שלא תהפכו למכבי חיפה: הפועל ת"א בדילמה

1. כבירי מלחמת השבת משכה השבוע את תשומת הלב מנושא בוער שעל סדר היום: איוש אחת המשרות הנחשקות בכדורגל הישראלי - מאמן הפועל תל אביב. כמעט כל מאמן ישראלי בכיר פנוי (וגם כמה לא פנויים) נשא לאחרונה עיניו ושלח שליחיו כדי לחזק את סיכוייו. זה מרגיש כמו הקרב על המילקי רק שבמקום מעדן שוקולד עם קצפת הפרס הוא משהו בטעם לא ברור. למה לא ברור? כי בסיטואציה הנוכחית, סבורים חלק ממאמני הליגה, לכל מאמן יהיה קשה להצליח. אבל להפועל קשה להגיד לא.

הדילמה ברורה. מצד אחד, הזדמנות לקבל מועדון גדול שנמצא בהתחלה של פרויקט, כאשר בקופה יש כסף, התנאים מסביב טובים ואנחנו נמצאים רק אחרי שני מחזורי ליגה, חוזרת אולי פעם בדור. מצד שני, מדובר קבוצה חדשה לחלוטין עם סגל לא מאוזן בעליל, בעלים חסר ניסיון וציפיות בשמיים. אף מאמן לא רוצה להגיע למצב בו הוא נאלץ לחבר סגל, אולי להוסיף לו את החתיכה החסרה בינואר רק כדי למצוא את עצמו משלם בסופו של דבר את שכר הלימוד של תקופת ההרצה.

במילים אחרות, אף אחד לא רוצה להניח את היסודות בשביל מאמן אחר. לכולם ברור שהפועל ת"א צריכה מישהו שירים אותה ויריץ אותה, אבל אם הקבוצה לא תהיה בסוף העונה לפחות בפלייאוף העליון, אותו אדם יכול בקלות למצוא עצמו בסוף העונה בבית. ולמחליף שלו תהיה אולי עבודה קצת יותר קלה בקיץ הבא.

גם כבירי עצמו עומד בפני דילמה. יועצים לא חסרים לו, אבל בסופו של דבר, הוא העמיד את עצמו כמחליט היחיד ועליו מוטלת האחריות למצוא את האיש שלו. אדם שיתחבר למטרות שלו ולחזון שלו, לחומר השחקנים הקיים (לפחות עד ינואר) ולמהות (והזהות) של המועדון באופן כללי. כבירי נכווה ממנדיונדו והוא חושש לתת למאמנים חוזה ליותר מעונה אחת. כאן הטעות. הוא צריך לקחת סיכון, להיות שלם עם הבחירה ולתת לבן אדם לעבוד. אם תהיה דרך, שיטה והתקדמות, התוצאות של העונה פחות חשובות.

כבירי. צריך מאמן לטווח ארוך (נעם מורנו)

הפועל ת"א צריכה ללמוד ממה שקרה במכבי חיפה. אלכסנדר סטנוייביץ' פוטר בגלל אותו חיבור לקוי שכמובן בא לידי ביטוי בתוצאות. בינואר, יעקב שחר החל במהפכה. הוא הביא את מדו קמארה, אברהם פאס איתי שכטר ואלירן עטר ובמקביל, מרקו בלבול החזיר לפעילות את אלעד גבאי ואביחי ידין. הבעיה הייתה מינוי מאמן לתקופת הרצה בלבד. למעט ידין, כל השאר לא מהווים פקטור משמעותי בתכניות של המאמן החדש רוני לוי. מכבי חיפה "שרפה" חצי עונה ולא מעט כסף על בחירה באיש שהמערכת לא ראתה בו כמתאים להוביל את המהפכה, כך שלמעשה, המהפכה הפכה חסרת משמעות.

הפועל ת"א נמצאת בדיוק באותה נקודה. כבירי צריך להבין שאם הוא לא יבחר את האיש שהוא רוצה עכשיו - לא בינואר, לא בקיץ הבא, עכשיו - המהפכה הבאה כבר תעלה לו הרבה יותר כסף והסבלנות כלפיו, מהקהל והתקשורת שעדיין נותנת לו ימי חסד, תתפוגג לאיטה.

ידין נוגח. היחיד שמהווה פקטור מאז ינואר (עמית מצפה)

2. מנדיונדו. ההחלטה לפטר את סזאר מנדיונדו הייתה מוצדקת. כשאין חיבור בדייט ראשון, הקשר כבר לא יוביל לחתונה ואם אתה יודע מה אתה מחפש, אפשר אפילו לוותר על הדייט השני. אין כאן קשר ליכולת על הדשא, שיטת משחק או בחירת הרכב. מנדיונדו היה מנותק. מההנהלה, מהשחקנים ומהתקשורת. מכשול השפה אינו תירוץ אלא רק הוכחה לריחוק של הבן אדם. גם אוסקר גארסיה התקשה באנגלית, אבל הוא לא התחמק מראיונות ולא קרא למתורגמן. הוא עמד שם וגמגם כל הדרך לתואר.

