לא רק פרנק ריברי. בגיל 29 בלבד, עומרי שקל הודיע היום (שישי) כי הוא פורש מכדורגל. הקשר ההתקפי שגדל במכבי תל אביב ושיחק בעונה האחרונה בסקציה נס ציונה מהליגה הלאומית החליט לסיים את הפרק שלו בענף מוקדם מהצפוי, וזאת לאחר ששיחק גם בקבוצות כמו הפועל תל אביב, הפועל ירושלים, הפועל ראשון לציון, הפועל כפר סבא, מ.ס כפר קאסם והפועל רמת השרון.
“פרשתי מכדורגל. פרשתי באופן רשמי מחלק בלתי נפרד ממי שאני. אהבה מגיל קטן שהפכה למקצוע, שלימדה אותי ערכים ואליה קמתי בנחישות ובחיוך בכל בוקר. מסגרת שסביבה החיים שלי הסתובבו ואליה הוקדשו, ברמת אורח החיים, המחשבה התחרותית, הלו"ז ,האוכל, המנוחה ואין ספור התמודדויות שאיתה היא מביאה”, כתב שקל.
“למעשה ברמה המנטלית פרשתי כבר לפני שנתיים, לקח לי הרבה זמן להבין שזה לא מתאים לי יותר. אולי זה הלו"ז, אולי זה סגנון החיים או כמיהה לכיוון חדש בעתיד שלי, אבל ההרגשה הובילה אותי להחלטה הזו. ככל שהתקדם הזמן הבנתי שאני "סוחב" ושזו פרידה ממערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לי.
עומרי שקל (באדיבות הפועל כפר שלם)קשה לי לכתב את המילים האלו ואני בסערת רגשות, אבל יחד עם זאת אני מתרגש לצאת לדרך חדשה בעולם מלא אתגרים והרפתקאות. רוב האנשים בחיים שלי מכירים אותי ככדורגלן ואני גאה להגיד בלב שלם שזה חלק בלתי נפרד ממי שאני לעד.
זה לא פוסט עצוב, אלא פוסט של אדם שהחליט לצאת לדרך חדשה ולאפשר לעצמו לגלות עוד צדדים חדשים בו. אני מסוקרן לגלות תחומים חדשים שמעולם לא יכולתי לפנות אליהם זמן. אני מתרגש לעמוד מול עולם חדש, מלא אתגרים והרפתקאות חדשות.
את הרגעים והחוויות המדהימות שיש רק בכדורגל אנצור בליבי לנצח, את הצחוקים בחדר ההלבשה, את שיחת המוטיבציה לפני המשחק, את הצמרמורות בגוף לפני שריקת הפתיחה, את הטירוף אחרי שער ניצחון, את הגליצ'ים בגשם זלעפות, את הצחוקים בחדר ההלבשה, ההתערבויות בטו טאץ', בשש בש, התלונות על הריח במדים ועוד הרבה שכנראה יעלו לי בהמשך החיים.
עומרי שקל חוגג (עזרא לוי)לסיכום, אומר תודה לכל האנשים שתמיד היו שם לצידי ותמכו בי. להורים היקרים שלי, שנתנו לי את הזכות להיות חלק מהמשחק, שהשקיעו בי אנרגיות ומאמצים רבים כדי שאוכל להתאמן בכל יום ולהגיע כמעט לכל מגרש בארץ. שספגו אותי ברגעים של כעס ואכזבה עצמית ושתמיד חיזקו אותי והזכירו לי שאני מס' 1 גם כשאני לא רואה את זה.
לנוי אשתי, שחוותה הכי מקרוב את ההתמודדויות היומיומיות עם נפש של ספורטאי, שידעה להרים אותי כשהייתי למטה ולהשאיר אותי על הקרקע כשהרגשתי למעלה מידי (גם זה קורה). למשפחה שלי ולחברים הקרובים, שהכילו את הלו"ז הנוקשה, שקיבלו את ההיצמדות לתפריט שהגיעו למגרשים מרוחקים, שעודדו וקפצו למגרש והיו חלק בלתי נפרד מהקריירה.
לשחקנים הטובים (וגם הפחות) שפגשתי לאורך הדרך והפכו לחברים יקרים. למאמנים שהעבירו איתי עונות שלמות (או חלק) וגרמו לי לעבוד חזק יותר ולהשתפר ברמה המקצועית וגם במנטלית. לסוכן שלי, אדם, שעזר לי בכל מעמד חתימה ובכל משא ומתן. וכמובן לקהל, אוהבי הכדורגל ואוהדי המושבעים שמגיעים למגרשים בכל הארץ ותומכים בכדורגל הישראלי. לכולכם, תודה גדולה שכאבתם איתי בכל הפסד ופציעה ושמחתם איתי בכל גול וניצחון. לחיי הדרך החדשה”.