השבוע האחרון של ג'ק גריליש היה, ככל הנראה, הטוב ביותר והרע ביותר בחייו הקצרים. אחד מהכשרונות הגדולים ביותר של הכדורגל הבריטי - כן, גם אם לא שמעתם עליו עד היום - עבר בימים האחרונים קורס מזורז בתהילה ונפילה, מסוג המסלולים שבדרך כלל אורכים כמה שנים טובות.
בתחילת השבוע דיווחו כותרות העיתונים על מאבק עיקש על שירותיו במדים הלאומיים בין אנגליה לאירלנד, ובסופו של אותו שבוע הפכו אותו לנער פרוע שמסמל את כל מה שרע בדור הצעיר של הפרמייר-ליג. ולמי אכפת שהוא בסך הכל ילד בן 19?
 |
| גריליש. אחד מהכישרונות הגדולים בכדורגל הבריטי |
|
| |
לא משנה איזו תווית תדביקו לו, ג'ק גריליש הוא עדיין התקווה הגדולה ביותר של אסטון וילה. זה לא קרה אתמול, זה אפילו לא קרה בעונה שעברה, אבל לאחרונה נוצר הרושם שאחרי כמה שנים של ציפייה ובישול על אש קטנה - הקשר הצעיר מתחיל להיות הדבר האמיתי. את התעודה הרשמית והעגומה לכך כולם קיבלו ממש לאחרונה, עם פרסומה של תמונה מפלילה בה הוא נראה שואף גז צחוק מבלון במהלך מסיבה.
ראחים סטרלינג (ליברפול) וסיידו בראהינו (ווסט ברומיץ') נפלו באותו הפח, רק שבניגוד אליהם – התמונה של גריליש התפרסמה באיחור של שנה. למה? כי עד לפני כמה שבועות, גריליש לא באמת עניין את האוהדים הבריטים. לא מספיק כדי למכור צהובונים, בכל אופן.
ביום ראשון האחרון זה השתנה, כשאסטון וילה של טים שרווד העפילה לגמר הגביע האנגלי ועשתה צעד נוסף לעבר כרטיס סנסציוני לאירופה בעונה הבאה. במקום לדבר על כושר הכיבוש הבלתי-ייאמן של כריסטיאן בנטקה או על היכולת של פביאן דלף, כלי התקשורת עסקו בעיקר בהופעה הנפלאה של גריליש, שמתחיל לקבל יותר ויותר דקות תחת מאמנו החדש – וגם להצדיק אותן. ובעצם, זו לא רק היכולת. חלק מהקסם בסיפור הזה טמון בעובדה שגריליש הוא פשוט שחקן בית קלאסי, כזה שאוהדים אוהבים לאהוב.
 |
| גריליש. היכן הוא יבחר לשחק? |
|
| |
הוא נולד בסוליהול, שנמצאת רק 15 קילומטרים מבירמניגהם, והצטרף למחלקת הנוער של אסטון וילה כשהיה בן שש. למעשה, למעט עונת השאלה בנוטס קאונטי הוא לבש רק את מדי הווילה במשך כל חייו. הוא התקדם במהרה במחלקות הנוער השונות וב-2012/13 והיה חלק מהקבוצה שזכתה בטורניר "הדור הבא" של אופ"א. אחרי אותה עונת השאלה ב-2013/14 הוא חזר והפך לחלק מהסגל הבוגר, אבל לא הרבה לקבל הזדמנויות.
אקדמיית הנוער של אסטון וילה לא מפורסמת במיוחד, בוודאי בהשוואה לארסנל או סאות'המפטון, אבל היא לבטח אחת המוצלחות באנגליה. בין השאר עברו שם שחקנים כמו גארת' בארי, ג'יימס מילנר, גארי קייהיל ואפילו דניאל סטארידג', וגם בקבוצה הבוגרת של היום ניתן למצוא שורה ארוכה של שחקני בית כמו קירן קלארק, ניית'ן בייקר, גבריאל אבונגלהור ואנדראס ויימן.
