אנסטסיה גורבנקו ניפצה את תקרת הזכוכית כאשר זכתה במדליית הכסף באליפות העולם במשחה ה-400 מטר מעורב. אמש (שני), עם סיום התחרות בבריכת השחייה בדוחא שבקטאר, השחיינית הישראלית הפכה לראשונה שעומדת על הפודיום העולמי, כחצי שנה לפני המשחקים האולימפיים. על הדרך, היא קבעה שיא ישראלי של 4:37.36 דקות.
עד להישג של אנסטסיה בת ה-20, אף שחיין ישראלי מעולם לא זכה במדליה באליפות העולם. יתרה מכך, אף שחיין ישראלי מעולם לא סיים מעל המקום השישי עד שהיא הגיעה. גורבנקו עלתה בקריירה שלה לארבעה גמרים עולמיים בבריכות הארוכות: בשנת 2022 היא הופיעה לראשונה בגמר ה-200 מעורב וסיימה חמישית, שנה אחר כך שוב השיגה את אותה התוצאה באותו המשחה, ואילו באליפות העולם האחרונה היא סיימה רביעית ב-200 מעורב והמקום השני ב-400 מעורב.
גורבנקו עברה למשחה הכפול במרחק בהחלטה משותפת שלקחה עם טום ראשון, מאמנה, משום שהוא חשב שהיא תוכל להצליח יותר ב-400 מעורב מאשר במשחה צפוף ואיכותי כל כך כמו ה-200 מעורב. אין ספק שזה עבד וגורבנקו רשמה הישג היסטורי, מה שמבטיח כי היא תתחרה גם באולימפיאדת פאריס 2024 במשחה הארוך יותר.
אנסטסיה גורבנקו עם המדליה (איגוד השחייה)“אחרי המשחה ב-200 הייתי מבואסת מהתוצאה”, אמרה גורבנקו לאחר התחרות. “הייתי צריכה להרים את עצמי לקראת ה-200 גב, שם באמת קיבלתי ביטחון שאני מסוגלת להגיע רחוק. רציתי לסיים את התחרות בידיעה שנתתי את המאה אחוז שלי ביום האחרון ושלא ויתרתי לעצמי. זו פעם ראשונה שבתחרות כזאת ארוכה הצלחתי להרים את עצמי, כך שזה צעד גדול עבורי כספורטאית.
גורבנקו עברה ימים לא קלים בעקבות המלחמה, כך שנאלצה לצאת לתחרות בהרכב מצומצם של נציגים ישראלים שהתחרו תחת אבטחה כבדה בקטאר. שריקות הבוז מהיציעים כלפיה היו רגע מבזה, אך השחיינית לא התרגשה והקדישה את המדליה לזכרו של מתן אנגרסט שנחטף לרצועת עזה.
“אני מקדישה את המדליה למתן אנגרסט שחטוף בשבי ולמשפחה שלו”, הוסיפה אנסטסיה מקטאר. “הוא היה איתי בכיתה במשך שלוש שנים וזה הזוי שזה המצב. כבוד לעשות את זה בשביל המדינה, ועוד על אדמת קטאר. זה חשוב לי וחשוב לשחייה הישראלית לשבור תקרת זכוכית כזאת”.
אנסטסיה גורבנקו (רויטרס)מה הרגשת כששמעת את קריאות הבוז אחרי הזכייה במדליה מכיוון היציעים?
“היו הרבה קריאות במהלך השבוע, אבל שחיתי עם אטמים והסתובבתי עם אוזניות אז לא באמת הקשבתי לזה. אחרי הזכייה במדליה הייתי בהלם מהתוצאה, מהמיקום, מהמשחה, מהכאבים - אז לא שמעתי ממש את הבוז של הקהל ולא הבנתי מה באמת קורה. גם המראיין אמר לי ‘תסתכלי לי בעיניים, אל תתייחסי אליהם, אז פה בזכות עצמך’ לפני שראיין אותי במיקרופון. הייתי עם דמעות בעיניים כי זה היה שבוע אמוציונלי, רק אחר כך שמעתי על הקריאות”.
