כח אריק: המאמן הישראלי שכבש את הר האברסט

23.1.2011 – אריק גילרוביץ', מאמן מוערך ודי ותיק יש לומר, מפוטר מבית"ר/שמשון ת"א. "אני לא ממש מבין את ההחלטה", גורס גילרוביץ'. חודשיים לאחר מכן, גילרוביץ' כובש את האברסט. לא, זו לא מטאפורה קלישאתית, המאמן פשוט ארז את עצמו והעפיל להר הנפאלי, בעוד חבריו לעולם הכדורגל מתכוננים לעוד משחק, הוא פשוט טיפס כדי להשיג עוד יעד בחייו (המגווונים ממילא הרבה יותר מאיש הכדורגל הממוצע, כפי שתיווכחו לגלות).

לא תמצאו יותר מדי מאמנים או שחקנים שבמקום "ללכת לים" מוקדם מהצפוי ולהקדים את הפגרה, מחליטים להעפיל להר בגובה אלפי מטרים, באוויר דליל באופן קיצוני, כדי לסמן עוד מטרה שהושגה.

גילרוביץ', שהעפיל לאברסט עם חברים טובים (ברטי רואה החשבון, צחי האדריכל, יורם איש המחשבים ואחד אריק – מאמן), משתדל להיות איש אשכולות. מי שנכנס לאתר הבית שלו (כן, יש לו כזה – www.arik.co.il), מגלה שתחומי העניין שלו כוללים, מלבד כדורגל כמובן, גם אופנועים, קפיצות בנג'י, כדורים פורחים, ייצור יין ביתי, תכנות מחשבים, צלילה – וזה רק על קצה המזלג.

גילרוביץ' גם מציג לראווה את התוכי שלו, מדבר כמובן, באינספור סרטונים, אכן גאווה של אבא. אגב, דור ההמשך האמיתי של גילרוביץ' כבר פעיל: בתו גל אפריל גילרוביץ' כבר פרסמה רומן ביכורים בשם "מסדרונות", והיא עשתה זאת בגיל 23 בלבד. עם אבא עמוס אנרגיה ואמביציה שכזה, מה הפלא שהבת כבר סופרת מן המניין? מלבד אפריל, לגילרוביץ' עוד שני ילדים והוא מגדיר עצמו, נשוי באושר.

גילרוביץ', בן של זוג רופאים, תמיד היה עוף מוזר בשמי הכדורגל. את השירות הצבאי שלו הוא עשה ביחידת שדה ולא ביקש הנחות ככדורגלן מצטיין ואפילו הוסיף לכך שנת קבע. והוא תמיד הקפיד לשלב את עבודתו כאיש מחשבים במוטורולה עם הכדורגל. הוא גם מעולם לא הסתפק בתעודת האימון ואף הוציא תעודת מנכ"ל של קבוצות ספורט.

אריק גילרוביץ' בפסגות המושלגות

כשחקן, החל גילרוביץ' את הקריירה בהפועל גבעתיים, וכאוהד היה "שוכב במארבים" סביב אצטדיון המכתש כדי לראות את הקבוצה, אליה הצטרף לאחר מכן כאשר הפועל ר"ג העבירה תמורתו מספר שחקנים לגבעתיים. לאחר מספר עונות בהפועל ר"ג, גם בתפקיד הקפטן, עבר גילרוביץ' למכבי רמת-עמידר מכבי שעריים, בית"ר פ"ת הפועל יהוד, הפועל מחנה יהודה, גבעת שמואל, בית"ר אריאל, השקמה ר"ג וכמובן נבחרת ישראל בוותיקים.

קריירת האימון של גילרוביץ' כוללת את בית"ר/שמשון ת"א, עירוני בת-ים וגם במתכונת שלה כהפועל בת-ים, ראשל"צ ועוד שלל קבוצות, אך נראה שהקבוצה הבאה שלו תיהנה משירותיו של מאמן שכבר חווה קשיים וניצח אותם, לאו דווקא על כר הדשא.

הזמן להגשים חלום ישן, כעת לא במאי
"יש לי הרבה חלומות במגירה, אחד מהם היה להסתכל בלבן של האברסט בעיניים", מספר גילרוביץ', "לראות את ההר הכי גבוה בעולם שכולם מדברים עליו בעיניים שלי, זה היה באמת חלום ישן. אני בד"כ יוצא לטיולים שלי רק בפגרת הכדורגל בסביבות מאי. כל שנה ליעד מעניין אחר".