ההחלטה לפטר את מנדיונדו לא מלמדת על חוסר סבלנות אלא על הבנה נכונה של המצב. הפועל ת"א, למרות בניית קבוצה לא מאוזנת, עשתה גם הרבה פעולות נכונות עם מחשבה. החתימה צעירים מבטיחים, זרים בכירים, שמה יד כמעט על כל שחקן חופשי בכיר בשוק וחיזקה גם את קבוצת הנוער עם כישרונות בולטים לגילם. כבירי דווקא ניסה להכניס למועדון יציבות ניהולית ושקט מקצועי לתקופה ארוכה. לבצע מהפכה אחת מסיבית כדי שבהמשך יהיה לקבוצה שלד לשנים. עכשיו הוא צריך עוד מהלך מייצב.

אוסקר גארסיה. גמגם כל הדרך אל התואר (יניב גונן)

מאז אלי גוטמן, הפועל ת"א החליפה שמונה מאמנים. רק אחד, רן בן שמעון, התחיל וסיים עונה. נכון, השינויים הגיעו גם בגלל תנודות במצב הכלכלי וכאוס אדמיניסטרטיבי מוחלט, אבל ברור שכך אי אפשר להתנהל. גם גוטמן עצמו הגיע להפועל כשהיא במצב קטסטרופלי בתחתית אחרי קיץ של רכש יקר ולא בהכרח מוצלח ומאמן שלא התחבר (גיא לוזון). אבל היו שם גם וינסנט אניימה, ביברס נאתכו, גילי ורמוט, שי אבוטבול, וואליד באדיר, דני בונדר ועמרי קנדה. שלד שעם סבלנות, יציבות ותוספות נכונות הביא דאבל אחרי שנתיים וחצי.

הפועל באמת נבנתה רע. הבלם הבכיר שלה הוא בעצם מגן ימני, חסר לה עוד שחקן מרכז הגנה עם רגל שמאל, הסגל המורחב כולל קשר אחורי טבעי אחד, חלוץ אחד, אבל שישה קשרים התקפיים עם תכונות דומות. יש לה 19 שחקנים חדשים, שחקני הבית נדחקו מתנדנדים בין היציע לקצה הספסל ואין לה דמות שתנהיג על המגרש. אבל הפוטנציאל קיים ויותר מכל, הפועל צריכה פיגורה על הקווים. דמות מחברת. היא צריכה גוטמן. את המקורי או מישהו כמוהו.

אלי גוטמן. או הוא או לפחות מישהו בדמותו (איתי כהן)

3. ברק לוי. על הנייר, הקורבן הלא מדובר של עסקת פרדראג ראיקוביץ'. במילים אחרות, במכבי תל אביב הבהירו לשוער הצעיר שלא בהכרח בונים עליו לעתיד או לפחות לא לעונה הבאה. זה קרה ללוי דווקא ברגעים טובים בקריירה. אחרי שספג שער אחד בשישה משחקים רשמיים וקיבל זימון ראשון לסגל הנבחרת הבוגרת של ישראל על חשבונו של אריאל הרוש הפצוע. בנבחרת, בניגוד לאלופה, רואים בלוי פוטנציאל עתידי והחליטו לו לתת לו "להריח" את הסגל מקרוב.

ברק לוי. בנבחרת הבוגרת מאמינים בו (יניב גונן)

מכבי נתניה על שלל בעיותיה הכלכליות לא הצליחה להיות חבל הצלה לקריירה של הרוש. הוא הגיע אליה כברירת מחדל וזה הורגש. בלי רוח גבית מהקהל, הוא נשאב לסחרור וללחץ ולא הביא את עצמו לידי ביטוי. לעומתו, לוי בחר בנתניה כמקום שיתניע לו את הקריירה. חיפש את הרווח באותם קשיים אובייקטיביים. הוא רצה מקום מספיק גדול כדי שההצלחה שלו תמשוך תשומת לב, קבוצה בה יהיה שוער ראשון בלי תחרות וסיטואציה בה יש סבלנות לצעירים (בנתניה אין ברירה אחרת). בינתיים, החיבור הזה נראה טוב. ניכר על ההגנה החדשה והמאולתרת לפרקים של נתניה שהיא שואבת ביטחון מהשוער בן ה-22.

העונה הנוכחית יכולה לקחת את לוי למעלה וזו הערכה שלא מנותקת מהחדשות שהגיעו ביום חמישי מבלגיה. אופיר מרציאנו הוצא מסגל מוסקרון, כששוער הרכש הברזילאי ואגנר יפתח בשער. מוקדם להספיד את מרציאנו, בוודאי אחד מנקודות האור בקמפיין הנבחרת, אבל ברור שהוא עוד רחוק מלקבע את מעמדו כיורש של דודו אוואט. אם שוער הנבחרת יסופסל עד אוקטובר, מלחמת הירושה תיפתח מחדש.

