רגע לפני שקבוצות ליגת העל יצטרפו למשחקי גביע המדינה בכדורגל, מחר (שלישי) ייפתח סיבוב ז’ שיפגיש את קבוצות הליגות הנמוכות עם נציגות הליגה הלאומית. ב-19:30 תעלה לשחק באצטדיון טדי אגודת ספורט נורדיה, זו שקמה על ידי חלק מאוהדי בית”ר ירושלים שרצו לחולל שינוי חברתי ותרבותי ביציעים, דבר שיעמוד למבחן בזמן שהקבוצה תארח את מועדון ספורט בני ממבע - קבוצה שהקימו דרוזים, שרובם עדיין רואים את עצמם כחלק מהעם הסורי.
לקבוצה הזו יש היסטוריה קצרה, אבל מעניינת מאוד. היסטוריה שמספרת על התרבות המקומית של הדרוזים בצפון רמת הגולן, הקשיים והמאבק התמידי בין הרצון לשמור על עקרון הלאומיות שמאפיין אותם לבין הרצון להשתלב בחברה ולהצליח. מ.ס בני ממבע היא איחוד של ארבעה כפרים דרוזיים ופירוש השם “ממבע” הוא ראשי תיבות של מג’דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא, כפרים שנמצאים אמנם בתוך שטח ישראל, אבל רובם המוחלט של התושבים שחיים בהם מוגדרים כתושבי קבע ולא כאזרחי ישראל.
דראפיץ׳:״שמח שניצחנו את האלופה״הם מסרבים לקבל דרכון ישראלי, מה שמונע מהם לשחק בנבחרת ישראל, ועד לפני כשלוש שנים לא הייתה להם אפילו קבוצה פעילה בכדורגל הישראלי. זה לא שהם לא שיחקו כדורגל, פשוט לא מעט מבני העדה הדרוזית שם התנגדו לרעיון. מבחינתם, הם חיים על אדמה כבושה תחת שלטון זר ולכן הם גם החרימו את ההתאחדות הישראלית והקימו ליגה פנימית משלהם לארבעת הכפרים. בלי סדרנים, בלי שופטים, אבל עם המון קהל על הגבעות. ליגה שונה לחלוטין.
במקום הקבוצות באזור, קבוצת בני ממבע מעדיפה לשחק במסגרת הארצית. רק לפני כשלוש שנים היא הוקמה וכבר בסיום העונה שעברה היא עלתה ליגה, אחרי שנתיים בליגה ג'. על השם, אגב, אחראי אחד מעובדי ההתאחדות שטען בזמן הרישום: “השם שאתם רוצים ארוך מדי, חייבים לקצר אותו לראשי תיבות”.
כעת המועדון משחק בליגה ב’ וחולם להגיע עד לשלבים הסופיים של גביע המדינה. בעונה שעברה שחקני בני ממבע נעצרו בסיבוב ו’ אחרי שהפסידו 3:1 לאסי גלבוע, אבל שנה ויום לאחר מכן הם ניצחו את אותה אסי גלבוע בדרך לסיבוב ז', הפעם עם ניצחון 2:3 דרמטי, שהוכיח כי הקבוצה באמת מתקדמת ומשתפרת. את שלושת השערים, כולל שער הניצחון בדקה ה-92, כבש אסעד עמאשה, אחיו של וויאם עמאשה, החלוץ ששיחק במדי מכבי חיפה ובשיאו זכה בגביע המדינה עם עירוני קרית שמונה.
אסעד עמאשה. כבש, ועזב (ענאן עמאשה, באדיבות הקבוצה)וויאם עמאשה היה זה שגם שלף את הכדורים בהגרלת הגביע האחרונה ושלח את בני ממבע לטדי. גם אחיו, אסעד, אמור היה להגיע לאצטדיון בירושלים, אלא שבשבוע שעבר הוא החליט באופן מפתיע לעזוב את בני ממבע ולעבור למוליכת הליגה, הפועל כאוכב, כדי לעזור לה במאבקי העלייה לליגה א’. כבש שלושער בגביע, והלך.
“אני לא יודע למה הוא עזב וקצת חבל לי שהוא לא ישחק בטדי, אבל זו ההחלטה שלו ואני מכבד אותה”, אמר השבוע האח הגדול, וויאם עמאשה. “אני שמח שהקימו את בני ממבע כי היא משחקת יפה ואני בטוח שיש לה פוטנציאל לעלות בעוד כמה שנים גם לליגה א’. מהרגע שהקבוצה הזו הוקמה, הכל השתנה. פעם לשחק בליגה ישראלית זה היה סיפור גדול, אבל עכשיו אפשר להגיד שזה המהלך הכי חיובי שקרה בשנים האחרונות ברמת הגולן. הילדים משחקים ביחד והאיחוד בין הכפרים עושה רק טוב, שזה הבונוס הכי גדול. אני הייתי אחד מהשחקנים הראשונים שירדו לשחק בקריית שמונה ואני יכול להגיד שהרבה אנשים לא אהבו את זה בזמנו, אבל אבא שלי תמך בי ועמד מאחוריי, ככה שהכל הסתדר. עכשיו, כשזה יותר מקובל, יש הזדמנות לעוד ילדים להצליח וכל הכבוד למי שלקח את היוזמה ועשה את הצעד”.
