אנדרה הענק: איגודאלה הפתיע את דייויד בלאט

"שיקרתי כשאמרתי שאנדרו בוגוט הולך לפתוח שוב בחמישייה", הודה סטיב קר בחיוך במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק. הפעם, בניגוד לשלושת המשחקים הראשונים, היה זה מאמן גולדן סטייט שעשה בית ספר לדייויד בלאט ולקליבלנד. אולי בית ספר זה מושג חזק מדי, אבל ההחלטה להעלות בחמישייה את אנדרה איגואדלה במקום בוגוט, השתלמה בגדול לקר.

מאמן הווריורס הודה כי השילוב הטוב של דייויד לי עם סטף קרי בסוף המשחק הקודם, נתן לו הרבה חומר למחשבה, אבל הוא לא דיבר לרגע על איגואדלה. איגי פתח בפעם הראשונה העונה בחמישייה, ופשוט נתן משחק ענק. הוא היה בכל מקום, קלע 22 נקודות (שיא עונתי עבורו) והצליח לשתק, עד כמה שאפשר, את לברון ג'יימס.

איגוואדלה חוגג (רויטרס)

"אני לא חושב שהשינוי בחמישייה עשה את ההבדל. פשוט שיחקנו יותר פיזי וזה איפשר לנו לרוץ כמו שאנחנו אוהבים", טען קר. "איגואדלה הוא השחקן הכי טוב שלנו בסדרה וידעתי שהאנרגיות שלו ישפיעו. הוא עשה את מה שהוא עושה תמיד ותרם בעצם בשני צדי המגרש", הסביר קר. "הוא אחד השחקנים הכי חכמים שיצא לי לפגוש. מספר הדקות שלו כמעט ולא השתנה, אלא יותר התפקיד שלו וזהות השחקנים שסביבו".

אז נכון, מספר הדקות של איגואדלה על הפרקט לא השתנה משמעותית, אבל שימו לב לנתונים היבשים. במשחק הקודם קלע הקו הקדמי הפותח של גולדן סטייט 11 נקודות, עם הריסון בארנס, דריימונד גרין ובוגוט.

לברון מול איגוואדלה (רויטרס)

הפעם, השלישייה הקדמית עם איגואדלה, סיפקה 53 נקודות (עם שיפור גם באחוזי הקליעה והריבאונד), בעוד הענק האוסטרלי מיעט לשחק וסיים עם שלוש נקודות בלבד. זאת לצד הגנה טובה כרגיל על לברון. "אני מתאמן לצד כמה שחקנים גדולים, ככה שזה מהווה הכנה מעולה עבורי", אמר איגואדלה, ששמר על ג'יימס כמעט בכל קבוצה בה שיחק בעבר.

הכל בידיים של הווריורס
גולדן סטייט קלעה 31 נקודות ברבע הראשון, הרבה יותר מה-19 שהיא קלעה בממוצע בשלושת הרבעים הראשונים של המשחקים הקודמים. וכמובן שלאיגואדלה היה חלק בכך, בעצם העובדה שהוא פשוט היה בכל מקום. "אנחנו אוהבים לשחק סמול-בול", אמר סטף קרי בסיום.

"זה מאפשר לנו לפתוח את המשחק ולנצל עצירות להתקפות מהירות. ידענו שאם נוכל לעשות את זה מהתחלה, נוכל לעשות יותר וזה עבד". הווריורס התחילו לשחק את הכדורסל שאפיין אותם, זה שכולל איום מהשלוש של כמעט כל שחקן בכל רגע נתון, קרוסאוברים של קרי ומשחק מעבר מהיר ויעיל. הקצב היה קצב של גולדן סטייט.

סטיב קר. השינויים שלו עשו את העבודה (רויטרס)

"במשחקים הראשונים, טימופיי מוזגוב פשוט ישב שם בצבע", הסביר גרין. "הוא דואג שהמשחק יהיה איטי והיה תוקע את העניינים. הרגשנו שאם נשנה משהו, נוכל להגביר קצת את הקצב. הם אמנם פתחו חזק, אבל ברגע שנכנסנו לקצב שלנו, ידענו שזה תלוי בנו". מוזגוב אמנם סיים עם מספרי שיא עבורו (28 נקודות ו-10 ריבאונים), אבל גולדן סטייט הפכה אותו לפחות רלוונטי.

