עוד תקווה למדליה: קרטיש נאבקת במוסכמות

המתאבקת אילנה קרטיש עושה את ההכנות האחרונות לקראת השתתפותה בריו. היא אולי הספורטאית העצמאית ביותר במשלחת וכמעט כל דבר היא עושה בעצמה. רק לאחרונה נתנו לה את האפשרות לעצב את חליפת ההיאבקות שלה למשחקים ואחרי כמה ימים שהיא הסתובבה עם המון רעיונות בראש, בסופו של דבר היא החליטה על עיצוב חדש שמבוסס על דגל המדינה. "אני אעצב אותה והיא תהיה הכי בולטת, הכי מיוחדת והכי יפה שיש", היא הצהירה והתפנתה לדבר בראיון מיוחד ל-ONE.

אחרי ארבע שנים רצופות בהן היא נחשבת לסגנית אלופת אירופה למשקל של עד 69 קילוגרמים, אילנה קרטיש בת ה-26 היא המתאבקת הראשונה שהצליחה להעפיל למשחקים האולימפיים והיא ממשיכה לעשות היסטוריה בהרבה מובנים, תוך שהיא מייצגת ענף נשי שכמעט ולא קיים בארץ. לכן, רוב העבודה מוטלת עליה.

היא זו שסוגרת טיסות לרחבי העולם, מארגנת לעצמה את לוח הזמנים ואם צריך היא גם תתקשר כדי שישריינו לה אולמות לאימונים. היא לא יודעת איך זה קרה, אבל יש לה אפילו את הטלפון של איש התחזוקה התורן במכון וינגייט, ורק בשבילה הוא מתייצב ופותח את חדר הכושר. "אני הבוס של עצמי", היא אומרת בחיוך.

קרטיש והבובה בוריס. "אני הבוס" (רדאד ג´בארה)

וזה בעיקר מה שמאפיין אותה, החיוך והיכולת להתחבר כל כך בקלות לסביבה. לאחרונה היא מקבלת לא מעט פניות מאנשים ברחוב וגם לזה היא מתחילה להתרגל, אבל אם יש משהו שאליו היא לא תתרגל אף פעם זה לאמירות שרואות בהיאבקות כענף ספורט גברי. "לא מזמן פנתה אליי ילדה ואמרה שהיא עוקבת אחריי ורוצה להתחיל להתאמן בהיאבקות אבל אמרו לה שזה ספורט של בנים ולא של בנות. אני לא מקבלת את זה כי אני עדיין שמה לק בציפורניים ואם אני ארצה אני אשים גם עקבים. אבל אז ישבתי וחשבתי, איך אפשר לשנות את זה, מה כבר אפשר להגיד לה?".

אולי שגם היא תשים לק ותתחרה כמוך.
"האמת, זה רעיון טוב. לא חשבתי על זה", היא צוחקת. "אגיד לה שתשים לק ותילחם בכולם".

ובכנות, יש איזו התעוררות סביב הענף בעקבות ההצלחה שלך?
"כן, התעוררות גדולה מאוד. אני מקבלת הרבה תגובות מרגשות וזה כבוד לתת דוגמה לדור הצעיר. אני מאוד מקווה שהן לא יעברו את כל מה שאני עברתי כדי להצליח, אבל גם אם כן, אני מקווה שיצליחו להתמודד עם הקשיים. אני רוצה שהענף הזה יתפתח, שיהיה להן יותר קל ושיהיו עוד ספורטאיות כמוני".

במשפחה שלך הייתה התנגדות לזה שתהיי מתאבקת?
"לא הייתה התנגדות. גדלתי במשפחה של ספורטאים. אחי ספורטאי ואבא שלי מאמן ג'ודו, הם תמכו בי לאורך כל הדרך. זה החיזוק הכי טוב שיש. אני מקבלת מהמשפחה שלי הרבה אהבה וחום".

קרטיש. "עדיין שמה לק בציפורניים" (רדאד ג´בארה)

ואיך זה רוב הזמן להיות רחוקה מהמשפחה ומחיפה, העיר שלך?
"זה הכי קשה, אבל מנגד, זה מה שהופך אותי גם ליותר חזקה. המשפחה שלי היא המפתח להצלחה שלי והם כל הזמן איתי ותמיד שומרים עליי. מבחינה פיזית אני אולי לבד, אבל יש לי את הסביבה הזו שמביאה לי את החיזוק ועוזרת לי לשרוד שם בכל יום לבד".

את תמיד שומרת על חיוך, אבל בכל זאת, היה איזה קושי בדרך, או רגע מסוים ששקלת להפסיק בגללו?
"אני לא מאמינה בגישה הזו, אני מאמינה בגישה שאומרת שגם אם קשה אז צריך להתמודד. אני אוהבת את הקשיים ומתמודדת איתם. לא היו לי אף פעם מחשבות לצאת מהענף הזה. הקשיים היחידים שלי הם היריבות שעומדות מולי כי בגלל שאני בין חמש המתאבקות הטובות בעולם, יש יותר אתגר והן באות מוכנות יותר. יש את האלופה האולימפית הרוסיה (נטליה וורוביבה - א.מ), יש גם כמה מונגוליות, יפניות, סיניות ואמריקאיות - וכולן טובות. אני מדמיינת אותן בכל מקום ואני חיה אותן. רק תשאל מי היריבות שלי ותראה איך אני הופכת לדרוכה בשנייה אחת".