בראיין ג'ונס, שניהל בעבר את האקדמיה של הוווילה, הוא אחד ממעריציו הגדולים של גריליש. "לג'ק יש יכולת מדהימה לעבור שחקנים, כזו שתגרום לך להישען אחורה ולחשוב 'איך לעזאזל הוא עשה את זה?'. זה כישרון שלמעטים יש היום, הוא שחקן אגף מהדור הישן. המודעות שלו היא נדירה, הוא רואה מסירות ששחקנים אחרים לא רואים. מבחינת הפוטנציאל שלו, אני יודע שהוא יכול להיות טוב כמו שהוא רוצה להיות".
 |
| גריליש. זכה למחמאות רבות מבראיין ג´ונס |
|
| |
גם לכוכב העבר האירי, ג'וני ג'יילס, יש חיבה מיוחד לקשר הצעיר, ובעיקר רצון עז לראות אותו משחק בנבחרת האירית: "הוא מסוג השחקנים שאתה צריך לראות רק פעם אחת, צריך לזמן אותו למשחק רשמי כמה שיותר מהר כדי להבטיח שיהיה חלק מהנבחרת האירית". בשבועות האחרונים אכן מתנהל קרב עיקש בין ההתאחדות האנגלית למקבילתה האירית. גריליש נולד באנגליה לשני הורים אנגלים, אך מקורה של משפחתו המורחבת באירלנד. בגילאים הצעירים הוא שיחק בנבחרת האירית, אבל עכשיו הוא הצטרף למועדון היוקרתי של "צעירי המריבה", כמו אדנאן ינוזאי ומוניר אל חדאדי, וזו סיטואציה לא קלה עבור ילד בן 19.
ובכל זאת, למרות כל ההייפ, קשה לקבל דקות משמעותיות בקבוצה שנלחמת על חייה בליגה הבכירה. גריליש חיכה להזדמנויות של ממש מפול לאמברט, אבל וילה צנחה מטה ואלו שנבחרו להציל את המולדת היו בדרך כלל השחקנים המנוסים והבשלים יותר. בחודש פברואר האחרון פוטר לאמברט מתפקידו ופינה את מקומו לטים שרווד, שנראה אז כמו הימור לא קטן. לאיש החדש על הקווים לקח קצת זמן כדי "להתחבר" לגריליש, אבל בסוף זה קרה.
שרווד הצליח לייצב את הספינה הטובעת, וילה התרחקה מעט מהקו האדום ובגביע הפכה לסינדרלה של ממש. גריליש זכה לפתוח בשלושת המשחקים האחרונים של קבוצתו, ולהתחיל לבסס את מעמדו כשחקן הרכב לכל דבר. אבל אז הגיעה התמונה ההיא. בתקשורת האנגלית השוו אותו לאדנאן ינוזאי ממנצ'סטר יונייטד, שהסתבך גם הוא בשערוריות דווקא בתקופת פריחתו (שנעצרה מאז), והתסריט הזה הוא אפשרי בהחלט. אבל גם הפעם, כמעט הכל תלוי בטים שרווד.
 |
| ג´ק גריליש עם התמונה שנחשפה בסאן |
|
| |
"דיברתי עם ג'ק מיד כשהוא הגיע לאימון", אמר שרווד לאחר פרסום התמונה. "הסברתי לו שהמועדון לא יסבול התנהגות כזו. זה לא משנה מה הגיל שלו, יש לו אחריות כשחקן כדורגל מקצועי. הוא הבטיח לי שזה לא יקרה שוב". יחד עם זאת, המאמן דאג להחמיא לחניך הצעיר שלו: "הוא כישרון פנטסטי, הוא מוכן לעבוד קשה והוא יהיה שחקן משמעותי בעתיד של אסטון וילה".
ובקצרה, זהו כל הסיפור. ג'ק גריליש הוא העתיד של אסטון וילה. לא רק שחקן בית, אלא כישרון נוצץ במיוחד שלבש את הצבעים הנכונים מאז שהוא זוכר את עצמו. במועדון לא קנסו את גריליש על תקרית גז הצחוק, וגם המגעים להחתמתו על חוזה ארוך-טווח לא נפגעו כלל. גם עם הנזק התדמיתי שנגרם לו, הכישרון הצעיר עדיין מקבל המון אהבה ואמון מהמועדון שלו. הרי ברגעי משבר, אין כמו משפחה.
ואפרופו משפחה, הנה עוד אנקדוטה על החיבור העמוק של ג'ק גריליש לקבוצתו האהובה. סב-סבו, בילי גרטי, שיחק במדי אסטון וילה בתחילת המאה ה-20 ואף זכה עמה בגביע האנגלי ב-1905. 110 שנים אחרי, יגיע גריליש לוומבלי בתקווה להביא הביתה את הגביע השמיני של הווילה והראשון שלה מאז 57'. ובניגוד לרבים אחרים, המילה "הביתה" היא ממש לא צורת ביטוי עבורו.
 |
| טים שרווד. תולה תקווה בגריליש |
|
| |