"לדוגמא בשנה שעברה הייתי בדרום אמריקה, בפרו. השנה מכורח הנסיבות שהפסקתי לעבוד בבית"ר/שמשון, החלטתי שאני לא מחכה למאי. היו כמה אפשרויות לאימון שלא כל כך קסמו לי ומה שרציתי, הייתי צריך להמתין ולראות מה יתפתח, אז החלטתי לא לחכות - שאני טס וזהו. אומנם אני מתפרנס מכדורגל אבל יש חיים גם מעבר, העולם יפה והמקומות המיוחדים האלה שואבים אותי אליהם שוב ושוב".

"בסופו של דבר הטיול ארך 3 שבועות וזו לא תקופה כל כך ארוכה. צריכים לנצל כל רגע בחיים ואי אפשר כל הזמן לעסוק בניחושים מה יהיה. בכל מקרה, הרגשתי שזה המעשה הכי טוב עבורי בנקודת הזמן הזו ולכן יצאתי לדרך".

אריק גילרוביץ´ וחבריו לטיפוס

הפיטורים מבית"ר/שמשון ת"א ללא ספק דחפו את גילרוביץ' לצאת אל הדרך. "מאוד נפגעתי מהקבוצה. נתתי שם את הנשמה והרמתי קבוצה עם תקציב שחקנים בין הנמוכים בליגה, קבוצה יחידה בלאומית ללא שום זר, חרטתי על הדגל קבוצה כחול לבן ועם המון שחקנים צעירים שקיבלו ממני את הבמה בהרכב הראשון ללא פחד לראשונה בחייהם", הוא מספר, "אני יכול לספור כ-6-7 שחקנים כאלה וזה לא משהו שכיח בליגה לאומית. יחד עם תנאים לא פשוטים שעבדתי בהם הבאתי את הקבוצה למיקום במרכז הטבלה. זה המקום הריאלי של הקבוצה".

"בתחילת השנה המטרה היתה מוגדרת לכולם חד משמעית, רק להישאר בליגה. בסופו של דבר מאמן נמדד בתוצאות. איחלתי להם כשעזבתי שיסיימו את העונה במקום הזה. נכון לעכשיו הם במקום העשירי. מאמן הוא המקצוע הכי כפוי טובה שיש. אין קרדיט על כלום. אתה יכול להצליח שנים על גבי שנים והפסד אחד וסיימת את התפקיד. בשנה שעברה הצלתי אותם מירידה לאחר שהיו במצב קשה מאד, מי זוכר בכלל? לכן אמרתי לעצמי, אריק, אתה נוסע וכמה שיותר מהר, לנקות את הראש ולהירגע".

נחיתה בשדה התעופה המסוכן בעולם
את המסלול שלו אל ההר עשה גילרוביץ' ראשית דרך נחיתה בשדה התעופה של העיירה לוקלה, המדורג ראשון ברשימת שדות התעופה המסוכנים בעולם. בשיא הטרק, היה גילרוביץ' בגובה של 5600 מ' מעל פני האדמה, לאחר שעבר עשרות קילומטרים של טרק בין עיירות, עד לשיא מבחינתו.

"אורכו של הטרק הוא בערך 70 ק"מ הלוך חזור ונחשב כאחד הטרקים המתוירים בעולם והקשים שבהם. לכל אורך הטרק ישנם נופים שאי אפשר לראות בשום מקום בעולם, פשוט יופי עוצר נשימה. חלק מהחוויה זה לראות את החיים של המקומיים, תרבות אחרת, חיים אחרים, מאבק יום-יומי בקיום", מספר גילרוביץ'.

על הקשיים סיפר המאמן: "ישנם המון קשיים בטרק הזה. קודם כל מבחינת כושר גופני, הטרק מוגדר כטרק קשה למיטיבי לכת. כל יום הולכים בין 5-6 שעות והיו ימים שהלכנו גם 9 שעות בשלג שלא מפסיק לרדת. ההליכה היא בד"כ כמובן בעליות קשות ומפרכות ולעיתים עולים ויורדים כל הזמן. הכושר הוא לא הדבר הכי קשה כי התנאים שבדרך הם פשוט תת תנאים. קור של מתחת לאפס מעלות בלילות, ולעיתים נכנסים עם הבגדים שהלכנו בהם כל היום, לתוך השק שינה מרוב שקר".

