עוד עונה הסתיימה לה בליגת העל. הכדורגל הישראלי חגג אליפות נוספת בבירת הנגב, אחרי סדרת פלייאוף מרתקת שבה הפועל באר שבע הצליחה להיות הקבוצה הטובה ביותר בדרך לזכייה שנייה ברציפות בצלחת. ואחרי שעונת 2016/17 הגיעה לשריקת הסיום שלה אמש (שבת), הגיע הזמן לסכם אותה ולבחור את ההרכב המנצח, השחקן הבולט ביותר, וגם את האכזבות והרגע העצוב ביותר. ONE מציג את שלב הסיכומים.
ה-11 של העונה, השחקן והאכזבה
שוער: פרדראג ראיקוביץ'. בניגוד לעונה שעברה, הפעם השוער הצעיר שמר על יציבות לאורך כל העונה וגם כשההגנה שלו נפרצה הוא הצליח לא פעם לנעול את השער ולמנוע ספיגות, כך שלמעשה הוא היה אחד מהגורמים הבולטים שהשאירו את מכבי תל אביב במירוץ האליפות וכמובן בעמדת זכייה בולטת בגביע המדינה.
"הראש של השחקנים בגמר"מגן ימני: דור אלו. לא בכדי באלופה רדפו אחרי המגן ממכבי פתח תקווה ודאגו להחתים אותו עוד בטרם העונה הסתיימה. הוא המבשל הכי טוב מבין כל שחקני ההגנה בליגה. מהיר, מדויק ובעל הגבהות ששנים לא נראו בארץ ממגן.
דור אלו (איציק בלניצקי)בלם: מיגל ויטור. אי שם בחודש פברואר הודיעו בהפועל באר שבע שהוא יעבור ניתוח שככל הנראה ישבית אותו מכל פעילות. אמרו שהוא גמר את העונה מוקדם. אבל ויטור היה כל כך מיוחד, שהוא הצליח להשתקם מהר מהצפוי. אמנם הפורטוגלי היה פצוע במשך תקופה די ארוכה של כשלושה חודשים, אבל דווקא אז נחשפה המשמעות הגדולה שלו בשורות האלופה ולכולם היה ברור שהוא היה חסר מאוד. למרות ההיעדרות שלו, כששיחק הוא הפך לבורג חשוב מאוד במערך של האלופה.
טוני וואקמה ומיגל ויטור (איציק בלניצקי)בלם: טל בן חיים. זהו הבלם שלאורך רוב היה החזיק בנתונים הגבוהים ביותר של הכי הרבה חילוצי כדור, הכי הרבה מסירות מדויקות קדימה ומאבקי אוויר מוצלחים. בלמה הוותיק של מכבי תל אביב, בגיל 35 ואחרי לא מעט ביקורות שהופנו על המשחק שלו, הוכיח העונה שהוא עדיין דומיננטי וראוי להיות אחד משחקני ההגנה המובילים בארץ.
בן חיים (רדאד ג'בארה)מגן שמאלי: מרסל הייסטר. אומרים שאין הרבה מגנים טובים בארץ ושקשה להביא זרים לעמדה הזו, אבל הגרמני שנחת בבירה שדרג גם את משחק ההגנה וגם את משחק ההתקפה של בית"ר ירושלים והיווה דוגמה לאיך מגן אירופי צריך להיראות. הרבה בזכותו, בית"ר ירושלים קיבלה שוב את הכרטיס לאירופה.
רועי קהת מול מרסל הייסטר (עמית מצפה)קשר אחורי: ג'ון אוגו. זה תמיד נדמה כאילו הוא עושה דברים בקלילות אבל הקשר של הפועל באר שבע עובד קשה במרכז המגרש. הוא שורף שטחים, מחלץ כדורים ולא פחות חשוב מזה, גם מוסר אותם למקומות הנכונים בהתקפות המתפרצות של הקבוצה שלו, עם 89 אחוזי דיוק במסירה. מימדי הגוף ומשחק הראש שלו היו היתרון הבולט של הניגרי, והבונוס הגיע עם שער האליפות בנתניה מול מכבי תל אביב.