את הקבוצה הקימו ארבעה מנהיגים, שהחליטו כאמור ללכת נגד הנורמות המקובלות באזור מגוריהם. הם ידעו שמהלך שכזה לא יעבור בשתיקה ולכן הם קודם כל ביקשו תמיכה מהמנהיגים בפוליטיקה המקומית של ארבעת הכפרים. ווג’די אלקיש היה זה שיזם את הרעיון, אחרי ששיחק במשך שנים בקבוצות שונות מחוץ לגולן וחלם שתהיה קבוצה מקומית לבני הכפר שלו. הוא צירף אליו את מועדאד שופי, אדהם רבאח וסמיח סמארה, שנרתמו לעזור. האחרון, אגב, היה אסיר ביטחוני בעברו ודווקא הוא היה אחד מאלה שהובילו את המהפכה.
וויאם עמאשה. הנציג הכי גדול של הדרוזים בגולן (איציק בלניצקי)ווג’די הוא האבא והאמא של המועדון. הוא גם חבר הנהלה, גם מאמן וגם שחקן. וכשהוא על המגרש, עוזרו עפיף חאמדי הוא זה שמנהל את המשחק מהקווים. “וויאם פרץ את הדרך ונתן תקווה לכל שחקן דרוזי מרמת הגולן לכך שגם הוא יוכל להשתלב בכדורגל הישראלי ולהגיע לרמות הכי גבוהות”, טען ווג’די אלקיש. “הכדורגל הישראלי מאוד מעניין אותנו וברור שאנחנו עוקבים אחרי מה שקורה. הצעירים רואים שיש לנו דמות כמו וויאם וגם הם חולמים להגיע לשם יום אחד”.
סגל הקבוצה מתבסס קודם כל על שחקנים מארבעת הכפרים, כולל נציג אחד לבית משפחת עמאשה, תאיר, שעדיין נותר בקבוצה. המועדון מכיל בתוכו עוד שלושה שחקנים ממשפחה אחת, משפחת אבו ג’אבל, כולל נאג’י, שנחשב למלך השערים. בבני ממבע יש גם שלושה יהודים שלובשים את המדים של הקבוצה, כולל השוער הוותיק אייל וקראט, שכבר חצה את גיל 40. “בנינו את הקבוצה בשביל כל שחקני האזור, כדי שיוכלו להתקדם”, הוסיף אלקיש. “כל הזמן היו משחקים כדורגל בכפרים, אבל לא בצורה מסודרת. אני מקווה שבזכות המועדון שלנו יהיו בעתיד עוד שחקנים שישתלבו ברמות הגבוהות, כי יש לנו הרבה צעירים טובים”.
לבני ממבע אין כרגע מגרש כדורגל ראוי לשחק עליו. התשתיות שהתאימו לליגה האזורית לא מתאימות לתקנים של ההתאחדות לכדורגל ולכן הקבוצה נודדת בינתיים למגרשים חלופיים. בימים אלה משפצים את המגרש הקיים בבוקעתא ובונים סביבו יציע מסודר, כך שבקרוב לקבוצה הזו יהיה גם מגרש ביתי וקהל תומך. המרחק בין הכפר לבין אצטדיון טדי הוא מרחק של כמעט ארבע שעות נסיעה ועדיין, כ-50 אוהדים יעשו את הדרך הארוכה מהצפון עד לירושלים. בגולן מספרים על התרגשות גדולה לקראת ההתמודדות מול א.ס. נורדיה. “זה כמו חלום”, אמרו בקבוצה. “אם לפני שנתיים מישהו היה אומר לנו שנגיע לטדי, היינו צוחקים עליו. זה האצטדיון הכי גדול שיש ולבקר שם זה משהו שנראה כל כך רחוק מאיתנו, אפילו גאוגרפית”.
בני ממבע. תצליח להגיע גם לגמר בטדי? (ענאן עמאשה, באדיבות הקבוצה) ארבעת הכפרים הדרוזיים שבני ממבע מייצגים נמצאים תחת שליטה ישראלית מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, אז כבש צה”ל את הגולן מידי הסורים. כמעט עשור אחרי מלחמת יום הכיפורים, ישראל גם סיפחה באופן רשמי את השטחים האלה לשליטתה באופן מלא. תוצאות המלחמה לא השפיעו על הדרוזים בגולן עד לשנות האלפיים, עד שהגלובליזציה של הכדורגל הגיעה גם לשם. או שאולי בעצם זו הייתה מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה ושינתה את הכל.
