לאחר גמר הקרב-רב ההיסטורי בו לינוי אשרם זכתה במדליית הזהב השלישית של ישראל אי פעם במשחקים האולימפיים, האלופה האולימפית הטרייה דיברה במסיבת עיתונאים חגיגית לצד חברתה לנבחרת, ניקול זליקמן, שהגיעה להישג נפלא משלה עם המקום השביעי בגמר.
אשרם פתחה את דבריה: “אני עדיין בהתרגשות שיא מאתמול, ישנתי הלילה אולי 40 דקות. לא בדיוק ישנתי, יותר נכון להגיד שנמנמתי עד לשעון המעורר. זאת עדיין חוויה שלא נתפסת, קשה לי להבין בכלל שהייתי במשחקים האולימפיים, זה חלום שלי מאז שהתחלתי. כשהייתי קטנה הסתכלתי על נטע ריבקין, למשל, אחת המתעמלות המופלאות שהיו. למדתי ממנה הרבה, ראיתי שהיא עוברת עוד משחקים ועוד משחקים ורציתי גם, ידעתי שאני רוצה להיות בטוקיו ורציתי לחוות את החוויה הזאת. לא חשבתי בחיים שאחזור מהמשחקים האולימפיים עם מדליית זהב”.
אשרם מדברת על הזהב ההיסטורי“תמיד חלמתי לעשות את הטוב ביותר ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר, אבל בחיים לא חשבתי שאזכה במדליית זהב ובתואר אלופה אולימפית. אני מרגישה באמת גאווה גדולה לייצג את המדינה. הייתה שנה לא פשוטה עם הקורונה והאימונים, בהתחלה לא היה לנו איפה להתאמן עד שהוועד האולימפי, איגוד ההתעמלות ומכון וינגייט בנו לנו אוהל ונתנו לנו את האפשרות להתאמן בצורה סדורה למרות המצב. קיבלתי תמיכה ענקית מהספונסרים שלי שתמכו ברגעים הקשים ביותר, הטובים והרעים ביותר, ונתנו לי תמיכה בכל רגע נתון”.
לינוי אשרם (רויטרס)“אני רוצה לתמוך גם במאמנת שלי, איילת זוסמן, שאיתי בכל רגע. היא מחברת לי תרגילים ועוברת איתי הכל, היא פשוט הכל בשבילי. למדתי ממנה כל כך הרבה. אני רוצה להודות לאלה סמופלוב שהייתה איתי לאורך כל הדרך ונתנה לי את האפשרות ללמוד דברים שלא ידעתי לפני כן ואני רוצה להודות גם לפרטנרית שלי לדרך, ניקול זליקמן, שהייתה איתי. רואים בכל מקום איך אנחנו סומכות אחת על השנייה ותומכות אחת בשנייה, כיף גדול לעבור חוויה כזאת עם מישהי שעוברת איתי את הכל. באמת נהניתי אתמול מכל רגע. אני יודעת ששלשום, ביום הראשון, התרגיל הראשון שלי היה פחות טוב. אולי זה היה הלחץ, היה שם משהו עם היציאה למשטח שהוציא אותי מריכוז. איילת ידעה מה להגיד לי ברגע הנכון ובזמן הנכון, זה ריכז אותי תוך שנייה וידעתי להתעשת על עצמי. לאחר מכן עשיתי עוד שלושה מכשירים בצורה הטובה ביותר. המטרה ביום הראשון הייתה רק להיכנס לעשירייה ולעלות לגמר”.
ביום השני המטרה הייתה להילחם הכי חזק שאני יכולה. התעשתתי על עצמי, גם לאחר הנפילה הקטנטנה שהייתה עם הסרט ידעתי להתאפס ולהמשיך בצורה הטובה ביותר. אני מאושרת מאוד מהתוצאה של שנינו, כי זאת בכל זאת היסטוריה – שתי מתעמלות ישראליות עולות לגמר ומדורגות בשביעייה הראשונה, זה לא קרה אף פעם. אני האישה הראשונה שחוזרת למדינת ישראל עם זהב, אני כל כך גאה לייצג את המדינה ושיש מאחורי קהל עצום עם הזהב. כל הלילה רק הודעות והתראות וכל כך הרבה חום ואהבה מכולם. זה היה לי כל כך כיף, פשוט לא יכולתי להפסיק להיות בטלפון ולקרוא את ההודעות החמות. נהניתי מכל רגע, מחכה רק לחזור לארץ”.
