"זכרונות מ-2010", כך אולי יקרא הספר שייכתב יום אחד על אותה עונה מטורפת. האנשים שזוכרים לטובה את רגעי הקסם, הם בעיקר אוהדי הפועל תל אביב, שעד היום נהנים לשמוע את מאיר איינשטיין צועק "הרוש הודף" בדרך לרגל של ערן זהבי, בדרך לדאבל היסטורי, בדרך לטירוף חושים.
הפעם זו מכבי תל אביב, שרוצה לשמוע בלופ את השדר צועק "לויטה הודף.." ועוד פעם, ועוד פעם, כל הלילה - וגם בלילה שאחריו - רגע לפני שהכדור, כך הם מקווים, יפגוש את רגלו של אותו ערן זהבי ואם אפשר, אז אותו תסריט בדיוק - למי איכפת שהוא היה שייך להפועל? אין להם בעלות עליו.
ניסים, כך הוכח פעמים רבות בעבר, קורים בכדורגל - גם כשאיש לא מצפה להם. בעצם, בעיקר כשלא מצפים להם. כשכולם כבר אומרים שאין סיכוי ושהכל גמור: שם זה הזמן שלהם להוכיח שהם קיימים.
 |
| וואליד באדיר בוכה מהתרגשות אחרי הזכייה (רועי גלדסטון) |
|
| |
נס 2016 יכול להתרחש, אך כדי להמחיש את מה שעובר על שחקני הקבוצות שיקבעו את גורל האליפות, הלכנו אל האנשים שהיו הגיבורים המרכזיים באותו מחזור סיום בלתי נשכח, שעוד ידובר עליו רבות - למרות שעונת 15/16 מאיימת להפוך למדוברת ביותר אי פעם. סיום דרמטי שכזה לבטח לא יזיק כדי להעניק לה את התואר הזה
קוטל האלופות: "הכל הלך לקדוש באותו יום"
אייל גולסה, אחד מהגיבורים הטרגיים של מכבי חיפה באותה עונה, זוכר היטב את המשחק בו בני יהודה חילצה 1:1 ממכבי חיפה, שקבע אליפות אדומה להפועל ת"א לאחר שערן זהבי כבש שער עמוק בתוך תוספת הזמן (רגע אחרי שהרוש הדף) כדי לקבוע 1:2 בטדי. "הכל הלך לקדוש באותו יום - ולנו פשוט כלום", אמר גולסה, "זה היה כמו סיוט עבורנו. אני זוכר שעם שריקת הסיום נשארנו בבלומפילד כמה שעות אחרי אובדן האליפות".
רן קדוש נתן את משחק חייו. הוא הגיע כשוער שני, אלמוני לחלוטין, שפשוט לא נתן לחיפה להכניע אותו. "אני רוצה לחבק את השוער הזה", אמר בזמנו אריק איינשטיין ז"ל. כולם ידעו שהאליפות של הפועל ת"א רשומה על שמו של קדוש לא פחות מעל שמו של זהבי. "זה יום שאין לשוער מה להפסיד בו", מספר אריאל הרוש, שהיה האיש שספג את שער האליפות. "יש לו רק מה להרוויח. אלו המשחקים הכי קשים שיכולים להיות לשוער. אם תהיה גדול במשחק, אז יצאת מלך. לרוב לא באים עם לחץ למשחק כזה, להיפך - אתה בא ליהנות ובא באמת בריכוז של 100 אחוז. שוערים מחכים למשחקים כאלה כל הקריירה".
 |
| אוהדי מכבי חיפה. לא האמינו (דרור עינב) |
|
| |
לכבוש את שער האליפות זה נפלא, לספוג את שער האליפות - זה כבר משהו אחר. "הגול של זהבי זה הדבר שהכי זכור לי מהמשחק הזה, בעצם איך לא? באותה תקופה זה היה כמו סכין שנכנס ללב", מספר הרוש. "בתחילת המשחק הם היו שאננים וגם אנחנו, משחק רגיל כזה. לא חשבנו שנהרוס להם את האליפות, אנחנו יודעים שמכבי חיפה מנצחים בטוח. הסיכויים היו קלושים".
"כשהגענו לבלומפילד, אוהדי חיפה צעקו "בני יהודה"
"האוהדים הגיעו שעות לפני המשחק למלון וחגגו", נזכר אייל גולסה, "הם עשו פקקים מטורפים בת״א. כולם הכינו כבר את הזכייה באליפות ואת החגיגות אחרי המשחק, אבל במשחק הכל הלך נגדנו, שום דבר לא הלך לנו". במילה אחת? טרגדיה.
"אני זוכר שנכנסנו עם האוטובוס לבלומפילד, כל הקהל של חיפה עודד אותנו 'בני יהודה - בני יהודה', הייתה אווירה של חבר'ה, כאילו לא צריכים לשחק 90 דקות", אומר לירוי צעירי, שכבש את השער היחיד במשחק לזכותה של בני יהודה. "זו הייתה אווירה של משחק הכתרה, כאילו "בני יהודה, תנו לנו, הכל טוב".
 |
| ערן זהבי חוגג את שער האליפות. הכל התהפך (גיא בן זיו) |
|
| |
"כבר מהחימום הכל היה ירוק, אני זוכר שכשעלינו למגרש לא האמנו שאנחנו בבלומפילד, כאילו באנו להיות תפאורה של משחק ההכתרה של אלופת ישראל ב-2010. אבל בסוף הכל התהפך".