המלחמה זעזעה את כל העולם וכך גם את תושבי הגולן. התמונות של הזוועות מעבר לגדר הציפו מחדש את שאלת הזהות בקרב הדרוזים שעוד נותרו בצד הישראלי. “המצב הפוליטי באזור שלנו לא אפשר לנו לפתוח את הקבוצה הזאת בעבר”, סיפר אלקיש. “המלחמה בסוריה השפיעה עלינו בצורה רצינית וברור שיש לה קשר גם להקמה של הקבוצה. כשעשינו את הצעד הראשון, ראינו שבהתחלה היו אולי כמה מתנגדים, אבל זה לא היה משהו רציני. זאת אומרת, לא היו מתנגדים חריפים לפרויקט הזה. יותר ויותר אנשים דווקא תומכים בקבוצה והם מבינים שהפוליטיקה לא מעניינת אותנו. פתחנו את קבוצה נטו בשביל לשחק כדורגל”.
לפני כחודש וחצי הרוחות סערו באזור. זה כבר כמה שנים שתושבי הכפרים מביטים בדאגה ממרומי הרמה על מה שקורה מעבר לגדר ומרגישים חצויים. המצב של בני משפחותיהם בצד השני הוא לא פשוט עקב המלחמה העקובה מדם שמתחוללת בסוריה, זו שגרמה למשטרו של באשר אל-אסד להתערער. לאחרונה, אנשי ארגון הטרור ג’בהת א-נוסרה ניסו לתקוף את הכפר הדרוזי חאדר הסמוך לגבול הישראלי, עם פיצוץ מכונית תופת שהרגה תשעה מתושביו. פטריית העשן שנראתה מרחוק הובילה לתסיסה בתוך שטח ישראל, עד כדי כך שהגדר נפרצה והתושבים מהכפרים הישראלים חצו לשטח סוריה בניסיון להגיע למקום. צה”ל החזיר אותם לשטח ישראל ויצא בהצהרה חסרת תקדים בתקשורת - שלא לומר אזהרה - לפיה הוא שוקל בפעם הראשונה להתערב בלחימה בסוריה ולעמוד לצדם של הדרוזים בחאדר. זה הרגיע את השטח לעת עתה, אבל לא את הדאגה.
יחזרו לגמר גביע המדינה בטדי? (אורן בן חקון)“בסופו של דבר, אנחנו סורים ויש לנו קרובי משפחה שם”, אמר אלקיש. מייסד הקבוצה אף ניסה להסביר את השינוי שחל בצד הישראלי של הגדר, בקרב בני משפחתו וחבריו. “יש כאלה שהפנימו שצריך להשתלב בחברה הישראלית ולחיות כרגיל, ויש כאלה שעדיין מתעקשים לחיות כמו פעם. ככל שהזמן עובר זה משתנה. מבחינתנו, האדמה שאנחנו חיים עליה היא אדמה סורית ובכל רגע אנחנו יכולים לחזור לסוריה - אז פעם אסור היה להשתלב, אבל היום יש קבוצת כדורגל ואף אחד לא מחרים אותה”.
הערב בני ממבע ינסו לחולל סנסציה גדולה בהיסטוריה הקצרה שלהם. בטדי הם יפגשו כאמור את א.ס. נורדיה, בתקווה לעבור אותה ואולי לחזור שוב לאצטדיון בבירת ישראל גם במעמד הגמר שנראה רחוק מאוד עכשיו. בנורדיה, בכל אופן, מתכננים “חאפלה” לפני השריקה, עם טקס הוקרה לגארי ואן דר מולן, ועם השירים שמלווים את הקבוצה ומזוהים עם פס הקול שלה שכולל שירים במזרחית של דקלון, חיים משה וצלילי העוד. מה שלא יהיה, יהיה שמח.
“אנחנו נקבל אותם בברכה ובאהבה”, הבטיח אורי לביא מנורדיה. “הם מוזמנים גם לחאפלה שלנו. אצלנו הכל חיובי ושקט. אם לא יהיו דרישות מיוחדות של הרגע האחרון, אולי אפילו נשב ביחד באותו היציע, בלי שום גדר שתחצוץ בנינו”. אבל הסיפור כאן הוא לא הגדר שבין היציעים, אלא הגדר שבגבול. הפתעה של בני ממבע בגביע המדינה הישראלי, וייתכן שגם בצד הסורי יהיו שמחים.