הפועל ירושלים סיימה אמש (רביעי) את שלב הבתים ביורוקאפ עם 64:69 מרשים על אולם הגרמנית, ניצחון שהעניק לה את המקום השני בבית 4 של המפעל. כעת, עם סיום שלב הבתים הראשון, זה הזמן לסכם את היכולת של האדומים עד כה באירופה ולסמן את הטעון שיפור.
1. אמארה סטודמאייר. הפועל ירושלים החליטה בקיץ האחרון לא ללכת על שמות מפוצצים, אלא להביא שחקנים סולידיים - רובם מנוסים – בתקווה שעל ידי כך ניתן יהיה לבנות תלכיד שיקח את הקבוצה עד לשלבים הגבוהים של היורוקאפ. רק על שחקן אחד לא נעשתה עבודת סקאוטינג ולא נאספו חומרי וידאו – אמארה סטודמאייר. על כוכב ה-NBA לשעבר הסכים הבעלים אורי אלון לפתוח את הכיס, כשחוץ מהצד המקצועי, המחשבה הייתה לשדרג את מעמד המועדון ברחבי היבשת.
חזרה למוטב: 64:69 לירושלים על אולם על ההייפ שנגרם מהחתמתו של האמריקאי בן ה-33 אין עוררין, אך משום מה קיימת תחושה שמבחינה מקצועית סטודמאייר עדיין לא הביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הרב שיש לו. האם תחושה זו נכונה? בכלל לא בטוח. 11 נקודות, 6.4 ריבאונדים ו-1.3 חסימות זו שורה סטטיסטית סבירה לשחקן שמשחק 24 דקות בממוצע למשחק, ויתרה מזאת, היא לא נופלת מזו של שני השחקנים האחרונים שאיישו את עמדה מספר 5 בשני הקמפיינים האחרונים של הקבוצה מהבירה באירופה – ד’אור פישר (10.1 ו-4.7 ריב') וג'וזף ג'ונס (12 ו-3.6 ריב').
אמארה סטודמאייר (אורן בן חקון)יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהפועל ירושלים לא מפעילה מספיק את הכוכב שלה בדקות בהן הוא נמצא על המגרש. הדבר נובע מכך ששני הגארדים המובילים של הקבוצה – קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון, שמקבלים 33 ו-26 דקות בממוצע בהתאמה, יותר בצורה משמעותית מיותם הלפרין (17) ובר טימור (19) – חושבים קודם כל על אופציית הזריקה מאשר על אופציית המסירה. לא רק סטודמאייר נפגע מכך, אלא גם שון ג'ונס ואייזק רוזפלט – שני שחקנים שמתקשים לייצר מצבים בעצמם, אלא צריכים את העזרה מצד הגארדים.
2. סימונה פיאניג'אני. הגעתו של המאמן האיטלקי המעוטר שדרגה את הפועל ירושלים. המאמנים היריבים, השופטים וגם הנהלת המפעל מכבדים יותר את סגנית אלופת ישראל, והדבר שווה לא מעט נקודות, על המגרש ומחוצה לו (תשאלו את מכבי ת"א, שמאז עזיבתו של דייויד בלאט סובלת מהיעדר כבוד בולט מצד שופטי היורוליג). בכל זאת, מדובר במאמן שהגיע פעמיים לפיינל פור היורוליג ואימן את נבחרת איטליה.
אולם יש משהו אותו צריך פיאניג'אני לתקן וזה התחושות שהוא משרה בתוך הקבוצה. לא כל הפסד הוא דרמה, לא כל סל שהקבוצה סופגת הוא אסון, כמו שלא כל ניצחון הוא זכייה באליפות. חיוביות ושליליות הן תחושות שמחלחלות מהמאמן לשחקנים, ואם הוא יהיה רגוע יותר, הדבר ישפיע גם על השחקנים.
סימונה פיאניג'אני. לא כל הפסד הוא דרמה (אורן בן חקון)3. הישראלים. מאז בואו של אורי אלון להפועל ירושלים, האדומים מדברים בקול רם על רצונם להחזיק בשחקנים המקומיים הבכירים ביותר. מדובר ברצון מבורך שיגביר את הזהות של הקהל, וגם אמור לסייע בצד המקצועי, במיוחד עם החוק הרוסי.
נראה שרצונות לחוד, ומציאות לחוד. אייזק רוזפלט לא ברוטציה (שותף רק בשני משחקים), רפי מנקו עזב להפועל אילת, ליאור אליהו מציג את עונתו הכי גרועה באירופה מאז הצטרף להפועל ירושלים (7.5 נק' בממוצע), כמו גם יותם הלפרין (2.9, העונה הכי גרועה שלו בעשר העונות האחרונות). בר טימור הוא נקודת האור היחידה (7 נק' בממוצע, עלייה של 2.5 נק' מהעונה שעברה).
