משחק העונה, עכשיו באמת: ב"ש סגרה פער

1. משחק עונה. שימו בצד את כל ההתחמקויות, חידודי הלשון, העובדה שמדובר רק במחזור ה-15 והעובדה שהשתיים ייפגשו עוד פעמיים בפלייאוף העליון. המשחק בין מכבי ת"א להפועל ב"ש הוא משחק עונה. אמיתי. טהור. לא רק שהוא משחק עונה, הוא גם משחק העונה הראשון שהיה פה מאז המאבקים בין הפועל ת"א ומכבי חיפה בעונת הקיזוז. אגב, מאז שום קבוצה לא לקחה כאן תואר בהפרש של פחות משש נקודות.

נסו להיזכר במשחקי עונה בשנים האחרונות? עולה לכם משהו מיוחד? הרי בעונה שעברה משחק העונה האמיתי בסיבוב השני היה בין מכבי ת"א לק"ש (1:1) כשהשתיים נפגשו במחזור ה-22 ושתי נקודות בלבד הפרידו ביניהן. ב"ש עצמה הפסידה פעמיים בבלומפילד בפתיחת הפלייאוף העליון בשתי העונות האחרונות וראתה את הפער גדל מחמש נקודות לשמונה. ויש את ה-1:3 מהמחזור ה-21 של עונת 2013/14 שהגדיל את הפער לשש.

ולכל המשחקים הללו היה מכנה משותף ברור. מכבי ת"א חזקה, פייבוריטית, דורסנית, מרתיעה, בלתי מנוצחת בבלומפילד רגע לפני שהיא לוחצת על הגז וסוגרת את  הסיפור. לא הפעם.  הפעם, זו מכבי הרבה פחות מרשימה. קבוצה יעילה שמשיגה תוצאות, אבל לא מרגשת ולא מאיימת ובעיקר קבוצה שמרגישה שדעת הקהל נגדה וזה משגע אותה. כי האוהד הישראלי האובייקטיבי אוהב אנדרדוג או יותר נכון סולד ממונופול של כוח. אז בימי אוסקר, הצהובים היו שינוי מרענן ובימי סוזה, קבוצה מפחידה ובעונה שעברה לא הייתה להם יריבה. ועכשיו? עכשיו יש להם משחק עונה.

2. סלבישה יוקאנוביץ'. תחושת השוויוניות לקראת משחק העונה נוצרת מהעובדה שבאר שבע סגרה את הפער הטקטי שהיה לה ממכבי ת"א בשנתיים האחרונות. מאמנים בליגת העל שנדרשו השבוע לסוגיה הסכימו ברובם שהקבוצה של יוקאנוביץ' פחות חדשנית לעומת קודמותיה. אוסקר הביא לישראל את שלישיית הקישור והנעת הכדור הברצלונאית, סוזה את משחק הלחץ, הגיוון ובעיקר את החשש התמידי.

"הוא המאמן הכי טוב שהיה פה", מסביר מאמן בליגת העל. "תמיד קשה נגדו כי אתה לא יודע מה הוא מכין לך. הקבוצה שלו הניעה כדור, שינתה שיטות ושיחקה מגוון". סוזה, כמו לואיס ואן חאל במונדיאל, הוא מאמן שמייצר הרתעה ממנו עצמו, לא צפוי ומסוגל לשלוף הפתעה בכל רגע נתון. פאקו ניצל את החולשה היחסית של היריבות, אבל לזכותו ייאמר שידע להביא את כל הסגל לסוף העונה במצב אידיאלי ולשלוף קלפים כמו ראדה פריצה או ברק בדש שניצחו משחקים ברגע האמת.

יוקאנוביץ' חידש פחות. אפשר היה לראות ממנו 4-3-3 במספר וריאציות וכמה ניסיונות לא מאוד מוצלחים לשחק עם שלושה בלמים. מכבי ת"א כבר לא לוחצת כמו בעבר והיא תלויה בצורה אבסולוטית אפילו יותר מאי פעם ביכולת הכיבוש של ערן זהבי. הסגל שלה, עמוק ככל שיהיה, לא מייצר בשלב הזה של העונה פתרונות התקפיים שמשנים משחק מהספסל או תוך כדי רוטציה. מכבי לא נחלשה, אבל היא מייצרת פחות מתוך מה שיש לה.  