לינוי אשרם עם מדליית הזהב (רויטרס)לינוי על השיחה עם משפחתה מיד לאחר המדליה: “חשבתי שזה ראיון, פתאום שמעתי את הקול של אמא שלי וישר בכיתי, תוך שנייה, מההתרגשות. הדבר הראשון שאמא שלי אמרה לי שהוא שעשיתי את זה וישר התחלתי לבכות, היא שאלה אותי ‘מי תהיה נדיה קומנץ’ הבאה של ישראל?’, והיא אמרה לי את זה מאז שהייתי קטנה. המאמנת שלי זוכרת את זה מאז. ההורים שלי אמרו שהם גאים בי ואוהבים אותי ושנחגוג ביחד כשנחזור לארץ”.
ההרגשה לאחר הזכייה: “לא בדיוק ישנתי, אז המדליה הייתה לידי על השידה. זה עדיין לא נתפס, זה שאני יכולה להגיד שאני האלופה האולימפית והמקום הראשון במשחקים. ייקח לי זמן לעכל את זה. באמת משהו שהוא לא רגיל. אין יותר מאושרת וגאה ממני לחזור עם התוצאה הזאת”.
לינוי אשרם (רויטרס)התגובות ברוסיה לזכייתה של אשרם במדליית הזהב: “אני לא מסתכלת על אחרות, לא על התוצאות שלהן ולא על מה שהן עשו. הייתי מרוכזת רק בעצמי ובציונים שלי, במה שקיבלתי ובמה שעשיתי, לא באחרות. בסופו של דבר עשיתי מה שעשיתי והבאתי את התוצאה שלי, אין מאושרת ממני”.
אשרם על הלחץ לפני המשחקים: “לא הרגשתי שום לחץ. הרגשתי דחיפה של כל עם ישראל מאחוריי, לא משהו שהלחיץ אותי או גרם לי להגיע לכאן בפחד, רק את הדחיפה והרצון של האנשים שאצליח. זה הצד היחידי שאליו לקחתי את זה. הרגשתי גאווה במדינה וזהו, הגעתי לכאן הכי מרוכזת שאפשר והלחץ השפיע לטובה, שיש הרבה אנשים שאוהבים אותי ותומכים בי”.
לינוי אשרם (רויטרס)אשרם על המקום של ישראל בעולם ההתעמלות האומנותית: “אנחנו על המפה, הענף שלנו על המפה. אם עד עכשיו זה היה יותר ענף מזרח אירופאי עכשיו אפשר להגיד שזה ענף לכולם, התוצאה שלי פתחה דרך להמון מדינות שלא חשבו שבחיים יוכלו להגיע להישג. זה יכול רק לדרבן מתעמלות לא לוותר ולהמשיך להשקיע, שכל אחת יכולה להמשיך לחלום ולהגיע לאן שהיא רוצה אם תעבוד קשה”.
אשרם על שיחת המוטיבציה לאחר התרגיל הראשון במוקדמות: “אין כאן לינוי ואיילת או אלה וניקול, אנחנו ממש קבוצה מגובשת וביחד. אי אפשר להגיד שאנחנו מגיעים מאיגודים נפרדים, אנחנו ביחד. כל אחת מרימה את השנייה, אם משהו לא הולך לניקול איילת מרימה אותה ואלה מרימה אותי. אלה דברים שאנחנו נשאיר בינינו”.
