טורקיה הוכיחה: עונש בלי להרוס

"ההרגשה שלי היתה שאני נמצא בהופעה של ג'סטין ביבר, רק עם שירי כדורגל ואווירה גועשת כאילו מדובר בגמר הגביע העולמי. אחחח, כמה חבל שלא הזמינו אותי למסיבה באצטדיון 'שוקרו סראקוגלו' באיסטנבול". כך נפתח מאמר מערכת ב"גארדיאן" הבריטי , שעסק בתקדים הכי מקסים שהיה עד כה בכדורגל העולמי באצטדיונה של פנרבחצ'ה, שרגיל להיות גועש, רועש ובהחלט לא שקט.

אחרי שביולי האחרון התפרעו אוהדי פנר ואף חדרו לכר הדשא במשחק האימון נגד שחטאר דונייצק, הענישה ההתאחדות המקומית את הקבוצה בקיום שני משחקי ליגה ללא קהל, עונש רגיל שהשתמשו בו יותר מדי פעמים במדינה עם אוהדים כל כך חמים כמו הטורקים.

ההתאחדות הטורקית ספגה ביקורות על ההחלטה, בעיקר בעקבות כך שמדובר בפתיחת העונה בליגה שסבלה מביקורות קשות, אחרי פרשיות השחיתות של הקיץ האחרון. בתגובה הוחלט להציע לפנר פתרון אלטרנטיבי שהתקבל בהבנה על ידי כל הצדדים - קיום משחק עם אוהדים, שייכנסו ללא תשלום ולא יעניקו לקבוצה שום הכנסה כספית, כאשר הכניסה תותר רק לילדים מתחת לגיל 12 ונשים. הכניסה לגברים? אסורה. כאשר כל ילד התחייב להציג תעודה מזהה כדי שכל 'מיני גברים' חסרי שפם לא ינסו להתחכם.

התוצאה היתה מעל למצופה. לא רק שפנרבחצ'ה נהנתה מעידוד בלי פוסק (41 אלף צופים!) שהזכיר את העידוד של להקת דרום קוריאה במונדיאל 2002, אלא גם נמנע המראה הבלתי נסבל של משחק מול יציעים ריקים. הקפטן האהוב, אלכס, אף הגדיל ואמר: "זאת חוויה שתישאר איתי כל החיים". אגב, המשחק נגמר רק ב-1:1 נגד מניאספור, אבל התוצאה לא מעניינת יותר מדי.

"לא האמנו שכל העולם יסקר את ההברקה של בית הדין הטורקי", נכתב באחד מטורי המערכת ב"הורייט" המקומי, כאשר דווקא החלטה זו הפכה את טורקיה לפורצת דרך, בדרך אולי למהפכה בנושא הענישה בכדורגל העולמי. שחקני היריבה התקבלו במחיאות כפיים, השחקנים זרקו פרחים ליציעים ונראה כי הגיהנום קפא והפך לגן עדן. "היינו צריכים את זה", אמרו בהתאחדות הטורקית, כשהכוונה היתה בין השאר גם למתיחות סביב המפגש של בשיקטאש ומכבי תל אביב.

אוהדת פנרבחצ'ה ודור העתיד. עונש בלי להרוס (רויטרס)

"לא יהיה יותר שקט במשחקים של קבוצות בליגה הטורקית ולא נשחק ללא קהל. השינוי הזה יגרום לכף שכולם יזכרו את היופי והקסם של הכדורגל", נכתב בהודעה רשמית של ההתאחדות המקומית. עלי קוח, חבר הנהלת פנר, נשאל אחרי המשחק על האווירה בהשוואה למשחק שבו גברים הם הרוב והוא ידע לספר: "יש יותר שירים, יותר קצב ויותר סולידריות. הגברים עצבניים, צועקים ונוזפים, והנשים והילדים עודדו את השחקנים גם כשלא הלך כל כך על הדשא". מעניין מה הטוקבקיסטים הישראלים הציניים היו אומרים על כך.

אבל מעבר לפרגון, יש גם אספקט נוסף. טורקיה חולמת לארח אירוע ספורטיבי גדול, בסדר גודל של מונדיאל, אליפות אירופה או אולימפיאדה. איסטנבול היא אחת המועמדת לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2022, אך כל עוד המתיחות עם ישראל, ארה"ב והמערב תימשך, ספק אם יאפשרו למדינה לארח אירוע שכזה, בעיקר כשרומא, מדריד ודוחא מתכוונות להשקיע מיליארדים כדי לנצח בקרב שהוא על הרבה מעבר לספורט. וכאן נשאלת השאלה, האם מדובר בקוריוז מקרי ופופוליסטי שנועד בעיקר לשיפור תדמית של התאחדות לא נקיית כפיים, או בהברקה משפטית וענישתית שתשנה את פני הכדורגל?