ההגנה של הווריורס היתה טובה אפילו יותר מההתקפה. איגואדלה כאמור, שוב עשה עבודה מצויינת על ג'יימס, גרין חזר לעצמו (וגם צעק את זה בתמונה שתהפוך אולי לאחד הסמלים מהסדרה הזו), בארנס נתן פייט גם בצבע, קרי נדבק לדלבדובה ואפילו שון ליבינגסטון סיפק דקות מצויינות שכללו חסימה גדולה על דלי בעיצומו של הקאמבק.

טימופיי מוזגוב. סיים כקלע המוביל (רויטרס)

עבור הווריורס, הסדרה הזו ממשיכה להזכיר את זו שהם סיימו מול ממפיס, שהסתיימה כזכור בשישה משחקים. גם אז המשחק הרביעי נגמר בניצחון גבוה (כמעט אפילו באותה תוצאה), אבל בינתיים צריך לזכור במקביל גם עובדה נוספת: קליבלנד הוכיחה שהיא מסוגלת לנצח גם באורקל ארינה.

העייפות מדברת
אחרי שבלאט כמעט ולא נתן לו מנוחה מתחילת הסדרה, ניכר היה שהעייפות מתחילה להשפיע על לברון. נכון, להגנה של הווריורס היה חלק מהמשחק בו קלע ג'יימס "רק" 20 נקודות, אבל האנרגיה פשוט לא היתה שם.

ברבע השני הוא נפל עם הראש לתוך מצלמת טלוויזיה מתחת לסל, במהלך שסימל את המשחק כולו ואולי עוד ישפיע על הסדרה כולה. הוא חזר כמעט מיד עם החטאות של זריקות עונשין, של שלשה פנויה ושתי חדירות אופייניות שהוא בדרך כלל מכניס בלי בעיה.

לברון נפצע (רויטרס)

"תפרו לי את הראש והכל בסדר עכשיו", הוא אמר בסיום. האמת, הדבר האחרון שקליבלנד צריכה עכשיו, זה פציעה נוספת. גם דלי התמודד עם פציעה, אבל עדיין ידע לנדנד לבלאט בכל פעם שישב על הספסל. כשהגארד האוסטרלי מצא את ג'יימס באלי-הופ שהוריד את ההפרש לשלוש בלבד באמצע הרבע השלישי, הקהל נכנס לטירוף.

הבעיה היא שלברון היה פשוט עייף. גם הקאמבק הקצר, בו קליבלנד הצליחה לחזור לקצב משחק שהיא יותר אוהבת, הסתיים מהר מדי, ברגע שלברון ירד לספסל למנוחה נחוצה. באותם רגעים קרי נכנס לזון והתחיל להשפיע גם על החברים שלו, שניצלו את ההזדמנות כדי לסגור עניין. "במשחק הבא, אולי יהיה כדאי לתת ללברון את המנוחה בשלב מוקדם יותר", הציע הפרשן אייזיאה תומאס. "אין ספק שהוא צריך לנוח, אבל באותו רגע, כשהמומנטום היה של קליבלנד, הוא היה צריך להישאר על הפרקט".

אז מי שחשב שבלאט הוא זה שלקח את ההחלטה להושיב את הכוכב שלו, כנראה שיצטרך לחשוב שוב. "רצתי ופשוט נגמר לי האוויר", הודה לברון. "קיוויתי שהקבוצה תוכל לסדר לי כמה דקות מנוחה. אתה רוצה להיות שם, אבל אתה גם רוצה להיות אפקטיבי כשאתה על הפרקט. אבל עייפות היא לא תירוץ". גם בלאט הודה כי היתה עייפות, אך הפנה את תשומת הלב לערב קליעות של 4 מ-27 זריקות לשלוש כגורם מכריע יותר.

שחקני גולדן סטייט חוגגים (רויטרס)

אז מי הבוס? כנראה שזה לא ממש משנה
התקשורת הישראלית מופתעת בכל פעם מחדש ממערכת היחסים בין בלאט ללברון, אבל האמת היא שככה בנוי ה-NBA. לכוכב, במיוחד מדובר בכזה דומיננטי שגם מבין את המשחק, יש משקל עצום. האם בלאט הורה ללברון לשבת על הספסל? כנראה שלא. כנראה שזו היתה החלטה של לברון עצמו. "כבר אין יותר מדי מאמנים כמו פט ריילי או גרג פופוביץ' בליגה כיום", סינגר מאמן נבחרת קנדה לשעבר, ליאו ראוטינס.

"לראות כוכב שלוקח החלטות, גם מקצועיות, זה לא דבר נדיר. לברון עשה את זה גם למאמנים קודמים וכולם מכירים את הסיפור של קובי בראיינט. בלאט מתמודד עם זה יפה והביא את הקבוצה עד כאן. מגיע לו הרבה קרדיט". אז זהו, שעכשיו הסדרה חוזרת לגולדן סטייט (בלילה שבין ראשון לשני), ובלאט יצטרך להגיב לסמול-בול של קר.