אריק גילרוביץ´. חדרים עלובים, 5-6 שעות הליכה ליום

"לכך יש להוסיף חדרים עלובים של מיטות ושירותים משותפים לכל הקומה. אין בחדר כלום מלבד מיטות, לא חימום, לא חשמל, ממש כלום. מקלחות בד"כ שנעשות ע"י דלי מים חמים שאתה מקבל מבעל המלון. אם אפשר לקרוא לזה מלון. לכך מצטרף הקושי הגדול של התאקלמות הגוף לגובה כי בגבהים שמעל 3,000 מטר החמצן מתחיל להיות דליל ומרגישים כל צעד קטן. על מנת לא לחטוף מחלת גבהים (חטפתי כבר פעמיים, בשנה שעברה בפרו כשהייתי על האגם הגבוה בעולם 3,700 מטר ולפני כ-5 שנים שהייתי בהודו ונחתתי בצפון הודו במדינת קשמיר) לקחנו כדורים מיוחדים שיודעים להתמודד עם הסימפטום של חוסר חמצן".

"עם כל הכבוד לכדורים ויש כבוד...הרי הגובה הרב וחוסר בחמצן גורמים לכאבי ראש, לחוסר תיאבון, לאפאתיות לעיתים ולחוסר שינה וככה זה יום אחרי יום ככל שמתקרבים לגובה המכסימלי ולשיא הטרק. הגוף ממש מותש מהמאמץ הגופני ונוסיף לזה שזה נעשה עם חוסר שינה וחוסר מזון בגלל חוסר תיאבון. צריך המון רצון ונחישות בטרק הזה ועובדה שיש גם אנשים בגיל 70 שעושים את הטרק הזה, הכל עניין של רצון, כשיש רצון, אפשר לעשות הכל בחיים".

בת-ים לארצית: קשה יותר מהאברסט
ובכל זאת, מה גורם לאדם, יהיה מקצועו אשר יהא, לטפס על האברסט? החלום הזה היה אצל גילרוביץ', והוא נמנע מלהגשימו, גם בגלל הצעות קוסמות מעת לעת, כמאמן. "אברסט זה לא עוד סתם מקום. זה ההר הכי גבוה בעולם ומשאת נפשם של רבים, מספר גילרוביץ', "הייתי אמור לטוס לאברסט כבר לפני כמה שנים, אבל אז קיבלתי הצעה לאמן בבת ים והיה שם אתגר נדיר להילחם בהפועל קטמון עם כל הקהל, הכסף והתקשורת שלהם, הם לקחו מאמן מליגת על וברור היה לכולם שהם עולים לליגה הארצית בהליכה".

"אני רק מחפש אתגרים כאלה וברגע שאמרו לי שאין סיכוי לעלות, רציתי להראות לכולם שאני אעשה זאת. מבחינתי ההישג להעלות את בת ים לליגה הארצית ע"ח קטמון היה לא פחות מלהגיע לאברסט, ואכן זה מה שבדיוק היה, בת-ים בניגוד לכל הציפיות עלתה לליגה ארצית. זו היתה עונה חלומית מכל הבחינות ומבחינתי כחובב אתגרים מושבע זה היה פיצוי נהדר על הדחייה של הטיסה לאברסט. אבל הנה, לא עברו כמה שנים והשלמתי את מה שרציתי".

אריק גילרוביץ´ כמאמן בת-ים. קשה יותר מהטיפוס

עוד אמר גילרוביץ' על ההשוואה בין קבוצת כדורגל לטיפוס: "עם כל הקושי של הטרק עד שהגענו בסופו של דבר למרגלות האברסט, הרי לאמן כדורגל הרבה יותר קשה. הטיפוס וכל המסלול הוא למעשה אינדיבידואלי ותלוי בי, ברצון שלי, במנטאליות שלי ובאיך אני מתגבר על המכשולים הרבים שבדרך. בכדורגל, אצלנו כמובן, מאמן כמעט שלא יכול לעבוד איך שהוא רוצה. לא תמיד נותנים לו את הציוד שהוא רוצה, את המגרש שהיה רוצה, את השחקנים שהיה רוצה".

"תמיד מגבילים את המאמן. ההתייחסות אפילו בליגות המקצועניות היא חובבנית ברובה. תראה בליגה הלאומית לכמה קבוצות הורידו נקודות ועבדו תחת מפרק, כמה קבוצות לא שילמו בזמן לשחקנים שזו העבודה שלהם, כמה תביעות היו נגד אגודות, כך שצריך לאלתר המון והרבה פעמים לעסוק בדברים שלא קשורים לאימון. זה עצוב אבל זו המציאות העגומה לצערי".

