נבחרת מרוקו עשתה הערב (שבת) היסטוריה כשניצחה 0:1 קטן גדול את פורטוגל וכריסטיאנו רונאלדו והפכה לנבחרת האפריקאית הראשונה בהיסטוריה שמעפילה לארבע הגדולות של גביע העולם.
בדומה לישראל, גם המונדיאל הראשון של אריות האטלס היה ב-1970 במקסיקו, אך בניגוד אלינו הם המשיכו להופיע שם עוד חמש פעמים מאז. במהלך השנים, למרות שהם הצליחו לקחת כרטיסים לגביע העולם, המרוקנים נחשבים ל’לוזרים’ בזירה המקומית כשעם הסגל האדיר שהיה ועדיין יש להם, הם זכו באליפות אפריקה רק ב-1976. למעט 2004, אז הפסידו בגמר לקמרון, הם לא הצליחו להופיע שוב במעמד הכי חשוב בזירה המקומית.
אחרי הניצחון הענק היום אף אחד באפריקה כבר לא יחשיב אותם כ’לוזרים’. את הכבוד העצום שהם הביאו ליבשת השסועה אף אחד לא ישכח. בדיוק כמו טורקיה ודרום קוריאה ב-2002, כשגם הן הגיעו לחצי הגמר וזה בעיקר הזיכרון העולמי מהן.
המרוקאים חוגגים ברחובות (רויטרס)אז מה נשתנה, למה דווקא במונדיאל הזה הם הצליחו להתפוצץ ולהדיח מעצמות כדורגל כמו פורטוגל וספרד? לשאלה הזו יש המון תשובות. המקטרגים יגידו שזה בגלל הטורניר בארץ החמה ובתקופה הלא נוחה, אך המציאות היא שמרוקו ספגה עד היום בקטאר שער אחד בלבד וגם הוא היה עצמי, אז אין ספק שיש משהו ענק מעבר.
וואליד רגראגי, שנולד בצרפת להורים מרוקנים, היה עוזר מאמן הנבחרת המרוקנית במשך כעשור, ובשנים האחרונות שימש ככינור שני לוואהיד חלילוביץ' תוך כדי שאימן קבוצות במקביל. חודשיים בלבד לפני הטורניר בקטאר, ההתאחדות המרוקנית בהחלטה תמוהה החליטה לפטר את המאמן הראשי ולתת לרגראגי את המפתחות, מהלך שעורר תמיהה רבה במדינה שכן למאמן כמעט ואין זמן להכיר את השחקנים.
בכירי הכדורגל במדינה ידעו למה הם עושים זאת, המאמן בן ה-48 אימן למשך חצי עונה את ‘אל דוחאלי’ מהליגה הקטארית, וסיים איתה במקום השני בליגה המקומית, כך שהמקום לא זר לו. כמובן שלא זה מה שהרשים את ההתאחדות, אלא העובדה שבקיץ שעבר מונה רגראגי למאמן של ווידאד קזבלנקה, אחד המועדונים הגדולים במרוקו, והוליך אותו לזכייה בליגת האלופות של אפריקה ובכך הפך למאמן המרוקני השני בהיסטוריה שעושה זאת.
וואליד רגראגי (רויטרס)אחד המהלכים הראשונים של רגראגי היה לפתוח את הדלת לחזרה של הכוכב חאקים זייש. האחרון פרש באופן רשמי מהנבחרת לאחר ריב מתוקשר עם המאמן הקודם, חלילוביץ’, שבין היתר אמר על מספר 7: “אף אחד לא יכול להפוך את הנבחרת לבת ערובה, היא מעל הכל”.
שחקנה של צ’לסי הגיע לטורניר כשהוא רעב להצליח ולהוכיח לעולם שעדיין יש בו את הגאונות שראו בו כשהיה באייאקס הגדולה. הקיצוני נמכר למועדון הלונדוני ב-14 בפברואר 2020 תמורת 40 מיליון יורו, ולמרות שזכה איתו בליגת האלופות, הוא לא הצליח לעמוד בציפיות והפך לשחקן ספסל.
אחרי המונדיאל הזה בו כבש ובישל והוביל עם חיוך ענק את אריות האטלס למעמד הנכבד של חצי הגמר, אין ספק כי גרהאם פוטר והנהלת הבלוז ייאלצו לחשוב מחדש אם הם עדיין מעוניינים למכור אותו בינואר. להוכיח להם משהו – הוא כבר לא צריך, כי כשהוא שמח, כל העולם ראה מה רגל שמאל שלו שווה.
החגיגות במרוקו לאחר הנצחון