מלחמות כבר לא קורות בחורף, מהפכות מתרחשות בעיקר באביב - ובקיץ? ובכן, בתקופה הזו של השנה, כל העולם הערבי הולך להתרגש מגביע העולם בכדורגל. בפעם הראשונה בהיסטוריה, ארבע נבחרות ערביות העפילו לטורניר הגדול ביותר. ארבע מדינות שעבורן יהיה זה טורניר של הרבה רומנטיקה, של חלומות גדולים ושל כוכבים לאומיים בולטים.
לפני ארבע שנים, בברזיל, אלג'יריה הייתה הנציגה היחידה של האומה הערבית. היא אמנם הגיעה עד לשמינית הגמר וגררה את אלופת העולם גרמניה להארכה מורטת עצבים, אבל בשלב הזה הסתיימה דרכה. הפעם היא לא תהיה שם, בין 32 הנבחרות הטובות ביותר, אך עושה רושם שלעולם הערבי תהיה נציגות גדולה וחזקה לא פחות, בדמותן של מרוקו, ערב הסעודית, טוניסיה ומצרים.
ערב הסעודית: אלג'יריה של 2018?
אמנם גם נבחרת איראן תשחק בטורניר, אך היא כמובן לא רואה את עצמה כנבחרת ערבית אלא כנבחרת פרסית. איראן תשחק בבית עם פורטוגל, ספרד ומרוקו, כך שהמשחקים שלה יכולים להיות מרתקים מאוד, אבל הרוסים יכולים להיות פחות מודאגים ממנה. החשש הכי גדול בהגרלה של סדר הבתים היה בעיקר ממפגש אפשרי בין איראן לערב הסעודית.
בין שתי המדינות קיימת יריבות גדולה, יריבות שורשית עמוקה של פרסים-שיעים מול סעודים-סונים, שספק אם ייפגשו בגלל הבית הקשה שקיבלה איראן. למארחים זה יחסוך הרבה כאבי ראש. סיכוי סביר שגם ערב הסעודית, שנמצאת בבית עם רוסיה המארחת, אורוגוואי החזקה ומצרים של מוחמד סלאח, לא תעפיל לשלב הבא, אבל תנסה להפתיע. היא למעשה תפתח את הטורניר בהתמודדות מול הרוסים, שלא העפילו אפילו לשלב שמינית הגמר במונדיאל האחרון, לאחר שהודחו על ידי אלג'יריה.
בערב הסעודית מקווים להיות "אלג'יריה של 2018" ולכן המשחק נגד רוסיה יקבל משמעות גדולה עבור הנבחרת הזו. ניצחון על המארחת במשחק הראשון יכול להוביל לפתיחה מסחררת עבור הסעודים, שחולמים להגיע לשלבים המתקדמים פעם נוספת. עד כה רק שלוש מדינות ערביות העפילו לשמינית הגמר בגביע העולם, כולל הנבחרת הסעודית של 1994 ואלג'יריה של 2014, כך שאחד משני המקומות הראשונים בבית יהיה הישג גדול עבורם.
הסעודים הולכים על כל הקופה. לא סתם הם החליפו לא פחות משני מאמנים מאז שזכו בכרטיס למונדיאל. המאמן ההולנדי ברט ואן מרווייק סיים את תפקידו לאחר שעלה עם הנבחרת לטורניר אבל לא הגיע להסכמות עם ההתאחדות הסעודית על המשך דרכו. הוא בכל אופן יהיה במונדיאל, אחרי שחתם מיד לאחר מכן על חוזה בנבחרת אוסטרליה, אך מי שלא יהיה שם הוא אדגרדו באוסה הארגנטינאי שמונה במקומו ופוטר לאחר סדרת הפסדים במשחקי ההכנה - כך שעל הקווים יעמוד בכלל חואן אנטוניו פיצי, המאמן השלישי של הסעודים מאז שאלה העפילו למונדיאל. מאמן שלישי שהגיע בתוך פחות שלושה חודשים ויצטרך לספק קבלות.
מצרים: סלאח, שבתי
לצידה של ערב הסעודית, באותו הבית בדיוק תשחק אחת מהנבחרות בעלות הפוטנציאל הגדול ביותר להפתיע באמת בטורניר. מצרים בטירוף לקראת גביע העולם ובחודשים האחרונים במדינה השכנה עוסקים באופן קבוע בהכנות למשחקים, עד כדי כך שבטלוויזיה המצרית אפילו שידרו קליפים מיוחדים לקראת המסע לרוסיה. באחד מהם הופיע רקדן עם גרסה מוקטנת של הגביע המוזהב כשהוא מונח בכיס הקדמי של מכנסיו, תחת המסר "רוסיה, תיזהרי, המצרים לוהטים".
