מ-י-ק-י: אגדה ישראלית ושמה מיקי ברקוביץ'

הוא נכנס למעלית ולוחץ על המספר 12. לידו עומד זוג קשישים שמנסה לחפש את מספר הקומה שלו. הספרות קטנות. הוא מנסה לעזור. לאיזה קומה אתם צריכים, הוא שואל. לקומה 13, השיבה הגברת. הוא לוחץ והמעלית מתחילה בתנועה. הגברת מרימה את הראש, רק כדי לראות לרגע מי האדון הנחמד שעזר לה, ומגלה שזה מיקי ברקוביץ'. היא מיד מזהה אותו ושואלת אם היא יכולה לומר משהו. הוא מסכים, כמובן, והיא מספרת על הרגעים היפים שהוא נתן לה ולבעלה. כמה ימים לפני כן, הוא מספר, פנה אליו אפילו ילד שביקש תמונה. אין גיל להערצה.

כשנכנסים למשרד שלו, קשה להתעלם מכמות הגביעים, התארים והתמונות. באחת מהן, נראים עזר ויצמן ומנחם בגין כשהם לוחצים את ידו, בימים שבהם מכבי תל אביב הייתה מותג-על שהצליח לעשות מה שפוליטיקאים רבים לא הצליחו. הוא עומד בחדר ופתאום תופס את שני התארים הגדולים ביותר שלו, לדבריו, ומחייך לצלם כדי שינציח עוד רגע. ביד אחת הוא מחזיק את גביע אירופה הראשון של מכבי תל אביב מ-1977 וביד השנייה הוא מחזיק את הפרס שקיבל בזמן ההכרזה על כניסתו להיכל התהילה של 50 הכדורסלנים גדולים בעולם. זו סגירת המעגל שלי, הוא מכריז תוך כדי הצילום. ביד אחת התואר הראשון, ביד השנייה התואר האחרון.

לרגל חגיגות 70 שנה למדינת ישראל, ONE עם פרויקט תיעודי מיוחד של הספורטאים הגדולים ביותר. אלה שהיו שם ברגעים שעיצבו את הספורט הישראלי, שעשו היסטוריה ורשמו הישגים גדולים שאיחדו את המדינה כולה "בדרך ל-70". איך הם חיים כיום, איך הם רואים את הספורט הישראלי ואיך נראית המדינה מבעד לעיניהם. בווידיאו ניתן לצפות בו מספר על הרגע הגדול שלו ב-70 שניות: הניצחון על צסק"א מוסקבה.

מיקי ברקוביץ': מגיע לעם ישראל שקט

מיקי ברקוביץ', בן 64, כדורסלן לשעבר וסוכן ביטוח כיום. היה בנבחרת שסיימה במקום השני באליפות אירופה של 1979 והיה במכבי תל אביב בעת שזכתה בגביע אירופה הראשון בתולדותיה, שנתיים קודם לכן. בדרך לתואר הזה, הקלע היה גורם משמעותי בניצחון הגדול על צסק"א מוסקבה, שסירבה לשחק בתל אביב בזמן שהגוש המזרח-אירופי החרים את ישראל. זו לא הייתה רק יריבות ספורטיבית. הפוליטיקה חדרה לכדורסל, והכדורסל גם חדר אותה. עובדה, המשחק ששוחק במדינה נייטראלית, ב-17 בפברואר 1977, היה יום היסטורי למדינה. יום שהוציא רבים לרחובות בעקבות ניצחון של 91:79. וזה היה גם יום הולדתו ה-23 של ברקוביץ'. עבור רבים המשחק הזה הרגיש כמו מלחמה על זכות קיומה של המדינה. ובסוף, אנחנו במפה. ונשארים במפה, לא רק בספורט, בהכל.

מיקי, מדינת ישראל חוגגת 70.
"כן, זה נשמע הרבה אבל אנחנו מדינה צעירה יחסית. עשינו הרבה, עושים הרבה ויש לנו עוד הרבה עבודה בעתיד".

מה זאת אומרת 'הרבה עבודה בעתיד'?
"אף פעם לא דיברתי על הדעות הפוליטיות שלי. אני מאוד רוצה שדברים ישתנו. כולם יודעים מה קורה ואני חושב שמגיע לנו קצת שקט, לכל עם ישראל. אני בשליש האחרון של החיים והייתי רוצה שלנכדים שלי יהיה עתיד טוב. כשנולדתי אמר לי אבא שלי 'אתה לא תלך לצבא כי לא יהיו מלחמות יותר'. אני אמרתי לילדים שלי 'אתם לא תלכו לצבא כי לא יהיו מחבלים ופיגועים יותר'. לצערי, במצב הקיים במדינה, כרגע אני לא רואה את האור בקצה המנהרה. אני מקווה שזה ישתפר לטובה".