מאמן הוא מנהיג, נאה דורש נאה מקיים
גילרוביץ' נשאל מה תהיה ההשלכה של הטיפוס על קריירת האימון ועונה מצד אחד: "אני לא חושב שיש קשר בין הדברים. יש לי שם טוב בענף. שם של מצליחן. בכל מקום שהייתי גם הצלחתי, אם להעלות קבוצות ליגה, אם להשאיר קבוצות בליגה ולא פחות לקדם שחקנים צעירים ולתת להם במה ללא פחד. הקבוצות שלי תמיד שיחקו אטרקטיבי עם אוריינטציה התקפית. טוב שם טוב משמן טוב. יש לי סבלנות ואני יודע שאגיע בסופו של דבר לליגת על, מקומי שם ללא ספק".

מצד שני, הוא לא מסתיר – ההעפלה לגג העולם, יכולה לשמש גם חומר טוב לדרבון שחקנים: "ישנן המון חוויות מהטרק הזה. בכלל הנופים הם קסומים ואי אפשר לראות נופים כאלה בשום מקום בעולם. ישנם 14 הרים שגובהם מעל 8000 מטר בעולם, 8 מהם נמצאים בנפאל. בחלק מהטרק רואים אותם ורבים אחרים, אלו נופים פשוט משכרים לכל חובב טבע, ממש גן עדן אמיתי".

גילרוביץ´ מכוסה בשלג בטרק

"שבועיים של טרק נותנים המון תובנות על החיים. אתה רואה את האנשים חיים בעליבות נוראית, את עבודת הפרך שהם עובדים כל יום לפרנסתם וזה מזיז לך דברים בראש. אתה מקבל פרופורציות אחרות על החיים. פתאום דברים שנראים לך רציניים בחיי היום יום אתה מבטל ואומר מה יש להתלונן? הרי הצרות שלי זה החלומות שלהם".

איזה שחקן יצליח לעשות את הטיפוס?
רבות מדובר על שחקן הכדורגל הישראלי ועל תדמיתו (לא של כולם כמובן), של בליין שאימונים עבורו, הם מטרד, אלא שגילרוביץ' חושב שיש שחקנים שהיו יכולים לעשות את המסלול שלו: "לא הייתי מכליל שחקני כדורגל כקבוצת השוואה לטרק הזה כי זה נורא תלוי בבנאדם עצמו אבל בהחלט ישנה קורלציה ברורה בין אופי של שחקן ווינר שלא יוותר על שום כדור לבין אלו שרוצים לקבל את הכדור לרגל אבל לרוץ אחרי היריב לחלץ כדור, זה קצת בעייתי מבחינתם".

"אותם ווינרים שלא יפסיקו ליפול על התחת ויתנו את הנשמה שלהם בכל משחק הם אלו גם שיצליחו לעשות את הטרק הזה באחוזים הרבה יותר גבוהים. בוא נאמר שאוכל להצביע ולפגוע באחוזים גבוהים למי יש סיכוי טוב להגיע לאברסט ומי ינשור בדרך..".

אריק גילרוביץ´. מייעד עצמו לליגות הבכירות

יש לציין כי הטיול של גילרוביץ' תועד כמעט מדי יום בעמוד שלו ברשת החברתית, פייסבוק. "כמו כל טיול בכל שנה אני מחובר לאינטרנט כמה שיותר ומשתף חברים בתמונות כמעט אונליין מהשטח. כולם יודעים שאריק נוסע, יהיה תיעוד של המסע, ממש נשיונל גי'אוגרפיק...בכל חור שאני מוצא אינטרנט אני מנסה לשלוח תמונות למכותבים שלי שחלקם כמובן חברים, שחקנים אוהדים, משפחה ובכלל".

ואיפה נמצא אותו בשנה הבאה? "השאיפה שלי היא להיות מאמן מוביל בארץ. יש לי את הכישורים והיכולות המקצועיות ויש לי גם את הניסיון. במקום הבא שאנחת ויתנו לי לעבוד פשוט אטיס את הקבוצה לשמיים".

כרגע גילרוביץ' לא סגור לעונה הבאה, והוא מייעד את עצמו לעבוד בליגת-העל או בליגה הלאומית, ואם לא, הוא כבר ימצא עיסוק. איש רב פעלים כמו גילרוביץ' לא ינוח ולו לרגע אחד, מקסימום נצפה בו מגשים את החלום הבא שלו.