סיפורו של קז'יק: טייס קרב יהודי שנלחם בנאצים

4 במאי 2009. אלופת ישראל בחתירה, יסמין פיינגולד בת ה-20, התהפכה במהלך אימון בנחל הירקון, נחבטה בראשה וחולצה על ידי עובר אורח בעל תושייה. היא אושפזה במצב קשה, מונשמת ללא הכרה. השיקום היה ארוך. יסמין לא זיהתה בהתחלה את סובביה, אך צעד אחר צעד ובעזרתו של מאמנה, דניאל רוטנברג, השתקמה וזכתה באוקטובר 2010 באליפות הארץ בחתירה. זה אינו סיפור הגבורה הראשון בו נתקל רוטנברג, אלוף חתירה בפני עצמו. אביו היה טייס קרב בצבא הפולני שנלחם בנאצים ושרד את המלחמה בעוז. זהו סיפורו של קז'יק רוטנברג.

קז'ימיש (קז'יק) רוטנברג נולד ב-19 במאי 1924 בקראקוב, פולין, אך גדל בסוסנוביץ, עיר שאינה רחוקה מהגבול של פולין עם גרמניה. באוגוסט 1939, אביו הבין שהמלחמה עומדת לפרוץ ושלח את אשתו ואותו למכרים בעיר רובנה במזרח פולין (כיום אוקראינה).

קז'יק סיפר: "המלחמה תפסה אותנו שם ב-1 בספטמבר 1939. הייתי בן 15 ונרשמתי לגימנסיה. גוייסתי לשמירה על המעברים והגשרים. קיבלתי מדים פולנים ורובה צרפתי ממלחמת העולם הראשונה. ב-18 בספטמבר לקחתי את המדים והרובה מהבית והלכתי לשמור על הגשר. בדרך קפצו מסביב כמה חיילים סובייטים עם רובים. לא הבנתי מה קורה. הכנסתי כדור לקנה. למזלי עמד שם קצין פולני שתפס אותי ביד ואמר לי 'עזוב, פולין כבר לא קיימת'. הרובה נפל לי, לקחו אותו והלכתי. כעבור כמה ימים הלכתי עדיין במדים הפולנים כי לא היו לי בגדים אחרים. עברתי ברחוב והסובייטים הובילו חבורה של שבויים פולנים. הם קפצו עליי עם הרובים ורצו להכניס אותי לחבורה (של השבויים, ב.ג). למזלי היה שם עובד רכבת פולני שדיבר גם רוסית והסביר לסובייטים שזה לא חייל, אלא תלמיד ושיחררו אותי".

"הגיעה משלחת גרמנית לאחר מכן ורשמו את הפליטים שברחו ממערב פולין למזרח פולין. אמא שלי ואני נרשמנו. לא ידענו מה יכול לקרות ועד כמה שזה משונה, זה הציל את חיינו. הגרמנים לא הרשו לאלו שנרשמו לחזור לשטח שהם כבשו. הגרמנים לא לקחו אותנו וכעבור זמן מה הרוסים דרשו הסכמה לקבלת אזרחות סובייטית. אנחנו סירבנו לעשות את זה וביום בהיר אחד ביוני 1940 נשלחנו לסיביר עם עוד כמה מאות אלפי אזרחים פולנים. זה הציל את חיינו, כי אם היינו נשארים באותו מקום היינו נופלים לידי הגרמנים. אמי חלתה עוד לפני שהועברנו לסיביר. היא פגשה בבית החולים מכר מפולין והוא העסיק אותי בהשגחה על מתקנים ציבוריים, אחרת היו שולחים אותנו רחוק".

מדים של שוטר משיקאגו
ואיך הגיע קז'יק רוטנברג לצבא? "הרוסים החלו להכריח את הפולנים שהיו שם לקבל את האזרחות הסובייטית. קראו לי למפקדה במקום כדי לקבל את האזרחות הסובייטית. סירבתי כי פחדנו שאם נקבל אותה, לא נוכל לחזור לפולין להתאחד עם משפחתנו. אמרו 'אם אתה לא מסכים, אז תישלח קרוב לים הצפוני למחנה משם לא תחזור'. סירבתי והם הביאו את אמא שלי. היא פרצה בבכי ואני נכנעתי וקיבלתי את האזרחות. פחדנו שיגייסו אותנו לצבא הסובייטי כי גייסו פולנים ליחידות מיוחדות. השתמשו בהם לבניית ביצורים בחזית ללא נשק וזה היה מוות בטוח".