מיקי ברקוביץ'. מייחל לעתיד טוב יותר (יוסי ציפקיס)

ואם נדבר על כדורסל, אז היו לך הרבה רגעים טובים.
"כן. אם נתייחס לתחילת הקריירה, אז הפריצה שלי כשחקן מקצוען ושל מכבי תל אביב כמועדון גדול היו בניצחון על צסק"א מוסקבה. שברנו את מסך הברזל וניצחנו אותם בניצחון ענק שהרגיש כמו זכייה נוספת בגביע אירופה. קיבלנו ביטחון, הגענו לגמר מול וארזה וזכינו פעם ראשונה בגביע אירופה. זה היה הניצחון של המועדון ושל המדינה. זו הייתה שמחה אדירה. תמיד זוכרים את האהבה הראשונה ואת הניצחון הראשון. לאחר מכן היו הרבה הצלחות, אבל אם אני מסתכל על הקריירה המכובדת שלי, אני יכול לומר שהמציאות עלתה על כל דמיון. זכיתי בדברים שלא חלמתי לעשות, ועשיתי את זה עם שחקנים טובים שהיו איתי".

היום הזה שבו חגגת יום הולדת וחגגת גם על צסק"א, זה היה אחד מהימים הגדולים שלכם. הייתה שם הרבה פוליטיקה סביב המשחק כי הם לא רצו לפגוש אתכם.
"אני זוכר את יום ההולדת הזה כמובן. הגישו לי במלון עוגה ואמרו לי 'תברך, מה היית רוצה?' אז אמרתי שאני מאוד רוצה שכל עם ישראל לדורותיו יזכור את ה-17 בפברואר. וכך היה, כולם זוכרים איך ביום הזה הושג הניצחון על צסק"א מוסקבה בווירטון".

מיקי ברקוביץ' וטל ברודי עם גביע אירופה לאלופות (מערכת ONE)

המדינה השתגעה אחרי הניצחון הזה. זה אפילו יצא מפרופורציות, נכון?
"מעבר לאקט הספורטיבי והניצחון על קבוצה שהייתה אלופת אירופה בכדורסל ושיחקה עם שחקנים מדהימים ועם אלכסנדר גומלסקי, המאמן היהודי שלהם, זה משחק שפרץ את גבולות הספורט. זה היה ניצחון פוליטי ומדיני. בשדה התעופה קיבלו אותנו עם זרנוקי מים, יצאנו בשמחה על הכתפיים, חיכו לנו בכיכר מלכי ישראל ואנשים קפצו למים בבריכה. זה היה מדהים. עוברת לי צמרמורת בגוף כשאני נזכר בדברים היפים האלה. לשמחתי אנשים גם מוקירים את העבר. עד היום אני מקבל אהבה מאנשים ברחוב, ילדים בני 8 רוצים ממני סלפי. אני אומר לילד ברחוב 'ילד אני אצטלם איתך, אבל איך אתה מכיר אותי?' הוא אומר שבזכות אבא וסבא הוא רואה את המשחקים האלה גם כיום, וזה מדהים".

זה הכיף האמיתי מבחינתך?
"זו התמורה האמיתית. זה לא מתבטא בכסף ולא בכלום. הכבוד שקיבלתי מהאנשים במדינה זה הדבר האמיתי".

כשהיית על המגרש נגד צסק"א, מה הרגשת שם על הפרקט?
"קודם כל זה לא היה מגרש. זה היה סוג של אורווה, מגרש זמני כזה. אולי אלפיים איש היו שם. מתוכם היו 1,990 יהודים שהגיעו מכל אירופה וישראלים שבאו מהארץ, והשאר היו אנשי הק.ג.ב, המשטר הרוסי החשאי שאסר על השחקנים הרוסים להיפגש איתנו. זה לא עזר להם כי נפגשנו איתם בחשאי בחדרים. המגרש היה מגרש ביתי שלנו ולמרות זאת הם לא חשבו בכלל שננצח את אלופת העולם ואלופת אירופה, אבל בלי אמונה מצידנו צסק"א לא הייתה אוכלת אותה".

מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי עם גביע אירופה הראשון (איתי כהן)

שנתיים אחר כך סיימת עם הנבחרת במקום השני באליפות אירופה. איך זה קרה?
"כשהגענו לטורינו לאליפות אירופה רצינו להתברג בין חמש לשמונה הנבחרות הכי טובות, שזה מבחינתנו היה אמור להיות הישג אדיר. בשלב המוקדם שיחקנו בגוריציה, במשחק שהיה קובע מבחינתנו נגד אלופת אירופה יוגוסלביה הגדולה, שהייתה מעצמת כדורסל בזמנו. הם היו ענקיים. גם אני הערצתי אותם, עד כדי כך שהתרגשתי לשחק איתם על אותו מגרש. נפל בזכותי לקלוע בשנייה האחרונה את הסל נגד יוגוסלביה, המשכנו לשלב הבא ומשם זה היה כדור שלג שהתגלגל וגדל, עד שהגענו לגמר. וכמעט שניצחנו את הרוסים של ברית המועצות גם בגמר".