הפרעונים חוזרים למונדיאל אחרי 28 שנה וכשהם מכריזים שהם לוהטים, הם מתכוונים בעיקר לשחקן אחד - מוחמד סלאח. החלוץ של ליברפול, זה שהתחרה על נעל הזהב האירופית עם ליאו מסי, יגיע לטורניר אחרי עונה אדירה ברמה האישית ועם כושר נהדר (32 שערי ליגה). סלאח, שנפצע בכתפו בגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד וירד בדמעות, הרגיע את הרוחות ונכלל בסגל. לכן גם המצרים בטוחים, באמת ובתמים, שאיתו הם מועמדים לזכות בגביע. הרבה מוטל על הכתפיים שלו, אבל מבחינת העם שלו הוא כבר עכשיו נתפס כאליל. בכל זאת, כשהנבחרת הייתה צריכה במוקדמות את השער המכריע נגד קונגו וקיבלה הזדמנות לכבוש בפנדל בתוספת הזמן, היה זה אותו סלאח שניגש לבעיטה ושם את הכדור ברשת. החלוץ סיים עם צמד ומצרים ניצחה 1:2.
הכוכב הבלתי מעורער של מצרים הפך בשנה האחרונה לשם מוכר בכל העולם, אבל יחד עם זאת בנבחרת הזו יש שחקן נוסף שיוכל לעשות היסטוריה. עיסאם אל-חדרי, השוער בן ה-45, הוא השחקן המבוגר ביותר בסגל שלה. אמנם גם עכשיו לא ברור אם האיש שרשם מעל 150 הופעות במדים הלאומיים אכן יפתח בין הקורות - הרי שהמאמן הקטור קופר ניסה במשחקי ההכנה להציב שוערים אחרים במקומו - אבל אם אל-חדרי אכן יעמוד בשער הוא ישבור שיא חדש.
השוער פאריד מונדראגון, הקולומביאני-לבנוני שהופיע עם נבחרת קולומביה במונדיאל האחרון והעפיל איתה עד לרבע הגמר, עשוי להיות מודאג מההחלטה שתתקבל בצוות המקצועי של נבחרת מצרים. במונדיאל האחרון, מונדראגון, שהיה השוער השני בסגל של הקולומביאנים, עלה לשחק בגיל 43 אחרי שהחליף את דויד אוספינה באחד מהמשחקים בטורניר, ובכך למעשה הפך לשחקן המבוגר ביותר ששיחק אי פעם בגביע העולם. בזכות ההופעה הזו הוא חלף על פניו רוז'ה מילה ששיחק עד גיל 42.
אל-חדרי יכול לעבור את שניהם. אם הוא יקבל דקות במונדיאל הקרוב הוא יהיה הכדורגלן המבוגר ביותר ששיחק אי פעם בטורניר. הוא שוער מנוסה וקשוח, כזה שמתנשא לגובה של 1.88 מטר ועובד קשה מאוד באימונים. לפי צילומים שהופצו השנה במולדתו, נראה שהוא הולך להגיע בכושר שיא למונדיאל. עד לאחרונה הוא שיחק בקבוצת אל-טעאוון מהליגה הסעודית, ליגה שמשכה אליה הרבה מהכוכבים הערבים, והוא לא רק עמד שם בין הקורות, אלא גם ממש היה שותף להצלחות של הקבוצה. בשנה האחרונה הוא אפילו כבש שער, בפנדל, נגד אל-איתיפאק. זה היה השער האחרון שכבשה הקבוצה שלו, בניצחון של 0:4 על היריבה הזו.
טוניסיה: וקנאה לתוצרת הארץ
חוץ ממצרים, יבשת אפריקה שולחת עוד שתי נציגות ערביות שבמובן מסוים דחקו החוצה את חוף השנהב, גאנה וקמרון, מי שהיו משתתפות כמעט-קבועות בגביע העולם. כעת בפעם הראשונה יהיו שלוש נציגות ערביות מהיבשת השחורה, כאשר שתיים מהן מגיעות בכלל ממגרב - מרוקו וטוניסיה, שתי נבחרות שהעפילו לטורניר בפעם החמישית.