"החלו לארגן את הצבא הפולני שלחם בצד הסובייטי נגד הגרמנים. קיבלתי צו קריאה. הופעתי כמו רבים אחרים ושם החלו לשאול 'מה הלאום שלך?'. אמרתי 'פולני'. אמרו לי 'אתה יהודי'. אמרתי 'לא'. אני אמנם בן דת משה, אבל אני פולני. הראיתי להם את הדרכון שלי שכתוב בו יהודי. רשמו אותי ועזבתי כעבור יומיים לצבא. בהתחלה הרוסים רצו לגייס רק פולנים כדי להיפטר מהם. הגעתי למחנה סובייטי גדול על גדות נהר אוקה. נתנו לי מדים של שוטר משיקאגו, משום שקיבלנו עזרה מהשגרירות הפולנית שקיבלה משלוחים מכל העולם".

קורס הטיס הקצר בעולם
"במרץ 1943 החלו לארגן את היחידה הראשונה של חיל האוויר הפולני ונרשמתי. מפקד סוללת התותחים שהייתי בה אמר שיצמח לו עץ על כף היד אם אגיע לחיל האוויר. הוא לא הרשה לי לגשת לשם, אך הפתרון נמצא. כאבו לי השיניים והלכתי לרופא שיניים במפקדת הדיביזיה. פגשתי אחות נחמדה שנתנה לי הזמנות לרופא שיניים והלכתי להירשם לחיל אוויר. עברתי את כל הבדיקות וביום בהיר אחד קיבלתי את הקריאה. המפקד שלי כמעט קיבל שבץ! שם פגשתי שוב את ידידי אלכסנדר (אולק) ברוך ועברנו ביחד את הקורס. הגענו ביחד לחזית ונשלחנו לקורס טיס. זה היה בשדה התעופה ולא בבסיס כלשהו. הכל היה באותה סביבה. הקורס היה קורס הטיס הקצר ביותר בעולם. אפילו בצבא הגרמני והיפני לא היו כאלה קורסים קצרים. אחרי גמר הקורס, שערך פחות משנה, הועברנו לשדה תעופה לא רחוק מקייב, שם היה בית ספר סובייטי לטיס והתכוננו לנסיעה לחזית".

בכי בתוך המטוס: המראה המזעזע של גטו ורשה
ואז קרה אירוע מוזר. קז'יק מעיד כי "אני לא מבין איך נשארתי בחיים". וזה הסיפור: "יצאנו לטיסה אחרונה ליד קייב ולא עידכנו את התחנה האווירית שמתקרבת קבוצה של טייסים, שאינם טייסי אויב. מולנו יצאו כמה מטוסי קרב סובייטים שנושאים את אותם הסימנים. התחלנו להסתובב ובמקרה עברה שם קבוצה של מטוסי קרב אמריקאים שחיפו על מטוסי הפצצה שהיה להם בסיס באוקראינה. הם ראו בלאגן באוויר אז גם הם התקרבו. העובדה שלא הייתה התנגשות והצליחו להפריד ולנחות בשדה התעופה, עד היום אני לא מבין איך זה קרה".

גטו ורשה. קז'יק ראה אותו מהאוויר (רויטרס)

"נחתנו בשדה תעופה לא רחוק מלובלין והגענו לחזית. התפקיד העיקרי שלנו היה חיפוי על מטוסי תקיפת קרקע U2. השתתפתי בכמה טיסות ואחת הטיסות זכורות לי היטב. חיפינו ב-15 בינואר 1945 על מצעד של צבא פולין בוורשה המשוחררת. אני זוכר שתקפנו מטוס קרב גרמני שהתקרב. הוא ברח ולא רדפנו אחריו כי היה אסור לנו. כאשר באו להחליף אותנו באוויר, ראינו את ורשה הרוסה לגמרי. פרצתי בבכי בתוך המטוס ואחר כך התברר שאלו הריסות גטו ורשה".

הסיפור הטרגי של אולק ברוך
"אחד המכונאים שלנו שהיה יליד לבוב קיבל חופשה לשבוע לחפש את המשפחה שלו. הוא חזר ואמר לי 'אני לא יודע איך לספר את זה לאולק'. המכונאי אמר שמשפחתו של אולק נלקחה למחנה ההשמדה יאנוב וממנו לא חזר אף אחד. הסיפור הגיע לאוזניו של ברוך. ישנתי ליד אולק והוא בכה במשך כל הלילות, במיוחד על אחותו. מאותו רגע הוא החל לחפש את מותו. תקף איפה שהיה צריך, וגם איפה שלא היה צריך. ניסה להיכנס לקרבות".