סלבישה יוקאנוביץ´. ב"ש סגרה את הפער מהקבוצה שלו (רדאד ג´בארה)

באר שבע קצרה, אבל היא הרבה יותר מגוונת וחזקה לעומת אשתקד. מלבד השינויים המאולצים בעמדות המגנים ובהיעדרם של בוזגלו ושהר, לבכר יש שלושה מחליפים די קבועים - שלומי ארבייטמן, רועי גורדנה ודן ביטון - שבדרך כלל נכנסים בסדר הזה. יחד עם זאת, הקבוצה שלו הראתה יכולת מרשימה לבצע שינויי סגנון ושיטה תוך כדי משחק. היא עוברת מ-4-3-3 למעוין בקישור (מה שמשחרר את מליקסון לשחק מתחת לחלוץ) ולפעמים לשלושה בלמים. השינוי הגדול של ב"ש של בכר הוא הגיוון, היצירתיות, המחץ והאופציות לשנות תוך כדי משחק גם ברוטציה של 14-15 שחקנים. ב"ש הרבה יותר דינמית ומעניינת. יותר מרשימה. אבל זה כמובן לא הופך אותה לפייבוריטית.

בניגוד לשנים הקודמות, התחושה בחדר ההלבשה האדום הוא שהקבוצה של השנה טובה מיריבתה. לאחר המשחק מול בית"ר בגביע הטוטו כתב בכר לשחקנים בקבוצת הוואטסאפ: "גאה בכם על המאמץ. נראה לכולם שאנחנו הכי טובים". גם ההכנה המנטאלית השבוע התמקדה ועוד תתמקד במנטרה של: "התהליך הושלם. זה זמן המהפך". בינתיים, נראה שהשחקנים מפנימים ואחד מהם אמר: "גם במשחק הראשון שלטנו. לא משנה מה, מבטיח לך שלא נבוא לכבד ולהתבטל. מכבי ת"א לקחה הרבה נקודות והיא במקום הראשון, אבל הם לא טובים כמו שהיו".

3. טוני וואקמה. אלונה ברקת כבר הייתה מוכנה לוותר על העסקה הגדולה בקיץ. היה לה ניסיון רע מינואר והיא הרגישה ששום דבר לא השתנה. הסכומים שדרש אשר אלון עדיין היו גבוהים, כמו גם עמלת הסוכן. העסקה הייתה מורכבת וריחפו מעליה גם סימני שאלה מקצועיים. אבל ברק בכר התעקש. "באר שבע זו לא רעננה", אמרו לברקת. "הוא יביא את היכולות שלו". הבעלים השתכנעה, הכניסה יד לכיס ורשמה צ'ק על סך 700 אלף יורו.

וואקמה הגיע פצוע ולקח לו זמן להיכנס לעניינים. כשהחלו הדיבורים על סוגיית היכולת של בכר לנהל רוטציה בין ששת שחקני ההתקפה המובילים שלו, הניגרי נראה כאופציה המועדפת לפתוח על הספסל. מבקרי הבאתו טענו שברעננה הניגרי חי על שטחים והתקפות מתפרצות. באופן טבעי, סברו, באר שבע היא קבוצה יוזמת שמרבית הקבוצות מסתגרות מולה ולא נותנות לה שטחים. וואקמה, חזו, ייעלם בסגנון כזה.