הרגשת שאת מצליחה לנצח למרות הקריאות האלה ולהביא את המדליה הזאת ‘על הראש שלהם’?
“זה שהייתי פה עם דגל ישראל זה כבר היה על הראש שלהם, כמו שאומרים. שיפרתי את השיא שלי בגמר אחרי שבוע ארוך וקשה, כך שאני גאה בעצמי כי לא ויתרתי עד הסוף. להיות פה זה כבר מיוחד, כמובן גם זה שסיימתי על הפודיום. יש לנו נבחרת איכותית, ואם יותר שחיינים היו מגיעים לא הייתי היחידה שהייתי עושה את זה. תומר פרנקל או גל כהן גרומי גם היו יכולים לרשום הישגים משמעותיים. אני מתאמנת עם מישהי שהיא מדליסטית באליפות עולם אז אני גם רוצה להוכיח את עצמי".
עצם זה שלא היו שחייניות בולטות באליפות העולם הזו, כמו סאמר מקינטוש, גורם להרבה אנשים לומר שזו אליפות עולם עם כוכבית ומקטינים את ההישגים שלה. מה את חושבת על זה?
“לא הרבה זוכים לדבר כזה ולא מופיעה לי שום כוכבית על המדליה שקיבלתי. רק שלוש נשים קיבלו מדליות באליפות העולם מבין כל המתחרות בכל משחה. אני לא מסתכלת על זה כאליפות עולם כזאת. כן, היא קצת שונה, וכן, זה מוזר שזה קורה בפברואר כי זה באמצע תקופת האימונים, אבל אני לא רואה את זה ככה. המדליה הזו היא סימן טוב עבורי וזו עוד התנסות להמשך. היה לי חשוב לבוא ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת לעשות את זה, ואני שמחה שעשיתי את זה”.
אנסטסיה גורבנקו (סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)איך היה הקרב מול פרייה קולברט הבריטית במטרים האחרונים של המשחה על המקום הראשון?
“האמת שראיתי אותה אז ידעתי שאנחנו ראש בראש, ואמרתי ‘וואו, איזה שואו זה’. עם הכל היה הולך כמו שרציתי, אולי הייתי מנצחת אותה. ב-15 המטרים האחרונים ראיתי כבר שחור בעיניים מרוב כאב. לקח לי רבע שעה לחזור לעצמי ולהבין מה עשיתי. נתתי הכל וזה היה כיף. לאורך כל המשחה שרתי לעצמי את השיר דראמס של טיאסטו, וניסיתי להישאר במשחה שלי ובמסלול שלי. רציתי לנצח, אבל לא תמיד מקבלים את כל החבילה”.
איך עברו הימים האחרונים שלך בקטאר?
“בדוחא האנשים היו נחמדים כלפיי, אבל לא ראיתי הרבה מקומיים. מחוץ לבריכה לא הייתי עם הבגדים הרשמיים של ישראל ואני גם לא ממש נראית ישראלית, אז זה היה בסדר. לדעתי אנשים חשבו שלא נולדתי בישראל לדעתי, אז הם נחמדים. אני חושבת שאנשים הולכים קצת אחרי העדר בקטע הזה, כי עובדה שהמאבטחים המקומיים די העריצו אותי והתלהבו מהתוצאות שלי ככל שהתקדמה התחרות. הרגשתי בטוחה, לא הרגשתי שמתייחסים אליי באופן שונה. כן היו מבטים מידי פעם, אבל זה לא משהו שהתייחסתי אליו”.
מה התוצאה שהשגת אומרת לגבי אולימפיאדת פאריס?
“אני מתאמנת לאחרונה גם ל-400 מטר מעורב כי אני רוצה שיהיו לי יותר אופציות למשחקים האולימפיים. לכן אני אשחה גם במשחקים האולימפיים את המשחה הזה. רק התחלתי לשחות אותו, יש לי עוד דרך ארוכה איתו ויש עוד מקום לשיפור. כשהייתי בת 12 חלמתי על המשחקים האולימפיים, אני מאמינה שצריך להעז ולחלום, לא משנה מאיפה כל אחד מגיע. הוכחתי שהכול אפשרי”.