משחקי הכס: על השחמט של רונאלדו וזידאן

זה היה משחק קלאסיקו טיפוסי ורווי יצרים אך עוד לפני שנתעסק בחגיגה של ריאל מדריד ובשאננות המופגנת של ברצלונה, חשוב קודם כול להפנות את הזרקור למה שקדם לשריקת הפתיחה. זו כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה שקאמפ נואו לבש חג במפגש הענק מול היריבה הגדולה למען משהו שהוא הרבה מעבר לניצחון. המורשת של יוהאן קרויף היא משהו ששווה לכל קטלוניה הרבה יותר מעוד וי על הבלנאקוס, מדובר בהגדרה העצמית של חבל שלם, אם תרצו אפילו אפשר לומר שקרויף עבור ברצלונה הוא כמו מגילת העצמאות של מדינת ישראל.

העקרונות האלו של קרויף הם מהלך היסטורי וחסר תקדים שמשנה מועדון לחלוטין. אייאקס הייתה זו שקיבלה את התמורה הראשונית, ברצלונה שאבה מהגאון ההולנדי כל שביב של ידע, אסתטיקה ויותר מכול תשוקה. כי כישרון ענק היה לקרויף, כזה שנוטף ממנו בכל שנייה. תוסיפו לזה כריזמה מתפרצת ותשוקה שלא יודעת גבול להנאה, עכשיו קיבלתם את האיש שהטביע חותם יותר מכל אדם אחר על המשחק המודרני. קרויף הוא לא רק המוח מאחורי ברצלונה, הוא האבא של כל אחד שאוהב את המשחק - תשאלו את ג'ורדי. ועכשיו לקלאסיקו!

איך נגמר הקלאסיקו הראשון של זידאן כמאמן?

זינדין זידאן הגיע למפגש הענק הראשון שלו על הקווים עם גיבנת אדירה. המאזן האיום של מאמנים בקלאסיקו הראשון שלהם הכניע טובים וגדולים ממנו, לפחות בשנתו הראשונה כמאמן. ואלה שמות: חואנדה ראמוס, מנואל פלגריני, ז'וזה מוריניו, קרלו אנצ'לוטי ורפא בניטס היו הקורבנות הקודמים של ברצלונה. דווקא האחרון, זה שאיבד את התפקיד אחרי התבוסה 4:0 בסיבוב הקודם - יכול היה להביט על המשחק של האקסית שלו ולחייך, אפילו אם זה רק לשנייה מהכיסא הנוח בניוקאסל.

כי אם יש משהו שזיזו הצליח לעשות, זה לגרום לריאל להתאים את עצמה בצורה ורסטילית לברצלונה ודווקא משם היא הרימה את הראש ועם שחמט אדיר עצרה את הריצה של לואיס אנריקה. בפרק הקודם בסנטיאגו ברנבאו, כותב שורות אלה כמו אחרים היה סבור כי שיטת המשחק של הבלנאקוס דורשת מיצוב של קשר אחורי בדמותו של קאסמירו. הברזילאי שקיבל את הקרדיט מבניטס אך נזרק אל הספסל בקלאסיקו הקודם, היה על תקן השחקן הבטוח ביותר של זידאן לקראת הקאמפ נואו. זיזו החזיר את קאסמירו בעדינות לעניינים, היכולת לא הייתה מבטיחה אצל ריאל אבל הכול היה חלק מתכנון ארוך טווח.

בארסה נפרדת מאגדת הכדורגל יוהאן קרויף

קאסמירו אמנם לא מבריק כמו סרחיו בוסקטס (אליו נגיע בהמשך) אבל את תכנית המשחק של זיזו הוא יישם בצורה מרשימה. ריאל צמצמה שטחים סמוך לשער של קיילור נבאס, הקשתה על לאו מסי, ניימאר ולואיס סוארס לשחק בצורה קרובה זה לזה ומשם חוסר היכולת של הקישור של המארחת לאיים הפך אותה למוגבלת. זידאן לא חשש כי הקרדיט שלו אצל פלורנטינו פרס והאוהדים רחב יותר ורק על זה מגיעות לו המחמאות. כי חלק גדול מהשחקנים בריאל לא נמצא בכושר מיטבי, עיינו ערך סרחיו ראמוס, וכשזה קורה אין סיבה לא לבצע התאמות רק כדי לקבל טוויסט חיובי לעונה. עכשיו הפער הוא רק שבע נקודות, ברצלונה עדיין פייבוריטית ברורה אבל הבלאנקוס לא הרימו דגל לבן כאשר ייתכן והניצחון הזה ידליק את הניצוץ בזיזו להמשיך על הקווים גם בעונה הבאה.

