אין ספק שבקריירה העשירה של רוברטו סולדאדו, הפרק המרשים פחות היה בריאל מדריד. החלוץ בן ה-34 שמשחק כיום בגרנאדה, שיחק בראשית דרכו אצל הבלאנקוס, אבל התקשה לפרוץ לצד כוכבי ענק כמו לואיס פיגו, רונאלדו, זינדין זידאן ודייויד בקהאם ובריאיון לגארדיאן האנגלי נזכר בימים הם ומספר מה היה עושה אחרת באופן ביקורתי ביותר.
באופן גלוי לב אמר סולדאדו: “אני שוקל עכשיו 7 קילו פחות ממה ששקלתי בריאל מדריד. אני רואה את עצמי ומתבייש, הייתי ילד. היו שחקנים כמו לואיס פיגו, זינדין זידאן וראול שהיו סופר מקצוענים, אבל אני הסתכלתי על האחרים, חיקיתי את מי שלא הייתי אמור לחקות”.
על הדרך בה התנהל: “כולם לוקחים אחריות על המעשים האישיים שלהם, יודעים מה מתאים ומה לא, יודעים איפה עובר הגבול. עזבתי שם במחשבה שאני שחקן גדול יותר מדייויד בקהאם, לא הייתי מוכן מנטלית מספיק, בראש לא הייתי מוכן, זה היה קשה. הייתי שמח לקבל עוד הזדמנות לשחק בריאל מדריד ההיא כשאני ב-100%. אני מסתכל אחורה ואומר ‘איזה ילד הייתי’. מישהו היה צריך לתת לי סטירה, ‘מה אתה חושב שאתה עושה?”.
תחושת הפספוס: “לא טיפלתי בעצמי, לא דאגתי, אכלתי המון. אני מסתכל על תמונות וחושב ‘איך חשבתי לקבל יותר דקות בגלאקטיקוס בדרך הזו?’. אם הייתי שומר על עצמי, הייתי יותר בוגר, אולי היו לי יותר הזדמנויות. זו מחשבה שרודפת אותי. כשהייתי בן 17 או 18 מישהו שאל ב-1 לפנות בוקר ‘למה אנחנו לא שותים?’ ואני הראשון שרצה לעזוב לעשות את זה”.
כיצד נפתרו הבעיות שלו: “במדריד יצרו קשר עם ההורים שלי, אבא שלי לקח חופשה של שנתיים מהעבודה שלו והגיע למדריד כדי להציב לי גבולות. אחר כך עברתי לגור עם חבר שאיתי עכשיו בגרנאדה והוא כבר היה יותר שקול ובהמשך הכרתי את אשתי שפתרה לי את כל הבעיות. ידעתי שהלכתי רחוק מדי, חציתי גבולות, הכרתי הרבה אנשים במדריד שהייתי צריך לעזוב.הם לא היו מקצוענים ויכלו להרוס לי את הקריירה. בסופו של דבר הבנתי: ‘אתה, לך אם אתה רוצה, יש לי משהו אחר לעשות’, המשפחה ואשתי היו שם כדי ליישר אותי ועשו זאת בהצלחה גדולה אני חושב”.
המעבר לטוטנהאם ב-2013 אחרי תקופה מוצלחת בוולנסיה: “אני לא מתחרט על זה לרגע בכלל, הייתי משוכנע שהכל יהיה בסדר. חשבתי על זה, עם הסגנון שלי שהכל יתאים היטב, אבל כשהגעתי לשם, טוב….הכל קרה הפוך. אם יהיה דבר אחד שאני לא אהיה שלם איתו ביום שאפרוש מכדורגל, הוא איך ששיחקתי באנגליה”.
שיתוף הפעולה עם הארי קיין: “הבן שלי מאוד אוהב כדורגל אנגלי ואם אנחנו רואים משחק פרמיירליג, או משחק של נבחרת אנגליה עם הארי קיין ואני אומר לבני ‘שיחקתי איתו פעם’, והוא שואל אותי ‘באמת?’. אני מאוד שמח בשבילו על ההצלחה שלו, במיוחד בשל האדם שהוא. הייתי רק שמח אם הוא היה מחכה עם ההתפוצצות שלו (בהומור), הייתי צריך להתמודד עם זה אז. הוא דחק אותי החוצה, אבל זה מובן בהחלט, אפשר היה לראות מההתחלה, מהאימונים היה אפשר להבין שאין גבול למה שהוא יכול לעשות. עוד לא ראינו את הטוב ביותר מקיין, האם יסיים את הקריירה בריאל מדריד? אשמח לראות את זה”.