מה ההישג הזה עשה לנבחרת?
"מקום שני לנבחרת ישראל, זה היה משהו בלתי נתפס. זה משהו שלצערי כבר לא יחזור, למרות שאשמח אם ישברו את השיא הזה, אבל קשה להבין מה עשינו שם".

אגב, גם נגד בולוניה קלעת סל ממש ברגע האחרון, ניצחתם 80:79 וזכיתם עם מכבי תל אביב בגביע אירופה השני, בשטרסבורג.
"כן, האיטלקים הובילו עלינו. היה תרגיל עם כדור חוץ. מוטי דניאל, כרגיל, הוציא כדור, מסר לי, פתחתי מבערים, קלעתי בלייאפ וזכינו באליפות אירופה פעם נוספת. זה היה עוד רגע קסום".

הגיע עם הנבחרת למקום ה-2 באירופה (משה חרמון)

מה אז הייתה מכבי תל אביב בשביל מדינת ישראל?
"אולי יש אוהדי הפועל שיגידו שאני לא צודק, אבל מכבי תל אביב הביאה הרבה כבוד למדינת ישראל. הכדורסל זה גשר. הוא גרם לנו לפגוש אנשים שלא יכולנו להגיע אליהם. היינו הישראלים הראשונים שנחתו בבלגראד, עיר שהייתה בשטח מדינה קומוניסטית ולא היה לנו אישור להגיע לשם, אבל קיבלנו אישור מיוחד לנחות בה וזה היה יוצא דופן. גם עצם זה שראו אותנו בערבי חמישי כל האזרחים במדינה, זה נתן חשיפה גדולה וכוח לקבוצה כי העם גיבה אותנו. הרגשתי במדי מכבי תל אביב כמו שהרגשתי במדי נבחרת ישראל. פעם אוהדי הפועל אמרו לנו שבארץ יש אדום ויש צהוב, אבל באירופה אנחנו מייצגים את ישראל".

מה עשה לך הרגע הזה שנבחרת להיות בין 50 הטובים ביותר בעולם?
"מבחינתי, זה קודם כל לייצג את מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב, לייצג את הכדורסל הישראלי ולייצג את מדינת ישראל. גם בפתיחת הנאום שלי שם אמרתי שאני מרגיש כמו שגריר של מדינת ישראל, וכך הרגשתי. מבחינה אישית, להיכלל בין ה-50 הטובים בעולם? זה משהו מדהים שלא חלמתי עליו אפילו".

מייקל ג'ורדן נבחר ביחד איתך ל-50 של פיב"א ויש לכם גם כמה דברים במשותף.
"כן, שלושה דברים קרו באותו יום. נולדתי ב-17 בפברואר. זה גם היום שבו השגתי את הניצחון על צסק"א מוסקבה בווירטון. וזה גם היום בו נולד גם מייקל ג'ורדן".

מיקי ברקוביץ' בטקס ל-50 הכדורסלנים הגדולים בעולם (רועי ברקוביץ')

אגב, היית כמעט השחקן הישראלי הראשון ב-NBA. למה זה לא קרה?
"כן. אחרי 1979 זכיתי בתואר מלך הסלים, הייתי בחמישייה המובילה באירופה וקיבלתי הצעה ללכת ולשחק ב-NBA. נסעתי למבחנים באטלנטה הוקס ובניו ג’רזי נטס. לא ידעתי שהמאמן יובי בראון עקב אחריי כל הזמן. הוא נתן לי את הצ’אנס. באתי בכושר טוב והתחלתי להיבחן אצלו באטלנטה. היינו בהתחלה 25 שחקנים, אחר כך נותרו 12 ובסוף נשארתי בין השלושה האחרונים. הייתי תחת חוזה במכבי תל אביב ולכן ביקשתי מההנהלה להיות הישראלי הראשון ב-NBA, בתקופה שבה גם לא היה נהוג לעבור מאירופה לארצות הברית, אבל מכבי לא שחררו אותי. כל כך התרגזתי, עד כדי כך שלקחנו את גביע אירופה פעם נוספת ב-1981. אם אני מסתכל לאחור, אז אני חושב שבכל זאת הגעתי להישגים שנכנסו להיסטוריה, כך שאני מסתכל על מה שעברתי בסיפוק".

לסיום, אם כבר דיברנו על העתיד של מדינת ישראל, איך אתה רואה את העתיד של הכדורסל הישראלי?
"אני מאמין שיש עוד הרבה מיקי ברקוביצ'ים. נולדתי בכפר סבא וידעתי להפוך את זה למקצוע. כישרון אתה מקבל מאלוהים אבל צריך גם עבודה קשה, התמדה ואופי, ואת זה אתה עושה לבד. יש הרבה כישרונות בארץ, השאלה מה קורה איתם. אני רוצה להאמין שיש עתיד לכדורסל הישראלי, אני מקווה לפחות".