צ'מטאי: אמשיך לחכות, אני רוצה לייצג את ישראל

לפני כשבוע וחצי המרתוניסטית לונה צ'מטאי חצתה את קו הסיום של מרתון תל אביב ועצרה את השעון על שעתיים, 40 דקות ו-17 שניות. התוצאה הזו העניקה לה את הכרטיס למשחקים האולימפיים בריו, אבל היא לא תוכל לייצג שם את מדינת ישראל עד שלא תקבל אזרחות.

צ'מטאי בת ה-26 היא אישה פורצת דרך. הקנייתית שהגיע לארץ לפני שבע שנים ועבדה בקונסוליה, הכירה את המאמן הישראלי דן סלפטר, התחתנה איתו והשניים אף הביאו לעולם את בנם המשותף רוי לפני כשנה ושלושה חודשים, מה שכרגע הקנה לה רק מעמד של תושבת ארעית מטעם המדינה.

סיפורה המרגש של לונה צ'מטאי

כעת, אחרי ההישג שעשתה, לונה צ'מטאי מדברת על ההצלחה, הקשיים שבדרך והחיים בישראל, בראיון מיוחד ל-ONE לרגל יום האישה הבינלאומי והיא מצהירה: "אני רוצה לייצג את מדינת ישראל, אעשה את הטוב ביותר שלי". סדר היום שלה מתחיל מוקדם בבוקר. היא קמה ב-6:30, לוקחת את הילד לגן ויוצאת לרוץ, בכל פעם עם אימון אחר למרחקים שונים. "לפעמים אני רצה 10, לפעמים 5 ולפעמים 40 ק"מ. דן רץ מהר יותר ממני".

לונה צ´מטאי ודן סלפטר. "רוצה לייצג את המדינה" (רדאד ג´בארה)

ניסית להשיג את הקריטריון לריו קודם במרתון טבריה, אבל לא הצלחת לסיים אותו בגלל היפותרמיה. מה קרה שם?
"כן. הייתי ממש טובה עד הקילומטר השביעי, אז התחלתי להרגיש לא טוב אבל עדיין חשבתי שאני מסוגלת להשלים את המרתון. הוא לא היה קשה עבורי, הוא היה די טוב, אבל בגלל שנרטבתי שם, כנראה שהתקררתי והטמפרטורה שלי בגוף ירדה. הייתי ממש מאוכזבת מזה, אבל יש עליות וירידות בחיים ואמרתי לעצמי שאמשיך לנסות".

בסוף זה קרה במרתון תל אביב. ראינו אותך עם דמעות בקו הסיום.
"בכיתי מאושר, על זה שעשיתי את זה. התרגשתי עוד לפני שהגעתי לקו הסיום. בקילומטר התשיעי הבנתי שלפי הזמן שלי אני בקצב טוב וחשבתי שאצליח להשיג את הקריטריון. בטבריה הייתי מאוד נרגשת לקראת המרתון, אבל לפני מרתון תל אביב לא הייתי בלחץ, הרגשתי את הרגליים שלי בבוקר והרגשתי טוב. רק בסוף הייתי ממש נרגשת".

עכשיו את ממתינה לקבל אזרחות והעתיד שלך נמצא בעצם בידיים של אחרים. איך זה מרגיש?
"אמרתי לעצמי שגם אם לא יתנו לי עכשיו אזרחות, אמשיך לחכות. אני פה שבע שנים ואני מרגישה בבית".

מרתון ת"א. "בסיום הייתי ממש נרגשת" (משה חרמון)

את רואה את העתיד שלך בישראל?
"כן, בוודאי. לפני שבע שנים לא חלמתי שיום אחד אגיע לישראל, אבל עכשיו זה הבית שלי".

אם תגיעי לאולימפיאדה, תרגישי בנוח לייצג את המדינה עם הדגל?
"אני אשמח לייצג את ישראל ואהיה נרגשת מזה מאוד, אם זה יקרה. אני רוצה לעשות את זה. כמובן שאם אהיה בריו, אשמח להיות עם דגל ישראל. אני חולמת על זה. אני רוצה להיות שווה לכל הרצים האחרים. אני חושבת שאם את מתאמנת חזק, אז את משיגה את המטרות שלך".

את אוכלת אוכל ישראלי? מסתדרת עם המנטליות הישראלית?
"כן, אני אוכלת פלאפל ואוהבת את האוכל כאן. אני אוכלת גם תימני. ג'חנון וחריף, למשל".

חשבת ללמוד עברית?
"אני יודעת כמה מילים, אבל הבן שלי יודע טוב יותר ממני".

לונה צ´מטאי ודן סלפטר. התאהבה באוכל הישראלי (רדאד ג´בארה)

הוא גם ירוץ מרתונים, כמו ההורים?
"אני לא יודעת אם הוא ירצה לרוץ כשיהיה גדול, הוא יחליט עם עצמו. בינתיים הוא רץ קצת בבית".

איך אתם מתקשרים איתו?
"אני מדברת איתו באנגלית, דן בעברית. הוא יודע ומבין את שתי השפות".

יש לך עדיין משפחה בקניה. את מבקרת שם מידי פעם?
"זה לא קרה לאחרונה, אבל אחותי באה לבקר אותי במרתון טבריה".

מה יש לך לומר לנשים שעושות ספורט ושומעות על הסיפור שלך?
"כאישה, הייתי רוצה לומר לכל אישה, שאנחנו צריכות להיות שם אחת עבור השנייה ולתמוך. לנשים יש הרבה עבודה כמו לטפל במשפחה ולדאוג להמון דברים, אבל עדיין אנחנו צריכות למצוא את הזמן לעסוק בספורט ולעשות את מה שאנחנו אוהבות. הדברים האלה צריכים לבוא מהלב".