דרך הגב: היום שבו מוקי נלחם בעיקר בעצמו

אחרי ימים רצופי אכזבות, במיוחד מאולם הג'ודו, שגיא מוקי הצליח להפיח רוח של תקווה במשלחת הישראלית. גם אם לא זכה במדליה, הג'ודאי בן ה-24 מנתניה הצליח להציג יכולת גבוהה ולסיים במקום החמישי והמכובד כשהוא חסר כוחות ויודע שנתן את כל כולו. 

וזה לא היה קל. לפני כשלושה חודשים, כשנדמה היה שמוקי יגיע בשיא כושרו ליום האולימפי שלו, סדרת פציעות שיבשה לו את כל התכניות. שלוש זריקות הוא קיבל בגבו כדי להקל על פגיעה בקרסול ושתי פריצות דיסק, כאלה שגרמו לו לכאבים אדירים. הוא בקושי הלך על הרגליים, האימונים הופסקו, הגב התחתון הקשה, אבל הוא לא ויתר.

שגיא מוקי. לא וויתר חרף הכאבים (עמית שיסל)

לפני התחרות מוקי עבר סדרת מבחני כשירות. הוא הטיל פעם אחרי פעם את יריב האימונים, ביצע שוב ושוב פעולות התנגדות וניסה להוכיח שהוא מסוגל לעבוד בצורה רגילה לחלוטין. מוקי קם בחמש בבוקר כדי להכין את הגוף, בשש אכל ארוחת בוקר כדי לקחת אחריה כדורים ויצא לדרך. צוות שלם עמד לצדו ביום הקרבות, החל מהפיזיותרפיסט נמרוד משה, המעסה יוחננוב אלכסיי, הפסיכולוג אלעד פזי וכמובן המאמן שגידל וטיפח אותו, אורן סמדג'ה שטען: "היו רגעים שחשבנו ששגיא לא יעלה להתחרות. עד כדי כך".

אבל שגיא עלה וגם פתח בסערה. איפון ראשון שהביא לניצחון ראשון הוכיח עד כמה הוא הגיע חדור מוטיבציה לקרבות. אחר כך הגיע עוד ווזארי ועוד איפון ושגיא עלה לחצי הגמר. אחרי שניצח את רוק דראקשיץ' הסלובני ואיגור וונטדקה הגרמני בשני הסיבובים הראשונים, מוקי נראה חד וגם נכנס לחדר ההלבשה בריצה קלה. אלא שדווקא אז שפת הגוף שלו החלה להיסדק.

ברבע הגמר הוא נראה קצת פחות טוב ונדמה שהפציעה בגב החלה להשפיע עליו. בקרב מול ניק דלפופולו האמריקאי הוא נראה מותש, אבל בסיום הוא הצליח לגבור גם עליו בהטלה אחת דרמטית. אלא שבסוף הקרב הזה, מוקי כבר לא רץ בקלילות במסדרון ובמשלחת החלו לדאוג. "טוב שיש הפסקה לפני חצאי הגמר, כי מבחינתו היא הגיעה בזמן", אמר גורם בצוות המקצועי שידע, כמו כולם, שניצחון אחד מתוך שני הקרבות שנותרו לו יביא לו מדליה.

שגיא מוקי סופג איפון (עמית שיסל)

בחוץ ההתרגשות הייתה בשיאה. הקהל הישראלי שהגיע עד לברזיל סיפק אווירה ביתית ואפילו הטניסאי דודי סלע עזב את האימון שלו כדי לראות את מוקי. הוא הגיע לאולם עם תיק המחבטים על הגב ובכניסה פנה לראש המשלחת גילי לוסטיג, שהבריח לו כרטיס בודד. אף אחד לא רצה להחמיץ את זה. 

דקות ספורות לאחר מכן הופיע בכניסה ליציע זוג ברזילאים יהודים, אלכסנדרה וקלאודיו, שהגיעו נרגשים ובידיהם שני כרטיסים. "זה עוד לא התחיל, נכון?", תהו שניהם בחרדה. "היה לנו זוג כרטיסים להתעמלות מכשירים, אבל ויתרנו עליהם וקנינו לג'ודו בשביל לראות אותו. היינו בפעם האחרונה בארץ לפני 22 שנה וחסר לנו שנפספס לשמוע את התקווה". 

הם היו אופטימיים. בשלב הזה חיכה לו יריב קשה בדמותו של ראסטום אורוג'וב האזרי, אלוף אירופה המכהן, ומבחינת הצוות המטרה הייתה להכין אותו עד כמה שניתן לקרב חצי הגמר. אחד אחרי השני ניגשו אליו אנשי המקצוע. הראשון סיפק עיסויים לאזורים הכואבים, אחר ישב איתו על תוכנה מיוחדת שמראה את כל הנתונים וקבצי הווידאו שנוגעים ליריב, ומישהו נוסף לחש לו את המילים הנכונות היישר לאוזן.

רגע לפני שעלה לחצי הגמר, שגיא עצמו התהלך במסדרון של חדרי ההלבשה עם אוזניות על הראש. "לרוב אני שומע מוזיקה שמקפיצה אותי, אבל זה משתנה ותלוי בסיטואציה, אם אני רוצה לקבל מוטיבציה או לשמוע משהו שירגיע אותי", סיפר מוקי שניסה להימלט מרעש הקהל.

שגיא מוקי. צלח את הסיבובים הראשונים (עמית שיסל)

אחרי כשעתיים של הפסקה, הגיעו קרבות הגמר. מוקי שדורג שלישי בדירוג האולימפי לא תקף את האזרי שדורג שני ולעומתו נראה יציב כמו סלע. הישראלי בקושי הצליח לבצע פעולות והודח לקרב על הארד. באותו שלב הכאבים רק הלכו וגברו, והפעם היה זה תורו של לאשה שבדאטואשווילי הגיאורגי לפגוש אותו.

האלוף האולימפי מלונדון עשה חיים קשים למוקי. בעוד שסמדג'ה צעק לו "זה יבוא, זה יבוא", החניך שלו לא הצליח למצוא את הפירצה. תוך כדי ניסיון לתקוף, הגיאורגי הצליח לאחוז בו ולמתוח למוקי את הגב. שגיא לא הצליח להתאושש מזה וכמעט שהפסיק להתנגד לו. לאשה לא היה צריך הרבה כדי לנצח, ושניות לאחר מכן הוא הפך את מוקי וניצח באיפון. שגיא נותר על המזרן ותפס את הראש.

כמה דקות אחר כך, בעוד שסמדג'ה ענה לשאלות העיתונאים, מוקי נשען על הקיר במסדרון ולקח נשימות ארוכות אחרי המאמץ הגדול שהשקיע. יו"ר האיגוד משה פונטי הגיע אליו וחיבק אותו, רגע לפני שיצא גם הוא לעבר המצלמות ובעיניים דומעות סיכם ארבע שנים של עבודה קשה, מתוכה נולדה זכייה יחידה ומתוקה באליפות אירופה.

המקום החמישי בתחרות האולימפית לא סיפק אותו. הוא לדבריו התרגל רק למדליה, אבל לא תמיד הגוף שלו איפשר לו להילחם עליה. "יכולתי לנצח כאן כל אחד מהם, כל אחד", הדגיש הג'ודאי בסיום. בחדר ההלבשה הוא כבר התפרק לחלוטין ובקושי שהצליח לעמוד על הרגליים. לפעמים אתה לא נלחם רק באחרים, אלא גם בעצמך - ולפחות בקרב הזה הוא ניצח.