יו”ר איגוד האופניים דפנה לנג והמנכ”ל ירדן גזית שלחו היום (רביעי) מכתב ליו"ר איגוד האופניים העולמי דייוויד לפרטיין, לראשי איגוד האופניים האירופי ולכל איגודי האופניים של כל מדינות אירופה, עם תיאור של רוכבי אופניים ישראלים שנפגעו במהלך או בדרך לרכיבת השבת שלהם במהלך המתקפה הרצחנית של חמאס ביום שבת האחרון.
במכתב של האיגוד הישראלי תואר: “בשבת בבוקר בשעה 6:30 נפתחו עלינו שערי הגיהינום. מתקפת הטרור הנוראית, בקנה מידה גדול, בסגנון דאעש, שביצע חמאס נגד אזרחים וחיילים ישראלים, הרגה יותר מ-1,200 בני אדם והובילה לחטיפתם של יותר מ-150 איש, כולל נשים, ילדים, תינוקות וקשישים, דווחה רבות ברחבי העולם. אני בטוח שקראתם, ראיתם ושמעתם את המאמרים, התמונות והסרטונים הנוראיים. המתקפה הברברית לא חסה על קהילת רוכבי האופניים הישראלית. המספרים עדיין לא ברורים בתוך ערפל המלחמה, אבל לפחות כמה עשרות רוכבי אופניים שיצאו לרכיבה בשבת בבוקר במבחן הרכיבה הפופולרי ובכבישים באזור הם בין אלפי ההרוגים, החטופים, הנעדרים או הפצועים”.
ראשי איגוד האופניים הישראלי פירטו: “תומר שפירר נסע במכוניתו לראש השביל של סינגל טראק בארי כדי להתחיל אימון רכיבה לקראת אפיק ישראל, מרוץ אופני הרים בינלאומי שלב של האיגוד העולמי שהיה אמור להתחיל היום. האירוע בוטל מאז עקב פרוץ המלחמה. תומר לא התחיל את נסיעתו ונורה ונהרג בשטח החניה”.
עוד הוסיפו על מקרים נוספים: “ליאור ויצמן יצא רכוב מעיר הולדתו שדרות כדי להתאמן לקראת איש ברזל, אך נורה ונהרג בכביש. הלל זלמנוביץ’ ורון בנימין, שני רוכבי אופני הרים שעושים זאת בשעות הפנאי, עמדו להתחיל את נסיעותיהם כשנתפסו באש ושניהם עדיין נעדרים. איתי כהן וזוהר שחר, שני בני 15 שנמצאים במועדון רכיבת אופניים המקומי, נתפסו באש 800 מטר לתוך הרכיבה שלהם. הם שכבו בתחילה על הקרקע, אחר כך רצו למקלט סמוך, ואז נכנסו לרכב התמיכה המכני של המועדון בו נהג אבי שחר, אביו של זוהר. בזמן שהרכב ניסה לברוח למקום מבטחים, השלושה נורו על ידי מחבלים, הצליחו לנסוע משם והם מאושפזים כעת בבית חולים ועוברים ניתוחים מורכבים. בזמן שהשלושה פונו, המאמנת שלהם יהודית בדולח ובנה נשארו במקום מספר שעות כדי לסייע לפצועים נוספים עד להגעת החילוץ”.
המכתב המשיך ותיאר מה עבר על רוכבי האופניים בישראל בעת המתקפה: “איה מידן יצאה מהקיבוץ שלה על אופני ההרים לרכיבה. 200 מטרים לתוך הנסיעה החל מטח של מרגמות, פגזים ורקטות. לאחר שהסתתרה לזמן קצר במקלט סמוך, היא החליטה לנטוש את אופניה והחלה לרוץ אל השדות. המזל היה לצידה ולאחר שמונה שעות של ריצה והסתתרות בשיחים היא חולצה”.
“ישראל אוחנה וחברו נסעו ברכב עם קבוצת חברים כדי לרכוב על הסינגל בארי כשהפיגוע החל. אדם שעמד בצד הדרך סימן להם להאט. כשהם עשו זאת, הוא החל לירות לעברם. הנהג האיץ מיד את המכונית, ולמרות שמאוחר יותר ספרו 15 כדורים במכוניתם ונתקלו בחמוש אחר בנקודה אחרת על הכביש, התמזל מזלם לשרוד. קבוצה נוספת של רוכבי אופניים, בראשות מאמן הרכיבה והטריאתלון יוסף למדן, מצאה את עצמה בסמוך למקום בו התקיים פסטיבל המוזיקה שהיה יעד למתקפה של המחבלים. הם סייעו לפצועים, תוך שימוש בצמיגי האופניים כחוסמי עורקים. חלק מהם נפצעו בעצמם. יש עוד סיפורים מהסוג הזה שיוצאים מדי שעה. חסכתי מכם את התמונות והסרטונים המאכזבים של כמה מהאירועים שתוארו כאן”.
לנג וגזית כתבו: “אנחנו, החברה הישראלית בכלל וקהילת רוכבי האופניים שלה בפרט, נעמוד על הרגליים, כי זה מי שאנחנו וזה החומר שממנו אנחנו עשויים כישראלים וכאנשי ספורט. ובכל זאת, התמיכה שלכם נחוצה. אנו מבקשים מאיגוד האופניים העולמי להצהיר בפומבי על הזדהות עם ישראל, קהילת רוכבי האופניים שלה וקורבנות רוכבי האופניים, ולגנות את המתקפה חסרת האנושיות הזו של חמאס שהייתה נגד אזרחים ורוכבי אופניים”.