"הם עשו שכונה באוטובוס", נזכר אריאל הרוש בדיווחים על הפועל תל אביב. "הם עצרו, עשו צחוקים, קנו שטויות ב-yellow, באו לטדי סתם, הכי משוחררים שיש, בידיעה שלא משנה מה - הם לא לוקחים את האליפות".
"פתאום רואים ש-1:1, שומעים שחיפה בפיגור, ואנחנו יודעים שגול שלהם נותן להם אליפות. התחלנו להעביר זמן, אבי ריקן מסמן כאילו הוא נפצע, אבל הוא לא באמת נפצע, דוד אמסלם הכניס את אביתר ברוכיאן במקומו, ניסינו להעביר את הזמן - אבל השאר היסטוריה".
 |
| אלישע מרים את קטן (דרור עינב) |
|
| |
"הקהל של בית"ר צעק 'יש!' רק כדי להלחיץ"
"אני זוכר את השער שלי, זה רגע שאני לא אשכח בקריירה", אמר לירוי צעירי, "העניין הוא שכל כך נהננו מהמשחק, פשוט נהננו לשחק. שיחקנו משוחרר וכיפי, תפסנו גם יום גדול של השוער כמובן, הכל הלך לנו טוב במשחק הזה".
"הצעקות היחידות והקללות היחידות שזכורות לי זה ברגע של הגול. שמעתי צעקות של בכי מהיציעים, זה היה היסטרי. אני מבחינתי בתור שחקן צעיר, הייתי בגיל 19, שעולה למשחק כזה, אני עולה למשחק ורוצה להוכיח את עצמי. זו הייתה תחילת הדרך שלי. לא הסתכלתי על להרוס לקבוצה כזו או אחרת, הסתכלתי על עצמי. לא עניין אותי בכלל מה קורה בטדי".
וקרה המון בטדי. "אני זוכר שצעקו לי הרבה קללות, אבל לא זוכר מה. שמעתי אותם שמחים כי התעדכנו בתוצאה של מכבי חיפה", מספר על הרוש על ההתרחשויות ביציעים של הפועל. "הם צעקו לשחקנים בקרנות 'תתנו גול, מכבי חיפה בפיגור, אנחנו ניקח אליפות', זה חלחל להם והם התחיל ללחוץ על הגז, דווקא אני זוכר שהיה לי משחק טוב. גם הקהל של בית"ר צעק סתם 'יש!' כדי להלחיץ את השחקנים של הפועל, כאילו מכבי חיפה כבשה. יציע שלם, בתיאום מטורף, צועק 'יש!'. היה ערב הזוי, אני לא זוכר דברים כאלה בכדורגל".
 |
| שחקני בני יהודה חוגגים (עמית מצפה) |
|
| |
ההיסטוריה חוזרת? "הערב הגדול בתולדות הכדורגל"
"אחרי מה שקרה לנו, אתה מבין שבכדורגל הכל יכול לקרות", קובע אייל גולסה נחרצות, "אבל למרות זאת, אני לא חושב שזה יקרה כי באר שבע משחקת בבית שלה, עם הקהל שלה, זה יהיה אחרת".
"אני לא מאמין שזה יקרה לבאר שבע", אומר צעירי, "קשה לי להאמין שיכולה לקרות סיטואציה כזו, בטח לא דרמה כמו ב-2010. אבל בכדורגל הכל יכול להיות. יכול להיות שגם סכנין יעקצו כמונו, כשאני שמתי את הראש והכדור נכנס. אז הם גם ינסו לרדוף אחריהם ואי אפשר לדעת מה יקרה".
"בשריקת הסיום כולם היו שבורים על הדשא", נזכר צעירי, "אני זוכר אותנו רצים לחדר ההלבשה במהירות מטורפת, הייתה הרגשה של 'מה עשינו? גמרנו אותם'. בחדר ההלבשה כולם היו המומים, מלא טלפונים והודעות, 'הייתם שותפים ליום הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי'. כשהגעתי הבייתה הבנתי שהייתי שותף מלא לערב הכי גדול בכדורגל הישראלי. זה היה יום מטורף, לא יודע אם יכולה להיות דרמה כזו. השידור, הצעקות, היה טירוף. לא יודע אם אי פעם זה יקרה שוב".
 |
| ערן זהבי חוגג במדי בני יהודה (רועי גלדסטון) |
|
| |
"בכדורגל הכל יכול להיות", מסכם הרוש, "במחזור הקודם אמרו שבאר שבע לקחו את האליפות וזה הגיע למצב כזה, אז גם אם אגיד לך שסכנין יכולה לנצח שם, אמנם הם הרבה פחות טובים, אבל הכל יכול להיות. ב"ש באים עם המון לחץ. הייתי אומר באר שבע, אבל אחרי מה שקרה ב-2010, אני כבר לא יודע מה לחשוב".