טוני וואקמה. לקח לו זמן להיכנס לעניינים (יניב גונן)

כשבאר שבע נהנתה מסגל מלא, וואקמה שיחק בעיקר כמחליף. במחזור השלישי במשחק החוץ מול האקסית רעננה (2:3) הוא פתח לראשונה בהרכב, גילה יכולת חלשה והוחלף אחרי 56 דקות. שבועיים לאחר מכן, בעכו (1:0), דן ביטון הצעיר הועדף על פניו בהרכב ואילו וואקמה נכנס כחילוף שלישי. זו הייתה נקודת שבירה במסע של הקבוצה ושל השחקן.  

בכר שראה את פניו הנפולות של הניגרי באימונים אמר לו: "הבאתי אותך ואני מאמין בך". מספרים שבאותו שבוע ראו שחקן אחר. התחושה הייתה שהוא הולך להתפוצץ. ואכן, בהיעדרם של שהר ומאור בוזגלו הפצועים, וואקמה הוקפץ להרכב מול מכבי פתח תקווה והבקיע שני שערים. ה-2:5 המרשים הוציא את הקבוצה לדרך חדשה. מאז יש לה שמונה ניצחונות ותיקו בתשעה משחקי ליגה – 92.5 אחוזי הצלחה דווקא בסגל קצר. "וואקמה הוא ווינר, שמתאמן כמו שצריך ומנסה לנצח בכל משחקון. הוא פורח, אבל יש לו עליות וירידות", אומרים בבאר שבע.

עליות וירידות זה השם השני של וואקמה. ברעננה מכירים היטב את הנפילות. תוך כדי עונה ותוך כדי משחק. "נפילות של שחקן בן 40", היו צוחקים ברעננה, כשוואקמה היה מתלונן על פציעות או נכנס לרצף ארוך של משחקים ללא שער. שימו לב למספרים. בעונתו הראשונה הבקיע שני שערי ליגה בשלושת המחזורים הראשונים, הוסיף אחד במחזור העשירי, אחד במחזור ה-23 והתעורר עם שני שערים רצופים מכריעים בפלייאוף התחתון. בעונה שעברה הבקיע שלושה שערים רצופים במחזורים 3-5. שבת מהבקעה עד מחזורים 19 ו-22 והוסיף צמד במשחק הפתיחה של הפלייאוף התחתון לפני שנפצע וסיים את העונה מוקדם.

בבאר שבע הנתון דומה. אחרי הצמד מול מכבי פ"ת הוא כבש שער נגד בית"ר ירושלים בטדי ועוד אחד נגד הפועל תל אביב. ארבעה שערים בשלושה משחקים רצופים. מאז השער האחרון שלו עברו כמעט חודשיים. בשישה משחקים שעברו מאז החמיץ 13 דקות בלבד והוא שחקן ההתקפה עם הכי הרבה דקות בסגל של באר שבע. השבוע מול קריית שמונה היה נהדר עם בישול ובמחצית השנייה לקח את המשחק עליו ואמלל את עודד אלקיים על הקו. אבל נראה שרגע האמת שלו מגיע עכשיו. ולא, לא מדובר רק באלי דסה וטל בן חיים במשחק העונה.

כי בשבועות הקרובים באר שבע שוב תשחק בסגל התקפי מלא. הלחץ שוב יגבר וגם התחרות. בוזגלו, הכוכב הבלתי מעורער אשתקד, לא יוותר על מקומו בקלות. גם שהר וברדה לא אוהבים את הספסל ועוד לא דיברנו על חיזוק התקפי נוסף שנמצא על הפרק לקראת ינואר (שובר שוויון בנוסח דויד סולארי מעונת האליפות של ק"ש). או אז, בכר ייאלץ לשוב להתמודד עם המבחן שהוצב בפניו מהרגע הראשון של העונה - ניהול הרוטציה. בב"ש מדברים על עומסים, פציעות, צהובים, על שחקנים לא צעירים בחלק הקדמי והחובה להחזיק סגל עמוק כדי להגיע מוכנים למאני טיים. הכל נכון, אבל גם וואקמה יודע שבאר שבע היא לא רעננה. לא תהיה לו את הפריבילגיה לשבות מהבקעות ולשמור על מקומו בהרכב.