על המפגן המרשים של זיזו ניצח כריסטיאנו רונאלדו. זו לא הייתה ההופעה העוצמתית ביותר של CR7 בקלאסיקו אבל המנהיגות שלו הייתה השינוי הגדול. רונאלדו יישר קו עם התכנית של זידאן וכמו גנרל (ד"ש מספ בלאטר) ניהל את העקיצה בצורה מתודית. הפורטוגלי הרשים עם העבודה ההגנתית, החליף מיקומים אבל מעל לכול גם כשהדברים הלכו קשה הוא לא הוריד את הראש. ריאל ראתה את המנהיג שלה, קיבלה ביטחון ודחפה קדימה. הדברים של רונאלדו אחרי הדרבי של מדריד חוללו סערה אבל אולי זה מה שריאל הייתה צריכה לשמוע. CR7 הוריד את אשר היה על לבו, בדיוק כמו שניער את דני אלבס בשער ואולי זה הפתח לעתיד טוב יותר בברנבאו, במיוחד כשכריסטיאנו מחייך.

כריסטיאנו רונאלדו. דבריו חלחלו (רויטרס)

ועכשיו לצד המפסיד. השיח עד מותו של קרויף בברצלונה היה בכיוון אחד - ניצחון מפואר על ריאל בדרך לפער בלתי נתפס וזכייה בתואר. לואיס אנריקה ואנדרס אינייסטה ניסו להוריד את מפלס השאננות במסיבות העיתונאים ובטוח שהמשחקים של הכוכבים בנבחרות לא תרמו, אבל האלופה הציגה את אחד ממשחקיה החלשים ביותר תחת לוצ'ו, ללא צל של ספק. בוסקטס היה אלגנטי להפליא כאשר הנגיעות שלו בכדור הזכירו יותר את המאמן על הקווים של היריבה מאשר 'קשר אחורי', התפקיד שמוצמד לפנומן הספרדי. כי בוסקטס הוא הרבה מעבר לקשר אחורי, הוא המוח של בארסה בשנים האחרונות ורק העובדה כי לצדו משחקים אמנים כמו MSN, גורמת לו להיראות לעתים כשולי.

זה היה אמור להיות המשחק של ג'רארד פיקה, שנטרל את קארים בנזמה בצורה מרשימה, הוביל את היציאה קדימה וקינח בנגיחה אדירה לרשת של נבאס, אבל במקום שזה יפיח בברצלונה את הדינאמיות שכל כך חסרה לה. המשחק האחרון בברנבאו היה בגדר ניפוץ החלומות של ריאל כאשר האלופה רקדה על הדשא ללא מסי. הפעם הנעת הכדור עם הפרעוש הייתה מסורבלת, ההצטרפות מהאגפים רק חשפה את BBC למשחק המעבר המהיר אותו תכנן זידאן. השער של בנזמה הכניס את ברצלונה להלם, היא התקשתה להגיב וגם הניסיונות של פיקה להרגיע לא הובילו לחזרה המסודרת של המארחת לעמדות.

סרחיו ראמוס. משבר קשה (רויטרס)

180 הדקות האחרונות של המוליכה בליגה הן ללא ספק בגדר תמרור אזהרה. המפגש באל מדריגל היה חלש מבחינת ההגנה של לוצ'ו כאשר בדיוק כמו הצוללת הצהובה עם סדריק בקאמבו ורוברטו סולדאדו, ריאל חשפה את הבעיות של ההגנה הקטלונית עם משחק התקפה כל כך דינמי. ייתכן כי ההפסד הזה, דווקא לבלאנקוס, ישרת את המטרות של בארסה בדרך לטרבל שני ברציפות והיסטורי. כי משהו בחדות של ניימאר וסוארס אינו במאת האחוזים ובלעדיהם הנטל עובר בצורה בלעדית למסי. הרצף המדובר נקטע, עכשיו גם הפרשנים שהיו בטוחים כי הליגה נגמרה ירדו אל הקרקע והמוליכה תתרכז בלנצח במשחקים מאשר טור השיאים.

לפני סיום, חובה להתייחס למשבר הקשה שעובר על ראמוס. כבר לפני המפגש נכתב בצורה מדויקת על הצניחה ביכולת של הבלם הספרדי. ראמוס כבר בן 30, גיל בו בלמים ברמה שלו יודעים להרים הילוך אך דווקא אצלו נדמה שמשהו אבד. סוארס אמנם החמיץ מצב של שער בטוח אבל העבודה הקשה שלו ריסקה את הבלם פעם אחר פעם וזה לא משחק שייכנס לקלטת של החלוץ. זידאן כבר חושב קדימה ושם את המפתחות בידיים של רפאל וראן אך גם הצרפתי הצעיר זקוק לפרטנר טוב. המשך העונה של הבלאנקוס יהיה בגדר מבחן של הקפטן, כי אצל פרס הוא כבר יודע שאין סנטימנטים.