"אנו מקווים לסחוף את כל בית הספר אחרינו"

מחר (חמישי) יתקיים בבית ספר "מור מטרווסט" ברעננה משחק פתיחת העונה בין האלופה, מטרווסט לבין הגמנסיה הריאלית ראשון לציון  וההתרגשות בעיר בשיאה. בתור שחקן שיעלה בפעם הראשונה אל הפרקט, ניסיתי להעביר לכם קצת מהתחושות של לפני המשחק. 

ניתן להרגיש את האווירה בין מסדרונות בית הספר מתחלפת מאווירת לימודים לאווירה של המשחק הראשון של העונה.  תלמידים מכל השכבות יתכנסו מחר לשעה וחצי של כדורסל, ישכחו משגרת הלימודים, שיעורים, מבחנים ומטלות ויחליפו אותם בזרם אדרנלין, שירה בלתי פוסקת ותחושת אחדות מהדהדת.

קשה לתאר איך ההרגשה בתור שחקן בנבחרת תהיה לאור מפגן התמיכה העצום שמכינים עבורנו האוהדים. בשבילי כתלמיד חדש בבית הספר, בכיתה י', התחושה מופלאה. השוני בינינו לבין בתי ספר אחרים היא האחדות בין כולנו דרך הכדורסל. ביום המשחק אין הבדלים בין מקובלים ללא מקובלים, צעירים וותיקים, ובנות ובנים.

"נהנה ממפגן התמיכה העצום ומהשירה שתעלה מיציעי האולם" (רדאד ג´בארה)

כולם מתאחדים תחת הסמל של תיכון "מור מטרווסט" וחשים גאווה על היותנו חלק ממשהו גדול מאיתנו. לאחר שלוש עונות מוצלחות בהן השגנו אליפויות, גביעים ואף מקום שלישי באליפות העולם לתיכונים, אנחנו מקווים לשמר את ההישגים ולסחוף את כל בית הספר אחרינו.

אני בטוח שאחרי הדקות הראשונות על הפרקט נשכח את ההתרגשות ופשוט נהנה ממפגן התמיכה העצום ומהשירה האדירה שתעלה מיציעי האולם. אני גאה להיות שחקן נבחרת ב"מור מטרווסט"!