קרטיש רוב הזמן לא נמצאת בארץ ונאלצת לנדוד למחנות אימונים במדינות זרות. כשהיא בחו"ל, היא עובדת תחת המאמן וסילי פדריישן האוקראיני שנחשב לאגדה בתחומו ושגרת האימונים שלה מסתכמת בשלושה אימונים ביום. כשהיא בארץ, היא משתדלת לבצע את אותה כמות האימונים אבל לרוב היא מתאמנת לבד, או יותר נכון עם הבובה העונה לשם בוריס, כי יריבה ראויה אין לה.

קרטיש. "הכל בידיים שלי" (רדאד ג´בארה)

"כן, אפשר לומר שרק אני מחזיקה את הענף הזה. נכון שרק אני מביאה תוצאות, אבל אני מאוד גאה בזה. זה נחמד שהכל בידיים שלי. אני עובדת קשה יותר, זה מאתגר יותר ויחד עם זאת אני תמיד חיה את החלום שלי".

להיות סגנית אלופת אירופה במשך ארבע שנים רצופות זה הישג מרשים.
"נכון, זה כבוד גדול. אני חושבת שסוד ההצלחה של ספורטאי זה להיות עקבי ולהצליח פעם אחרי פעם. זו המטרה שלי בכל שנה וזה לא מובן מאליו שהצלחתי. זה עושה לי טוב בלב".

את אומרת שזה לא מובן מאליו, אבל ספורטאים תמיד מסתכלים כמה שיותר למעלה. יש איזה מחסום שעוצר אותך מלהיות אלופת אירופה?
"אני לא יודעת אם זו בעיה מנטאלית כי בכל פעם בגמרים באליפויות אירופה היו לי יריבות שונות בסגנון טכני שונה, ותמיד הוכחתי שנה אחרי שנה שאני יכולה לנצח את מי שניצחה אותי בגמרים האלה, כמו שקרה עם האלופה האולימפית מלונדון בחצי הגמר וכמו שקרה אחרי שהפסדתי בגמר לאלופת העולם ושנה לאחר מכן ניצחתי אותה. יש לי מאמן חדש ואנחנו עובדים הרבה על העניין של ההופעה בגמר. בתחרות המיון האחרונה במונגוליה עליתי לגמר ושם סוף כל סוף שברתי את המחסום הזה, כך שאני חושבת שפיצחתי את הסיפור שלי עם המעמד הזה ואני מוכנה לנצח עכשיו בגמרים".

בדרך גם היו לך כמה פציעות, בעיקר בברך שבגללה עברת ניתוח אחרי קרע ברצועה הצולבת. מה המצב כרגע?
"כרגע המצב מעולה. הברך אף פעם לא תהיה מאה אחוז כמו שהייתה לפני הניתוח, אבל למדתי לאהוב אותה ולהסתדר איתה. מבחינתי, פציעה זו הזדמנות להעריך כמה אני אוהבת את מה שאני עושה ולעבוד יותר קשה. זה גרם לי להיות רעבה יותר".

אילנה קרטיש בפעולה באליפות אירופה (הוועד האולימפי)

כשהשגת את הקריטריון בתחרות המבחן במונגוליה, מה הרגשת?
"שכל העבודה הקשה הייתה שווה את זה. כל הזמן הרגשתי שהיה לי תיק עם אבנים על הגב וכשלא הצלחתי להשיג את הקריטריון בתחרות המיון הראשונה בסרביה, הרגשתי שהתווספו לי לשם עוד כמה אבנים. ופתאום, כשהצלחתי להשיג את הקריטריון במונגוליה, כל האבנים נפלו מהגב שלי במכה אחת. זה היה כיף. עכשיו לפני ריו אני ממלאת את התיק מחדש, אוספת אבנים חדשות".

זו תהיה הפעם הראשונה שלך במשחקים האולימפיים ובכלל, זו פעם ראשונה שתהיה שם מתאבקת ישראלית.
"כן, אני מודעת לזה שאני עושה היסטוריה אבל אני רוצה להמשיך לעשות היסטוריה. בכלל, אני אוהבת את המושג הזה - לעשות היסטוריה. זה נותן לי הרגשה מטורפת. אני מקווה לגרום להרבה גאווה במדינה, חיכיתי הרבה לרגע הזה. זה החלום שלי".

קרטיש. "מקווה לגרום להרבה גאווה במדינה" (רדאד ג´בארה)

מדליה אולימפית זו מטרה אפשרית?
"הכי חשובה לי זו הדרך. אני אשתדל לעשות את הטוב ביותר שלי".

זאת אומרת, את לא מגדירה מטרה כזאת.
"אני שואפת הכי גבוה ואני רוצה רק לתת את המקסימום שלי. אני מקווה שכולם בארץ יעודדו אותי חזק. זה ייתן לי את הכוח להגיע כמה שיותר רחוק".