ג'ון אוגו (עמרי שטיין)קשר מרכזי: מהראן ראדי. לצידו של ג’ון אוגו שיחק עוד שחקן נהדר שעשה לא מעט עבודה. אליפות חמישית ברציפות הגיעה העונה לקשר אולי הכי משפיע בליגה, שגם בונה את ההתקפות של הפועל באר שבע וגם הורס את ההתקפות של היריבות. ואם לא פעם במהלך העונה הגנות הליגה הסתדרו עם שחקני ההתקפה של האלופה, אז אפשר היה לסמוך עליו שיבוא מאחור ויפעיל את הנשק הקטלני שלו עם הבעיטות מרחוק. שמונה שערים הוא הבקיע, רובם המוחלט - שבעה - הגיעו מחוץ לרחבה.
מהראן ראדי (מרטין גוטדאמק)קשר התקפי: עידן ורד. מי שחזר לבית"ר ירושלים אחרי מסע לא ממש מוצלח בחו"ל, חזר גם לחדות שלו. במהלך העונה ורד תמיד חשב קדימה וסיכן את השער. מהיר, ערמומי ומדויק, ואולי זה לא התבטא ממש בכמות המספרים שלו אבל הוא גם היה השחקן הבולט בהתקפת בית"ר ואחד מהשחקנים שיותר אהבו לראות העונה במגרשים. יכולת כדרור שאין להרבה שחקנים בארץ העניקו לו את המקום בהרכב.
עידן ורד חוגג (אורן בן חקון)קשר התקפי: מאור בוזגלו. האס של ברק בכר. בהרכב, על הספסל ואפילו ביציע הוא הותיר את חותמו על האליפות העונה. שערים, בישולים ולא מעט מהלכים מדהימים בליגה ובאירופה סיפק העונה מאור בוזגלו. נדמה שהוא התבגר והביא את המשחק שלו לכל מגרש ומול כל יריבה העונה. אלו לא רק שבעת השערים וששת הבישולים שלו, זו בעיקר היכולת הפנטסטית שהוא הפגין על הדשא. עונה נהדרת.
מאור בוזגלו (איציק בלניצקי)קשר התקפי ושחקן העונה: טוני וואקמה. גם כשנדמה היה שההגנות מצאו דרך לעצור את המהירות והדריבל המסחררים של הניגרי, הוא המציא את עצמו מחדש עם עקב בפעם אחת, הקפצת כדור בפעם אחרת, ובכלל עם משחק מאוד מגוון ועם מחויבות אין סופית. לא סתם ברק בכר בקושי נתן לו מנוחה בעונה כל כך עמוסה. למגנים היה קשה איתו מכל הבחינות ובכל אזור על המגרש, ולכן הוא גם נבחר לשחקן העונה. וואקמה איים הכי הרבה על השער ורשם בסופו של דבר דאבל-דאבל עם 10 בישולים ו-14 שערים, אותה כמות כדורים-שמצאו-את-הרשת בדיוק כמו שהייתה לבן שהר, החלוץ המוביל של באר שבע.
טוני וואקמה חוגג עם ברק בכר (אחמד מוררה)חלוץ: וידאר קיארטנסון. בהתחלה חשבו שמדובר בעוד זר לא משמעותי בשרשרת הזרים שג'ורדי קרויף הביא לארץ, אבל כשהיא למדה להשתמש בו כחלוץ רחבה קלאסי, מכבי תל אביב גם זכתה בחלוץ משפיע שהפך למלך השערים של הליגה, מה שנתן לה יתרון מול כל היריבות שלה. 19 שערי ליגה בעונה זו כמות יפה מאוד ולא סתם אומרים שהוא הוסיף טעם טוב לעונה הזו.
וידאר קיארטנסון חוגג עם תנועת פיזור המלח (נעם מורנו)השחקן המאכזב: רועי קהת. הקשר שהגיע למכבי חיפה "המתחדשת" היה אמור להיות זה שיוביל לשינוי בסגנון של המשחק של הקבוצה. לא מעט ציפיות היו ממי שנחשב עד לא מזמן לשחקן אלגנטי, חכם ובעל אופי חזק. אלא שבפועל גם הוא נשאר בבינוניות שאפיינה את המועדון בעונות האחרונות ולא הצליח להוביל. שלושה שערים, בישול אחד ומעט איומים על השער.