אשרם על התגובות בישראל: “לפני שבוע, או פחות מכך, ארטיום דולגופיאט חזר לארץ עם מדליית הזהב. הסתכלנו על התמונות באינסטגרם וראינו מה עשו לו בארץ בקבלת הפנים, כל החום והאהבה האינסופית שקיבל ובכלל כשנחת בארץ. אני לא יכולה לשער אפילו מה יקרה כשנחזור לישראל. נהיה מוצפות בכל כך הרבה אנשים, אנחנו לא יודעות למה לצפות ומרגישות את זה כאן דרך התקשורת, האינטרנט, אני לא יודעת מה באמת יהיה ברגע שננחת בארץ”.
ניקול זליקמן (רויטרס)ניקול זליקמן פתחה את דבריה: “קשה לסכם את זה, הרגשה מטורפת. עברתי דרך כל כך ארוכה עד אתמול, 17 שנים מלאות של עבודה קשה והמון כוח רצון שהתממש והצטבר עד לרגע שיא, סיימתי את זה בצורה הטובה ביותר שיכולתי. המקום השביעי גבוה יותר ממה שאני והמאמנת שלי ציפו לו, אני באמת אסירת תודה לכל אחד שהיה חלק מהדרך הזאת, לנותני החסות. שכחתי לציין אתמול כמה אנשים שעזרו לי להפוך את החלום למציאות, כמו הצוות הפיקודי בחיל התקשוב שנתן לי להתאמן בכל יום”.
“בלי התמיכה מהצבא לא הייתי מצליחה להגיע לשיא הקריירה ולרמה כזאת, אני מודה להם על ההתחשבות תוך כדי השירות הצבאי ועל זה שנתנו לי להשיג את החלומות שלי. אני רוצה להודות למכבי תל אביב ומכבי ישראל על כל התמיכה, לאיגוד ההתעמלות והוועד האולימפי, ליחידה לספורט הישגי. התחלתי את ההתעמלות מגיל מאוד צעיר, מהסל-קל, כל אחד שציינתי היה חלק בלתי נפרד מהדרך הזאת שהייתה ארוכה מאוד”.
ניקול זליקמן (רויטרס)“המאמנת שלי, אלה סמופלוב, ואמא שלי שאימנה אותי בשנים הראשונות, עזרו. בלעדיהן אני כלום. באמת. אני רוצה להודות ללינוי אשרם ואיילת זוסמן שהיו איתי בחוויה המטורפת הזאת במשך ה-4-5 שנים האלה. אני גאה בך בטירוף, לינוי, ושמחה בשבילך. מבחינתי זאת גם המדליה של איילת ואלה ובמקום מסוים גם קצת שלי, כי בלי התמיכה שנתנו אחת לשנייה לא היינו מגיעות לתוצאות שעשינו פה. אנחנו עושות היסטוריה 5 שנים ברצף, ביחד. אין מאושרת ממני לחלוק איתך את הדרך הזאת”.
זליקמן המשיכה: “לא משנה מה אחרות עשו אלא מה שאנחנו עשינו ועשינו היסטוריה, שביעייה ראשונה בעולם לא הולכת ברגל. הוכחנו שעם עבודה קשה, אמונה ורצון להגשים חלומות אפשר להגשים אותם. אני חושבת שגם בהתעמלות המכשירים ראינו שישראל מעצמה, בזכות הזכייה של ארטיום דולגופיאט בזהב. אין מאושרת ממני להיות חלק מהאיגוד הזה והמדינה, לייצג אותה בכבוד ולהרגיש מה זה להיות חלק ממדינת ישראל ברמה העולמית”.
זליקמן על התגובות בישראל: “אני חושבת שאנחנו לא כל כך מבינות מה עשינו, אבל הלב מתפוצץ מאושר ומגאווה. בילינו את הלילה, כמעט לילה לבן, באושר אינסופי של קריאת הודעות וניסיון לענות עליהן. קראנו את כל ההודעות, אבל בלתי אפשרי לקרוא את הכל וסליחה לכל מי שלא ענינו לו. מחמם את הלב לראות את האהדה, אין עם שיודע לחבק ולהוקיר תודה יותר מעם ישראל, באמת. אנשים כתבו לי תודה שייצגתי אותם, בחיים לא רשמו לי מילים כאלה. אני מרגישה שבאמת עשינו משהו גדול”.