"העיר תל אביב הקשיבי לי טוב, שוב חזר הצבע הצהוב". אמנם בתל אביב אף אחד לא שמע אותנו, אבל נהג האוטובוס שהסיע אותנו מהאצטדיון בפלזן בחזרה למלון בפראג, שמע ועוד איך וכנראה הבין שהצבע הצהוב השתלט גם על צ׳כיה. נחזור קצת אחורה. כבר בשעה 16:30 הגענו לפלזן, עיר שקטה בסך הכל, רוב החנויות כבר סגורות (חיים טוב הצ׳כים), אבל עדיין מצאנו מסעדה נחמדה וישבנו לאכול.
אני מטבעי בחור אופטימי. "אפשר לעשות את זה", אמרתי לחבר שישב לידי: "גול אחד במחצית הראשונה, זהבי נותן את השני במחצית השניה והכל בסדר". החבר שהיה קצת יותר פסימי סיכם במילה: "הלוואי". אחרי שסיימנו לאכול התחלנו לצעוד לכיוון האצטדיון. ככל שהתקרבנו יותר היה אפשר להבחין באבטחה הכבדה. כל שוטר זה הר אדם שלצידו כלבי זאב שהתחילו לרחרח בשיחים ולחפש אמלחים. יש לנו ממי ללמוד.
זהו, הגיע הזמן להתמקם ביציע. כשנכנסים, רשת גדולה מפרידה בינינו לדשא וגם קיר פלסטיק קשיח מסביב. "מה אנחנו חיות, מה זה הכלוב הזה?", נו טוב בסדר, נעבור גם את זה. העיקר שיש בירות במזנון ועוף ונקניקיות לרעבים. השחקנים יצאו לחימום, אנחנו מעודדים והאוהדים הצ׳כים? רק בודדים בינתיים ביציעים, לוקחים את הזמן. המשחק מתקרב, מוזיקה חזקה ברמקולים ושני מנחים מוקרנים על המסך, מנסים לשתף פעולה עם הקהל המקומי שלא ממש זורם איתם. אמרתי לחבר לצידי: "נראה לי שגם אם הם יפסידו הם לא יקחו את זה קשה".
 |
| כך זה נראה בסיום מבעד לקיר (שלום לוי) |
|
| |
הנה זה מתחיל, האוהדים של פלזן כמובן מילאו את היציעים ואנחנו שרים: "אני מודה לאלוהים...". המחצית הראשונה לא בישרה לנו נפלאות, אך עדיין מכבי משתדלת, מנסה, עומדת טוב ו-0:0 , אז הכל פתוח. אופטימי כבר הבנתם.
יאללה יש עוד 45 דקות ואיזה כיף, האוהדים הצליחו להכניס את התופים ליציע, יאללה קרנבל. אנחנו שרים, אבל מכבי לא ממש מצליחה להגיע להזדמנוית והלב החסיר פעימה אחרי שבעיטה של פלזן מצאה את הקורה. והצ׳כים? הם אוהבים למחוא הרבה כפיים. מכבי תוקפת לשער הרחוק מאיפה שאנחנו ישבנו, זהבי נכנס לרחבה, עושה הטעייה ונופל. פנדל? חלק צועקים יש, חלק לא מבינים. כן פנדל! רגע להירגע, בלי מנחוס. זהבי כובש, אנחנו עפים ביציע, מתחבקים, שרים ורוצים עוד אחד.
זה אפשרי יאללה לאמצע. ממשיכים לשחק, פלזן נראית בלחץ, והנה וואו זה ברשת, "שוב זהבי", צועקים ביציע. האוהדים תופסים את הראש, רצים משמחה בתוך היציע, האוהדים הצ׳כים בשוק. הדקות שנשארו עד הסיום, היו כמו נצח, כל הזדמנות של פלזן והפרצוף שלנו התעוות. רק רצינו לשמוע את השריקה ובסוף היא גם הגיעה. יש! עשינו את זה! רצנו כולם למטה ביציע והשחקנים הגיעו לחגוג איתנו.
אמנם הפרידו בינינו קיר פלסטיק ורשת דייגים, אבל אתם מתארים לעצמכם שבאותו רגע זה לא ממש הפריע לנו. אחרי החגיגות, עלינו לאוטובוס, מדברים כבר על ההגרלה בשישי, את מי נקבל? סלטיק נחלשה, אפואל ניקוסיה עדיפה? את מי זה מעניין עכשיו בגדול, תנו לי לחגוג. "העיר תל אביב, הקשיבי לי טוב, שוב חזר הצבע הצהוב".
זהבי: זו לא הפתעה שעברנו אותם