רועי קהת (אחמד מוררה)המשחק הגדול ביותר והרגע שהוביל לדמעות
משחק העונה: הפועל באר שבע - מכבי תל אביב 0:2, אצטדיון טרנר, מחזור 8. גול של בן שהר ואחד נוסף של מאור בוזגלו גרמו לאוהדים בדרום להבין שיש להם קבוצה מיוחדת. מאותן הרגע חלחלה לכולם העובדה שהפועל באר שבע היא לא משהו חולף או קבוצה שעשתה הבלחה חד פעמית. במשחק הזה ניתן היה לראות שינוי ברור במאזן הכוחות בין הקבוצות, שינוי שהבהיר כי מכבי תל אביב היא כבר ממש לא הקבוצה המפחידה והטובה ביותר בארץ.
הרגע העצוב: הירידה של הפועל תל אביב לליגה הלאומית. התחושה בקרב אוהדי הכדורגל בארץ היא שלא משנה מה, הקבוצה הזו הייתה אמורה להישאר בליגה. אמרו שסתיו שחם יעשה הכל כדי שהקבוצה האהובה עליו לא תרד - וכמובן שלא מתייחסים בזה להפועל כפר סבא, שירדה גם היא.
אוהדי הפועל תל אביב מאוכזבים (עמית מצפה)אבל האמת היא שהדברים היו תלויים בהפועל תל אביב עד לאותו ה-0:0 מול הפועל אשקלון שהגיע מחזור אחד לסיום העונה. רק בשריקת הסיום של אותו המשחק הגיעה תחושה מוזרה שזה באמת יכול לקרות - והליגה איבדה בסופו של דבר את אחת מהקבוצות המפוארות ביותר, ובדרך כל כך מביכה, החל מההתנהלות הניהולית ועד להתנהלות המקצועית. אוהדים רבים שילמו את המחיר וראו קבוצה כבויה וחסרת מעוף עם מועדון שהתפרק, תרתי משמע.
תופעת העונה: משחק הספסלים. או במילים אחרות, קצב החלפת המאמנים. אם להתעלם מקבלת ההחלטות המביכה בהנהלת הפועל תל אביב, עם אלי גוטמן שירד לדשא למרות שהיה אמור להיות המנהל המקצועי, עם הבריחה שלו "לצורך הגעתו של גיא לוזון" רגע לפני הדרבי שבו הקבוצה חטפה את ה-5:0, עם הבריחה של לוזון רגע לפני הליך הפירוק והדרבי שבא לאחר מכן, ועם החתמתו של מנחם קורצקי אחרי שתי ירידות ליגה בשנתיים - אז גם שאר הקבוצות בליגה קפצו על טרנד החלפת המאמנים ולא פעם עשו זאת בצורה חסרת כבוד.
תומר קשטן בקריית שמונה הוא רק דוגמה. כך גם פיטוריו של שרון מימר, שהגיעו לטובת הבאתו של אלי כהן שאימן בהפועל כפר סבא רק במשך חודשיים וחצי, עד ששחם החזיר את פליקס נעים למערכת למחזורי הסיום אחרי שפוטר בתחילת העונה. גם הגעתו של מימר לבית"ר גררה עליהום מצד הקהל שלא האמין שזה האיש שיגיע לטדי הפך לעניין מרכזי. בנוסף לזה, באשדוד נתנו את המפתחות לרוני אוואט, ודחקו אותו הצידה לטובת יוסי מזרחי ורן בן שמעון. גם המנהל המקצועי של הפועל חיפה, ניר קלינגר, בסוף מצא את עצמו מתעסק בהגדרות של מי אני ולהיכן אני הולך. בקיצור, עשו צחוק ממעמד המאמן. ובשורה התחתונה, הקבוצות שהחליפו הכי הרבה מאמנים גם ירדו ליגה. מזל שיש לנו לפחות ברק בכר אחד.
קצת מספרים: הפועל באר שבע היא הקבוצה המרשימה ביותר. בכל משחק בליגת העל נכבשו בממוצע 2.18 שערים העונה. האלופה כבשה 73 שערים והיא הקבוצה עם משחק ההתקפה הטוב ביותר, מה שאומר שהיא כבשה בממוצע 2.02 שערים למשחק, ורק 0.5 שערים היא ספגה, מה שנתן לה גם את תואר ההגנה הטובה ביותר. מעל כולן.