טוניסיה לא הופיעה במונדיאל מאז 2006 ואצלה, בניגוד לשאר הנבחרות הערביות, יש רוב של שחקנים מקומיים שעדיין לא הגיעו לליגות האירופיות וגם מאמן מקומי על הספסל. למרות שהוא עדיין בלי רזומה מפואר, נביל מלול, קשר העבר של הנבחרת וכיום המאמן של טוניסיה, עדיין לא הפסיד באף משחק רשמי מאז שמונה לתפקיד לפני כשנה. מלול הצליח ללכד את הסגל המקומי שלו בצורה מעוררת כבוד, אלא שלאחרונה דווח בטוניסיה על כך שהוא עשוי לצרף לנסיעה לרוסיה גם כמה כדורגלנים טוניסאים שנולדו בצרפת, מהלך שזכה להתנגדות מסוימת בציבור שלו.
רק לאחרונה שיחקו בנבחרת שלו הקשרים ווהבי חאזרי, נעים סליטי, סיף א-דין אלחאווי והבלמים אליאס א-סחירי, דילן ברון ויוהאן בן עלוואן שנחשבים לכאלה שנולדו בצרפת ומחזיקים באזרחות טוניסאית. בין היתר, אחת מהסיבות שעומדות מאחורי הזימונים הללו היא פציעתו של השחקן הבולט ביותר בנבחרת, יוסף מסקאני, שנפצע לכמה חודשים ויחמיץ את המשחקים ברוסיה.
בכל אופן, הנבחרת שבראשה הוא יעמוד תשחק נגד אנגליה, בלגיה ופנמה, כך שזו עשויה להיות הזדמנות טובה עבורו לפרוץ לתודעה. המדינה שבה החלו מהומות ההתפכחות - או בשמן המוכר יותר, "האביב הערבי" - חולמת להתקדם ולעשות גם שינוי ספורטיבי. עד כה טוניסיה ניצחה רק משחק אחד בגביע העולם, לפני 40 שנה, ביוני 1978, כך שמלול ושחקניו ישמחו לנצח לפחות פעם אחת גם במהלך הטורניר הקרוב.
מרוקו: הנבחרת האירופית
בניגוד גמור לדעותיהם של האוהדים הטוניסאים, המרוקאים דווקא ישמחו לחיזוק תוצרת חוץ. רוב השחקנים של מרוקו גדלו באירופה וקיבלו את יסודות המשחק ביבשת המפותחת ביותר בעולם הכדורגל, כמו למשל הקשר הצעיר אמין האריט והבלם מהדי בנעטיה שגדלו בצרפת, האחים נורדין וסופיאן אמרבאט שנולדו בהולנד, הקשר פייסל פאג'ר שגדל בצרפת ועבר לספרד, ואפילו המגן הימני אשרף חכימי שנולד בבירת ספרד וגם שייך לריאל מדריד. חוץ מהם, השוער יאסין בונו שמשחק גם כן בליגה הספרדית, נולד בכלל בקנדה והפך לשחקן נבחרת לגיטימי.
יותר מזה, בתקופה האחרונה פנו ראשי ההתאחדות המרוקאית לפיפ"א בבקשה לאשר להם לזמן למונדיאל גם את החלוץ שגדל בברצלונה, מוניר אלחדאדי, אלא שהם נתקלו בסירוב מצידה של ההתאחדות העולמית. מוניר בן ה-22, שרשם הופעה אחת במדי נבחרת ספרד בעבר, ניסה לשנות את רוע הגזירה לאחר שהבין כי ז'ולן לופטגי לא יזמן אותו לסגל הספרדי שלו, אך CAS דחה את הערעור.
מרוקו העפילה לטורניר אחרי שלא עשתה זאת במשך 20 השנים האחרונות. מוסטפה חאדג'י, ששיחק בדור הקודם של מרוקו במונדיאל, יישב על הספסל כחלק מהצוות המקצועי של הרב רנאר, המאמן הצרפתי שזכה בעבר עם חוף השנהב באליפות אפריקה ולאחר מכן ניצח אותה עם מרוקו במשחק המכריע על הכרטיס לרוסיה. הם המוחות המרכזיים והדמויות המרכזיות מאחורי ההעפלה של אריות האטלס, שינסו לנצח את אחת משתי הטוענות לכתר שישחקו איתן באותו הבית, פורטוגל וספרד. ניצחון על אחת מהן יוביל לפרץ אדיר של שמחה ברחובות שלהם. ואולי אפילו גם ברחובות רוסיה.