אחרי שני הפסדים במשחקיו הראשונים, לאחריהם ספג לא מעט ביקורת, מאמן נבחרת ישראל, אנדי הרצוג, ממשיך בדרכו. במשך שבוע שלם ליווינו את שחקן העבר ששבר לאלפי ישראלים את הלב, אז ב-2001, כאשר כבש בדקה ה-90 מול הנבחרת אותה הוא מאמן עכשיו. האיש, שנראה על פניו די אדיש לסביבה, התגלה דווקא כבחור בעל חוש הומור מפותח מאוד, אבל עם זאת נראה כי עדיין אינו מרגיש בנוח בקדמת במה.
נתחיל דווקא מהסוף. אמש (שלישי) נראה הרצוג אחרת לגמרי מאיך שיצא מהמשחק באלבניה. פניו בישרו עד כמה הגלולה הייתה מרה לאחר התבוסה שספגה נבחרתו באי הבריטי. האוסטרי הגיע עם חליפה מחויטת וכמו במשחק הקודם מיעט לנוע על הקווים. לאחר השער השלישי שספגה ישראל הביט לכיוון הספסל בפרצוף שהביע חוסר אונים. לאחר המשחק התשובות שענה במסיבת העיתונאים די חזרו על עצמן. "מחצית ראשונה טובה – מחצית שנייה לא טובה" ו"צריכים לייצר יותר הזדמנויות", אלו היו פחות או יותר אותם משפטים שאמר בגרסאות שונות.
הרצוג. 0 שערים בשני משחקים (עמרי שטיין)כמעט עשרה ימים חלפו מאז שחשף הרצוג בפני שחקניו את השיטה אליה יצטרכו להתרגל החל מאותו הרגע, שיטה בה משחקים עם שלושה בלמים. למעשה, מיום שני שהיה הראשון להתכנסות הרשמית, ניסה האוסטרי להטמיע את השיטה החדשה והשחקנים קיבלו את הבשורה בהפתעה.
האימון הראשון היה אימון פתוח לקהל הרחב ובו הרצוג נראה היה מעט מנותק מהסביבה וניסה להשחיל מילים לעוזרו, אלון חזן גם כמתורגמן לעת הצורך. במשחקים עצמם נראה היה כי חזן יותר דומיננטי על הקווים. אולי מדובר באופי של בן אדם, אבל זו המציאות. הרצוג היה אנמי בעוד עוזרו נראה פעיל יותר בעיקר ברגעים הקשים של המשחק.
אלון חזן עם הרצוג. עוזר המאמן דומיננטי (איתי כהן)אבל נחזור שוב אל האימון הראשון. האוסטרי ניסה בעיקר לנצל את חזרתו של ערן זהבי לנבחרת בשביל להתחבר אל הקהל המקומי ובזמן שצוות צילום אוסטרי מלווה אותו, המאמן ניגש אל הקהל ונעמד לצידו של קפטן הנבחרת לשעבר. התמונה שנגלתה משכה באופן טבעי את המצלמות לכיוון. בכל אותו הזמן עמד והשקיף מי שמינה את המאמן, וילי רוטנשטיינר, המנהל הטכני של הנבחרת, שנראה מעורב ופעיל מאוד בהתרחשויות השונות,. לא קשה להבין מהיכן הגיעה התהייה – האם הרצוג הוא באמת מאמן הנבחרת או רק “בובה” של רוטנשטיינר?
עוד קודם באותו היום, התקיימה מסיבת עיתונאים בבית הנבחרות בשפיים, אז דיבר רוטנשטיינר בהתלהבות ובהחלטיות שמתאימה יותר לתקופת בחירות. הרצוג מצידו דיבר בצורה שלווה וצנועה יותר בעוד המנהל הטכני הינהן בראשו, כמו מי שמאשר את דבריו. לא הייתה זו יד המקרה שהרצוג נע במהירות אל עבר המשרדים ואילו רוטנשטיינר נשאר בחדר ושוחח עם הנוכחים. בנמל התעופה בדרך לאלבניה היה זה שוב רוטנשטיינר שיצא לדבר עם העיתונאים ולהסביר את תוכנית העבודה של השניים באופן מפורט.
רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)באלבניה לא ניתן היה לצפות בנבחרת כמעט בכלל, אך עבור הסובבים אותה, ככל שעברו הימים הוכיח הרצוג שהרושם הראשוני היה די מוטעה. הרצוג הינו המאמן, הוא המחליט והקובע, אבל שוב, לא לבדו. המאמן לא מפחד להראות ולהגיד כי הוא לומד ומתייעץ עם האנשים סביבו, שהוא עדיין לומד את התפקיד החדש וגם לפני משחק הבכורה מול אלבניה לא הסתיר את ההתרגשות בפני העיתונאים.
באימון שלאחר המשחק נראה שחקן העבר הרבה יותר משוחרר ואולי זה קרה בשל העובדה שרוטנשטיינר דווקא החליט להישאר במלון. הרצוג לקח את העניינים לידיים לפחות באימונים ובקרב השחקנים חשו את השינוי שחל בו מהרגע שהגיע. הרצוג מנסה עם הזמן שעובר להיות יותר ויותר מוביל בקרב שחקניו והסובבים אותו מספרים עליו כי הוא יכול להיות מאוד שקט, אבל מסתתר שם אדם בעל חוש הומור יוצא דופן שתופס אותך לא מוכן ל”יציאה” המצחיקה שהוא הולך להגיד.
הרצוג. שונה במסיבות העיתונאים (שחר גרוס)אפשר לחלק את האישיות של הרצוג לשניים – האחד מופיע לפני המשחקים במסיבות העיתונאים והאימונים, אחד כזה שנשמע מאוד משכנע ובטוח בעצמו. מהעבר השני, כמעט אותו אדם רק כזה שאחרי ההפסדים מנסה לספק יותר תירוצים מאשר להגיד דברים בצורה ישירה, מדבר בחוסר ביטחון ובורר כל מילה שיוצאת לו מהפה.
אז אפשר להתווכח עם דעות, אבל עם עובדות זה כבר בלתי אפשרי. הרצוג לא עמד בשתי המשימות שהציבו בפניו כבר בהתחלה ואפשר להגיד יותר מכך, זה נראה רחוק מאוד ממה שדיברו עליו. זאת רק ההתחלה ויהיה מעניין האם הרצוג יצליח להמציא עצמו מחדש עם הנבחרת הישראלית או שמא יהיה זה עוד מאמן שעבר דרכנו וחלף לו ממש כמו הרוח.