"לאחר מכן, באחד הקרבות האחרונים, נשלחתי להביא מטוסים חדשים ליחידה ונודע לנו שנפל מפקד היחידה שהתרסק בקרב אוויר והשני שנפל היה אולק ברוך, תוך כדי קרב אווירי. גרמנים תקפו אותם. הוא נכנס לקרב עם מטוס קרב גרמני. שניהם עלו מעל העננים ולא ראו אותם יותר. אחד המטוסים נפל לתוך הים. אולק הוכרז כאדם שנפל ומקום קבורתו לא נודע".

ב-4 במאי 1945, 64 שנים לפני התאונה של יסמין פיינגולד ומספר ימים לפני תום מלחמת העולם השנייה, קז'יק רוטנברג כמעט נהרג: "טס מולי מטוס גרמני ואז היה ברור שאו ששנינו נפגשים ונופלים או שמישהו מנסה לברוח והוא יופל. ברגע מסוים קלטתי שזה מטוס אמריקאי, הרמתי את המטוס והוא הספיק לראות את הסימנים שלי לפני שירה ונפנפנו אחד לשני עם הכנפיים. נסענו לברלין וכאב לי על כל בית שלם שראיתי בברלין. חזרנו לפולין, המלחמה נגמרה וב-9 במאי הוציאו את היחידה שלנו מהחזית. ידעתי שאבא שלי לא בחיים וחזרתי לעיר שלי".

אולק ברוך

"הלכתי מתחנת הרכבת לבית שלי ועברתי דרך הבית של הוריו של אולק ברוך. עברתי ליד הבית ועצרתי. יצאה אישה ששאלה אותי 'אולי אתה מחפש מישהו'. אמרתי 'לפני המלחמה גרה כאן משפחה בשם ברוך'. היא אמרה לי ש'הם חזרו, רק הבן עוד לא חזר'. זה היה אחד הרגעים הקשים שלי בחיים. מתברר שהוריו ואחותו של אולק שם. המכונאי לא שיקר. כאשר העבירו אותם למחנה, הייתה תקלה ברכבת. היא עצרה והם קפצו מהרכבת והתגלגלו במורד. ירו עליהם והרכבת המשיכה. הם הגיעו לכפר ומצאו משפחה פולנית שהצילה אותם. חשוב לציין שלא כל הפולנים הרגו יהודים. שאלו אם אני יודע על אולק. אבא שלו ידע מה קרה לפי הפרצוף שלי ולקח אותי לחדר אחר. הוא שאל אותי איפה הוא קבור. אמרתי שאני לא יודע".

קז'יק השתחרר מהצבא הפולני והכיר את עדה איתה התחתן. אימו הייתה ציונית ורצתה לעלות לארץ ישראל. קז'יק הודה כי סבל מאנטישמיות, אך היה קשור לפולין וסבר כי המצב שם ישתפר: "החלטנו להישאר בפולין ובתי בתיה נולדה שם. ב-1956 המצב הכלכלי היה רע והאשימו בכך את היהודים. כאשר הדבר הזה התפרסם, אמרתי שלום. המשפחה שלי משני הצדדים קבורה שם, גם זו שנשרפה באושוויץ. הילדים שלי לא צריכים לגדול באווירה עוינת". המשפחה עלתה לארץ ודניאל, לימים מאמנה של פיינגולד, נולד חודש לאחר הגעתם לארץ. "מאז אנחנו פה", סיכם קז'יק.

דניאל מצא דמיון בין הסיפורים: "הייתי אלוף ישראל בחתירה שנים רבות ואבא שלי אמר שאדם הוא קודם כל אדם, נתן לי את ברכת הדרך ונסעתי לגרמניה. ב-1975 ציירו לי צלב קרס ליד הסירה". גם נכדו של קז'יק, הג'ודוקא, גל יקותיאל, השתתף בתחרויות בגרמניה. דניאל סיכם: "זה כבוד גדול לבוא ולהרים את דגל המדינה דרך הספורט, בעיקר בגרמניה".

דניאל רוטנברג עם יסמין פיינגולד