"פיאניג'אני צריך להבין שבלי הישראלים יהיה לו קשה להחזיק את הקבוצה", אומר אחד המאמנים הבכירים בכדורסל הישראלי. "החשיבות שלהם גדולה בחדר ההלבשה ובקשר עם הקהל וההנהלה". בקיץ צפוי לנו קרב מעניין בין הפועל ירושלים למכבי ת"א על שחקנים כמו טימור, שון דוסון, טי ג'יי ליף ואחרים, כשגם הפועל ת"א, מכבי ראשון לציון, מכבי חיפה ואחרות ינסו לפתות את הכישרונות הצברים עם הבטחה לדקות משחק מרובות. יהיה מעניין.
יותם הלפרין וליאור אליהו. עונה חלשה עבורם (משה חרמון)4. המועדון. ניתן לומר שמתחילת העונה ביצעה הפועל ירושלים התקדמות מסוימת במסגרת האירופית לעומת השנתיים האחרונות. כמובן שנוכל לשפוט זאת בצורה טובה יותר בחודשים הבאים, אך אם בעונה שעברה סיימו האדומים את שלב הבתים במקום הרביעי עם מאזן 5:5, כולל הפסדים לנפטונאס וניז'ני נובגורוד ובשלב הבא ספגו שישה הפסדים בשישה משחקים בהפרש ממוצע של 15 נק', העונה זה נראה טוב יותר, עם ניצחונות יפים על ולנסיה, לוקומטיב קובאן ואולם, שהביאו אותם למקום השני בבית לא פשוט בכלל. גם מבחינת הקצב ורמת הביצוע נראה שירושלים עלתה דרגה (הרבה בזכותו של פיאניג'אני).
אם האדומים רוצים לעשות עוד קפיצת מדרגה ולהגיע לשלבים המאוחרים, הבעלים אורי אלון יצטרך לעשות שוב את מה שהראה שהוא יודע לעשות טוב מאוד – לפתוח את הארנק באמצע העונה ולצרף שחקן אחד או שניים שיעשו את ההבדל. זה יכול להיות פורוורד איכותי יותר מטרנס קינזי (אליו עוד נגיע בהמשך), זה יכול להיות סנטר מחליף טוב יותר משון ג'ונס וגם יכול להתבטא בשדרוג הסגל הישראלי, כפי שהמאמן מעוניין (לפחות לפי דיווחים זרים).
שחקני הפועל ירושלים (איתי כהן)5. דונטה סמית'. לא מעט אוהדי הפועל ירושלים מביעים געגוע לדונטה סמית'. הפורוורד, שרשם ארבע עונות בלתי נשכחות בכדורסל הישראלי, בהן זכה בשתי אליפויות והגיע עוד פעמיים לגמר, עזב בקיץ האחרון - ככל הנראה בשל רצונו של פיאניג'אני - ועדיין לא מצא קבוצה חדשה.
אם בליגה הישראלית סמית' היה שובר שוויון, ככל לא בטוח שהשארתו הייתה מסייעת לאדומים באירופה. 13 נק' בממוצע היו לפורוורד בשתי העונות האחרונות במסגרת היורוקאפ, אולם הייתה תחושה שהוא מתקשה להתמודד עם הקצב והאינטנסיביות הגבוהים במפעל. לרגעים הקשים והחשובים הוא לא הגיע. לדוגמה, בשני המשחקים בעונה שעברה מול שטרסבורג (הגיעה עד לגמר היורוקאפ) הוא נעצר על שש נקודות בלבד, במשחק אחר בשלב 32 האחרונות הוא נעצר על שתי נקודות בלבד ב-22 דקות. פעמיים בלבד הוא קלע בספרות כפולות בשלב 32 האחרונות, אחת מהן הייתה בתבוסה הכואבת בגראן קנאריה (108:61).
חלק גדול מהגעגוע לסמית' נובע מהכישלון במציאת מחליף איכותי. קינזי, שהיה אמור למלא את המקום בעמדה 3, סבל ממספר פציעות מתחילת העונה, וגם במשחקים בהם היה כשיר לא הראה את האסרטיביות והאגרסיביות הנדרשים משחקן בתפקיד הזה. גם רפי מנקו לא תרם בעמדה הזו (וגם לא קיבל מספיק הזדמנויות), ואפילו דיז'ון תומפסון, שהוזעק במהלך העונה, לא הותיר חותם. שחקן טוב יותר בעמדה הזו או שיפור משמעותי של קינזי, ישכיחו את דונטה סמית', לפחות באירופה.
דונטה סמית'. עדיין מתגעגעים (אורן בן חקון)