לברון ג´יימס לפני שון ליבינגסטון. עשה את זה גם למאמנים אחרים (רויטרס)

סביר להניח שנאום חזק כמו זה שהוא נשא במחצית, לא יספיק. בשביל לנסות לאתגר את גולדן סטייט, בלאט יצטרך ספסל ארוך יותר, שייתן מנוחה גדולה יותר לחמישייה. "זו החלטה של המאמן, אבל אפשר לתת יותר דקות ליותר שחקנים", אמר לברון, כשהוא רומז לשיתוף נרחב יותר של מייק מילר וקנדריק פרקינס כפי שראינו בגארבג' טיים.

מי יודע, אולי אחד מהם יקבל דקות על חשבון ג'יי אר סמית', למרות שהוא האיש אותו בלאט סימן כאקס פקטור בעקבות מכת הפציעות. מי שנפלט מדנבר וניו יורק בדיוק בגלל הדברים שראינו ממנו עד כה בגמר, פשוט הופך לנטל עבור הקאבס.

העבירות הטפשיות, הזריקות החפוזות (8:0 לשלוש), ההגנה העצלה לעתים יותר מדי תכופות - כל אלה הפכו אותו לשחקן של מדד מינוס 22 בדקות שהוא על המגרש. "לכולנו יש תקופות כאלה שלא הולך לנו", ניסה לברון להגן על חברו. "אנחנו חייבים לתת לו גב, לא היינו מגיעים לכאן בלעדיו ונקווה שהוא יחזור לעצמו".

דיוויד בלאט (רויטרס)

והכי חשוב, גם הפעם בלאט יצטרך את לברון בשיאו. "משחק 5 אצל גולדן סטייט? זה לא הרגע הכי מאתגר", טען ג'יימס. "משחק 6 כשאתה בפיגור 3:2 בבוסטון, שלא הפסידה בבית באותה תקופה, היה הרבה יותר מאתגר אני חושב". אז אם לברון מזכיר את אותו משחק הירואי, בו הוא קלע 45 נקודות והוריד 15 ריבאונדים כשהוא פצוע, לבלאט יש סיבות להיות אופטימי.

והנה ארבע עובדות מעניינות לסיום
עובדה 1. קליבלנד הגיעה למשחק כאנדרדוג. ובצדק שני ניצחונות רצופים, משחק בית מול קהל משולהב. כל אלה לא שכנעו את סוכנויות ההימורים, שנתנו ניצחון לגולדן סטייט ב-3 נקודות. מאז 2007, שום קבוצה של לברון לא היתה אנדרדוג במשחק 4 ביתי בסדרת גמר. אז זה אכן נגמר בסוויפ מול סן אנטוניו, כשגם הפעם זה נגמר עם הפסד. התחושה שהרבע הרביעי במשחק הקודם יימשך לתוך המשחק הנוכחי, הצדיקה את עצמה.

סטף קרי ושחקני גולדן סטייט חוגגים (רויטרס)

עובדה 2. רייטינג מצויין. אמריקה התאהבה בסדרה הזו ונכון לעכשיו, היא מספקת את המספרים הטובים מזה עשור, עם 18.5 מיליון צופים בממוצע. אלה לא שווקים גדולים, אבל הסיפורים האנושיים והמשחקים הצמודים (להוציא את האחרון כמובן), פשוט עושים את העבודה.

עובדה 3. מתקרב לג'ורדן. כולם מדברים על הדקות של ג'יימס, אבל בתכלס, המלך פספס ציון דרך משמעותי הלילה. רק 4 דקות חסרות לו כדי לעבור את מייקל ג'ורדן במספר הדקות הכולל בפלייאוף. והוא רק בן 30.

תומפסון, מוזגוב ולברון מאוכזבים (רויטרס)

עובדה 4. חמישייה שונה ומשונה. כל שחקני החמישייה ממשחק הפתיחה של העונה מול ניו יורק ניקס, להוציא את לברון ג'יימס כמובן, לא נמצאים עם קליבלנד בסדרת הגמר - בין אם בגלל פציעות או בגלל טריידים. תעברו דרך הסלטיקס והלייקרס של שנות השמונים, דרך השושלת של סן אנטוניו, או זו של שיקגו. לא תמצאו קבוצה שעברה כל כך הרבה כמו שקליבלנד הנוכחית עברה.