מאיר בן מרגי. אין כבוד למאמנים (עמרי שטיין)

4. מעמד המאמן. בשבת, ינהל מאיר בן מרגי משחק שלישי על הקווים בהפועל חיפה. יואב כץ כבר הודיע שהוא יאמן עד תום העונה, אבל טל בנין עדיין לא פוטר. הוא נמצא ב"חופשה בתשלום". ביום שישי, יממה לפני משחק ליגה חשוב, פיטרה בני סכנין את אלי כהן. לפני שנה, בדצמבר 2014, ביום שישי, לפני משחק נגד הפועל רעננה, היא עשתה אותו דבר לגיא לוי ועלתה למשחק עם מאמן זמני (אז, אגב זה הסתיים ב-1:1).

אנחנו מתלוננים מדי שבוע על הרמה, על מיעוט השערים, על 15 תוצאות 0:0 מתחילת העונה, על התהליך הכלכלי (הקטנת תקציב המינימום, חוק המושאלים) שהוליד קבוצות לא מספיק טובות שכל מה שיש להן להציע הוא להחנות אוטובוס ולבזבז זמן, על כדורגל בקצב איטי ומשמים, על שוויוניות משקרת, על הכישלונות באירופה והכישלונות של הנבחרת. אבל אנחנו לא מרימים את הראש, כדי להעיף מבט ולצעוק: "זה לא בסדר". להנהלה מותר לפטר, זה קרה לז'וזה מוריניו פעמיים, לבוס מותר לא להסכים עם המאמן שלו, אבל יש דרך.

יממה לפני משחק זו לא דרך. לא לפטר בכלל ולתת למאמן להבין לבד את הרמז זו כבר שערורייה. כי עד שלא יכבדו כאן מאמנים ועד שמאמנים כאן לא יכבדו את עצמם, נמשיך לראות את הרמה העלובה שאנחנו רואים ברוב השבתות, נמשיך לראות אנשי מקצוע שעושים כל מה שנכון בעיניהם כדי לשרוד במשרה על חשבון הקהל המסכן במגרשים. ואתם הצופים, לא מתאים לכם? צאו לחופשה בתשלום.   

אלי כהן. לא יכבדו מאמנים עד שהם לא יכבדו את עצמם (עמית מצפה)

5. קטנות לשבת:
הפועל רעננה - בני סכנין: מאזן הבית של רעננה עומד על שלוש תוצאות תיקו וחמישה הפסדים. הניצחון האחרון: 21 במרץ.
במשפט: מקרה חיים סילבס הוא דוגמא מושלמת למועדונים כמו סכנין עם אצבע קלה מדי על ההדק.   

מכבי פתח תקווה - הפועל חיפה: הרצף של המארחים: 399 דקות ליגה רצופות ללא ספיגה - עם שני שוערים שונים.
במשפט: עלי חטיב חוזר למושבה לראשונה במדים האדומים.

עירוני קריית שמונה - הפועל תל אביב: המארחת ניצחה פעם אחת העונה בביתה, האדומים הפסידו רק פעם אחת בחוץ.
במשפט: שתי קבוצות במשבר במשחק שיכול להגדיר להם את העונה.

קלאודיו בומב. המשחק מול ק"ש - משחק שיכול להגדיר עונה (יניב גונן)

הפועל עכו - בני יהודה: מאז שבה הפועל עכו לליגת העל, היא לא הפסידה משחק בית לבני יהודה במסגרת הליגה.
במשפט: שתי נקודות מפרידות בין המקום השביעי (בני יהודה) ל-13 (עכו), הפלייאוף התחתון כבר התחיל.

בית"ר ירושלים - מכבי נתניה: תתפלאו, אבל נתניה לא הפסידה לבית"ר בחמשת מפגשי הליגה האחרונים בין השתיים ולא הפסידה בטדי מאז ינואר 2012.
במשפט: יש לא מעט אנשים בנתניה שמצטערים שלא מיהרו לסגור עם סלובודאן דראפיץ' בקיץ.

6. המחזור בציוץ: