טורניר היורובאסקט שייערך לראשונה בישראל יחזיר למרכז הבמה של הכדורסל הישראלי גם את הדמות הכי ג’ינג’ית בספורט שלנו, המאמן ארז אדלשטיין, שעבר את השנה הטראומטית והקשה ביותר שלו בכדורסל, ולאחר ש”ירד למחתרת”, הוא חוזר כעת למקום שנראה הכי טבעי עבורו, המדים הלאומיים של הנבחרת. המטרה של ארז ברורה – להוכיח שהוא עדיין המאמן הישראלי הבכיר ביותר. מחר (חמישי) ב-21:30 הוא יפתח את הדרך עם הנבחרת מול איטליה.
טראומה בצהוב
אבל בואו נחזור רגע אחורה, שנה וחודשיים אחורה. יוני 2016, אדלשטיין ממונה למאמנה החדש של מכבי ת”א ומקבל סוף סוף את ההכרה מהכדורסל הישראלי, כי בואו נודה בכך –להיות מאמן הפועל תל אביב זה נחמד, להיות מאמן הפועל ירושלים זה מרשים, ולהיות מאמן הנבחרת זה מרגש, אבל בכדורסל שלנו, וזה עדיין לא השתנה – להיות במכבי זאת עדיין ההכרה הרשמית ביכולות שלך.
המינוי, שעורר מחלוקת בעיקר בעקבות ההתבטאויות של ארז נגד הצהובים בעבר ובהצהרות שלו כי “לעולם לא יאמן את מכבי”, היה נראה תמוה, ולמרות ההצהרות של אדלשטיין כי “זה כבוד עצום עבורי להצטרף לרשימה של מאמנים שהיו במכבי” ושל שמעון מזרחי ש”אנחנו מפקידים את הקבוצה בידיים נאמנות”, החיבור שמלכתחילה היה נראה מועד לפורענות, הסתיים בצורה אפילו יותר גרועה מכפי שיכולנו לדמיין.
ארז אדלשטיין מוצג במכבי. חיבור שנראה בעייתי (אחמד מוררה)בחודשים האחרונים אף אחד לא שמע מארז אדלשטיין, אבל אנחנו לא נתפלא אם בכל לילה, ב-02:27, ה’גינג’י’ מתעורר מחדש, עם זיעה קרה וסיוטים. ההודעה על פיטוריו, שהגיעה כבר בחודש אוקטובר האחרון, לאחר חמישה משחקים בלבד (הקדנציה הקצרה ביותר של מאמן מכבי ת”א לדורותיה), נמסרה לתקשורת באמצע הלילה, במעשה שנתפס במזלזל, ולמעשה הפך לסימן ההיכר של הקדנציה הכושלת של אדלשטיין בצהוב – קדנציה שהטילה כתם על כל הקריירה שלו. עכשיו, הגיע הזמן לתקן.
מעפולה עד אוסישקין
הקריירה שלו כשחקן הייתה קצרה במיוחד. היא החלה בגיל 17 בעפולה, ונגמרה כבר בגיל 24, לאחר שהמועדון התפרק. ארז החליט לפרוש, ולעבור לקריית אימון, וההצלחה הייתה מידיית ועוד לפני שהגיע לגיל 30, הספיק להוביל את קבוצת הילדים של עפולה לגמר גביע המדינה, ולהיות עוזר מאמן נבחרת הקאדטים.
בין תחנותיו הבולטות בקריירה ניתן למצוא כמובן את הפועל ירושלים, בה שימש כעוזר מאמן בזכייה הראשונה בגביע ב-1995/6, בני הרצליה, וכמובן הפועל ת”א. העונה שלו באוסישקין ב-2003/04 זכורה כאחת העונות המרגשות בכדורסל הישראלי. אדלשטיין הוביל קבוצה בצלמו ובדמותו, עם שחקנים כמו יניב גרין, מתן נאור וליאור ליובין, שהציגו כדורסל ישראלי במיטבו – גארדים מהירים, משחק שמבוסס על מתפרצות, והמון נשמה. זה הסתיים בגמר פלייאוף ובחצי גמר אירופי, אבל גם בקריסה כלכלית של המועדון.
ארז אדלשטיין. אדום רוב חייו (חגי ניזרי)לאחר קדנציה נוספת בהפועל ירושלים, הוא חזר ב-2011 לתחנה החשובה בקריירה שלו –הפועל אוסישקין תל אביב, למענה ירד לליגה הלאומית. אדלשטיין הפך לאחד הסמלים של קבוצת האוהדים, כשלקח פרוייקט שלא רבים נתנו לו סיכוי, והוביל את המועדון חזרה לליגת העל ואף למספר ניצחונות מרגשים בדרבי. ההצלחה שלו באדום, הלהט, החיבור לכדורסלן הישראלי, כולם הפכו את מינויו למאמן נבחרת ישראל לבלתי נמנע.
כמו כפפה ליד
הג’ינג’י ונבחרת ישראל זה סיפור אהבה. מינויו ב-2014 אמנם עורר סערות באיגוד הכדורסל, כשזכורה בעיקר ההתנגדות של שמעון מזרחי, אבל מהרגע שבו לקח את התפקיד, נראה כאילו נולד בשבילו. התשוקה, הפטריוטיות, החיבור לכדורסלן הישראלי, כולם הפכו את אלדשטיין למאמן הטבעי עבור נבחרת ישראל. דומה למה שהיה בעבר עם צביקה שרף.
ואכן, ארז עצמו היה גם עוזרו של צביקה שרף בנבחרת ב-2009 ועבר בנבחרות הצעירות של ישראל, כשאימן את נבחרת הנוער בשנת 2000 והוביל את הנבחרת האולימפית למקום הרביעי בעולם בשנת 2009. אבל ארז, קצת כמו הכדורסלן הישראלי, תמיד נלחם להוכיח את עצמו ולקבל הכרה.
"לא סופרים מאזנים במשחקי אימון"אדלשטיין הפך לסיפור הצלחה במדים הלאומיים. הוא הוביל את הנבחרת למקום הראשון בטורניר המוקדמות הראשון אותו העביר, במשחקים שנערכו להזכירכם בקפריסין עקב מבצע “צוק איתן”, וגם ביורובאסקט של 2015 הוביל את ישראל לעליה משלב הבתים, אך סיים את האליפות בטעם רע עם התבוסה 30 הפרש לאיטליה בשמינית. למרות זאת, נדמה היה שאדלשטיין ממצה את מלוא הפוטנציאל של הסגל.
וזאת גם המטרה שעומדת מולו כרגע. הכדורסל הישראלי נמצא במצב מעט מוזר. דומה שהקיץ האחרון הצליח לבלבל מעט את חובבי הכדור הכתום. החתימה של עומרי כספי בגולדן סטייט, ההצלחה הפנטסטית של נבחרת העתודה באליפות אירופה (מקום שני) והניצחונות של הנבחרת הבוגרת במשחקי ההכנה, הרימו את רף הציפיות, אבל חשוב להסתכל למציאות בעיינים.
בר טימור. עוד שחקן שלא הרבה לקבל דקות בליגה (רדאד ג'בארה)מעמדו של הכדורסלן הישראלי נמצא בשפל. כוכבי הנבחרת מגיעים לאחר העונות הקשות ביותר בקריירה שלהן. כספי היה פצוע במשך כל העונה, וגם בליגת העל, גל מקל, יוגב אוחיון, יותם הלפרין, ליאור אליהו ובר טימור הפכו לשחקני משנה בקבוצות שלהן, שהסתמכו כמעט לחלוטין על זרים. השחקנים, לא פחות מארז, צריכים לעבוד אחד עבור האחר על מנת להתחיל את העונה הבאה מעמדה טובה יותר
סגנון הכדורסל של אדלשטיין כאילו נתפר למידותיו של השחקן הישראלי, בעיקר במעמדו הנוכחי. הסגנון “החברתי” של ארז מקדש את הקבוצתיות על חשבון האינדיבידואל, ומה שאולי פגע באגו של סוני ווימס ואנדרו גאודלוק במכבי ת”א, הוא בדיוק מה שמתאים לחבורה בכחול לבן.
הבמה המרכזית
טורניר כל כך גדול שנערך בבית, לעייני קהל כחול-לבן תומך, יכול להוציא מהג’ינג’י את המיטב. בנבחרת, נראה שאדלשטיין הוא בעל הבית, החיבור שלו עם השחקנים נראה מושלם, והוא בדיוק הדמות שהישראלים, שלא משמשים במהלך כל העונה ככינור ראשון בקבוצות שלהם, צריכים על מנת לעשות את הסוויץ’ במדים הלאומיים.
עומרי כספי, ארז אדלשטיין ויותם הלפרין (איציק בלניצקי)במסיבת העיתונאים לקראת תחילת משחקי ההכנה, אפשר היה להבין עד כמה הטורניר הזה חשוב לאדלשטיין: “יש התרגשות, אנחנו מחכים לזה, יש גם הרבה גאווה. הנבחרת זה החלון של הכדורסל הישראלי, יש לנו הזדמנות להוכיח שזה הענף מספר אחד. הטיעון שהייתה עונה לא טובה לכדורסלן הישראלי לא רלוונטי”.
הנבחרת מתחילה את האליפות נגד אותה איטליה שהביסה אותה בטורניר הקודם. הפעם, עם התנופה ממשחקי ההכנה, האווירה הטובה בסגל, ומעל הכל התמיכה מהקהל הביתי, גם לשחקנים וגם למאמן יש מטרה אחת משותפת: להצליח, ולהוכיח שמי שהספיד אותם, טעה ובגדול.