בלי קשר, כל עוד מכבי ת"א ומכבי חיפה מחזיקות שוערים זרים ומרציאנו לא ימצא קבוצה גדולה שתפורה למידותיו בחוזה ארוך טווח, הסוגיה תמשיך לצוף מפעם לפעם ורשימת השוערים שרואים בעצמם יורשים תגדל. הרוש, גיא חיימוב ובוריס קליימן הם מועמדים טבעיים. עכשיו, אפשר לצרף שם חדש - ברק לוי. אתם יודעים מה? אולי ראיקוביץ' הוא בכלל הדבר הכי טוב שקרה לו.  

ראיקוביץ´. הדבר הכי טוב שקרה לברק לוי (רדאד ג´בארה)

 4. יואקנוביץ'. בראיונות שהעניק לכלי תקשורת באירופה בשבועיים האחרונים, ג'ורדי קרויף שב ואומר שליגת האלופות אינה מטרה עבור מכבי תל אביב ושהאלופה הישראלית תשחק בה ללא לחץ. התיאוריה הזו תעמוד למבחן מחר בקריית שמונה. מעניין יהיה לראות את היד שיחשוף סלבישה יוקאנוביץ' רגע לפני שהוא פוגש את האקסית בסטמפורד ברידג'. האם יעלה ב"הרכב ליגה" וישמור מספר שחקנים או שיוותר על הרוטציה?

יוקאנוביץ´. ישמור כוחות לקראת האקסית? (איתי כהן)

העומק של מכבי ת"א וניהול הסגל של הסרבי יעמדו למבחן, אבל גם הגדרת המטרות. הסרבי, טיפוס חזק ודומיננטי, לא הסתיר חילוקי דעות עם ג'ורדי קרויף בנושאים מסוימים. האם הם מסונכרנים גם לגבי סדר חשיבות המטרות?

עד עכשיו, מכבי ת"א לא נראתה מבריק בחזרות מאירופה. לא בגביע הטוטו אחרי ויקטוריה פלזן, לא בסופרקאפ לפני באזל ולא בליגה אחרי באזל. איך היא תיראה לפני צ'לסי? האם גם "הרכב ליגה" מסוגל לשמור על מאזן מושלם ואם כן, מה זה אומר לגבי הליגה שלנו בכלל וקריית שמונה בפרט? שאלות מפתח למשחק מרתק.  

5. קטנות לשבת

הפועל ת"א-מכבי נתניה: האדומים ניצחו בכל ארבעת המפגשים בין הקבוצות בעונה שעברה, כשישראל זגורי, מחר בצהוב, מבקיע שלושה שערים משבעה בסך הכל.

במשפט: הניסיון הראשון של באדיר למצוא איזון בסגל לא מאוזן הוא הפרדת כוחות בין בן רייכרט לקלאודיו בומבה. מעניין.

רייכרט. החלטה מעניינת של באדיר (איתי כהן)

מכבי פ"ת-בני יהודה: הרצף של המארחת עומד כבר על שבעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות (כולל העונה שעברה).

במשפט: עוד ניצחון אחד ומכבי פ"ת תהפוך רשמית למרענן של הליגה וקבוצה שבאים להסתגר מולה. 

מכבי חיפה-בני סכנין: שנה פחות שלושה ימים לפרמיירה של סמי עופר בליגה. אז זה נגמר ב-2:4 ירוק ומשקר.

שחקני מכבי חיפה. שנה מאז ה-2:4 המשקר בבכורה של סמי עופר (עמית מצפה)

במשפט: מכאן כבר באמת אין דרך חזרה. לא מכבי חיפה ואולי גם לא לאלי כהן.

הפועל רעננה-הפועל ב"ש: האורחת סופרת שש שנים ללא ניצחון על יריבתה בכל המסגרות (ב-90 דקות). לזה קוראים כבשה שחורה.

במשפט: במקרה הכי גרוע, ברק בכר יכול למצוא עצמו במוצ"ש רחוק שש נקודות ממכבי ת"א. ואז כבר לא יהיה שקט ולא מחמאות. לפרטים: מכבי חיפה.

ברק בכר. הכבשה השחורה של ב"ש מחכה (עמרי שטיין)

הפועל עכו-הפועל כפ"ס: מפגש היסטורי ראשון בין השתיים בליגה הבכירה. עכו ניצחה את שני האחרונים בלאומית.

במשפט: בליגה צמודה ושוויונית, 35 אחוזי הצלחה אמורים להספיק להישארות. כלומר, פתיחה טובה שווה יותר מזהב. 

בית"ר ירושלים-הפועל חיפה: ניצחון הבית האחרון של בית"ר על האדומים בליגה היה בנובמבר 2012 (0:3). שחקן אחד נותר בבית"ר מאז: טל כחילה. 

במשפט: הגיע הזמן שבית"ר תבקיע שער ליגה העונה.

גבאי. בבית"ר מחפשים שער זכות ראשון (רדאד ג´בארה)

עירוני ק"ש-מכבי ת"א: האלופה השיגה ניצחון חוץ אחד בק"ש בשמונת הביקורים האחרונים שלה בצפון.

במשפט: משחק שייתן אינדיקציה ברורה ליחסי הכוחות בצמרת. הראש בצ'לסי, זה עדיין עשוי להספיק.

6. המחזור בציוץ