת (17 שערי חובה ובשער מי שיהפוך כמה חודשים אחרי לאחד השמות החמים באירופה), איביץ’ לא הסתפק במה שראה וכבר בתחילת העונה עבד על שינויים בחלק האחורי, שבניגוד לכל הציפיות הפכו את ההגנה של מכבי לטובה עוד יותר, כמה טובה? כרגע, הכי טובה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.