ארגון הכדורסל האמריקאי, או ה-NBA, נהפך כבר מזמן להרבה מעבר לגדול יותר מהמשחק. הרים של כסף, שערוריות, שמות גדולים שעולים ונופלים, נעליים, בגדים, סרטים והרבה מאוד אבק כוכבים יש סביב המשחק עם הכדור הכתום בארצות הברית. יש אומרים שממש כמו מקדונלד’ס, קוקה קולה ונייקי, לליגת הכדורסל בארצות הברית יש חותמת של ארגון קפיטלסטי בו הכסף קדוש, וכל האמצעים כשרים להשגתו.
בתוך כך, ישנן המון דוגמאות לדברים חיוביים שקבוצת כדורסל מביאה לעיר. קחו לדוגמה את קליבלנד, שכאן בביצה הישראלית, מי שלא חי בארצות הברית תקופה או לא מכיר את לברון ג’יימס (לא יודע איך יכול להיות אבל בטוח יש כאלה), כנראה לא מכיר. כך או כך, על מנת שעיר תקבל קבוצת NBA משלה, צריכים להתקיים כמה תנאים, ובמציאות של היום בארצות הברית, הקרקע בשלה לעוד קבוצה, אולי אפילו שתיים.
עד העונות האחרונות, מי שהיו בשיח בצורה הבולטת והחזקה ביותר על העיר שתהפוך לבית חדש לקבוצת NBA היו סיאטל, לה כבר ניסיון עבר עם הסופרסוניקס האייקונים, ולאס ווגאס, שעושה רושם חיצוני נוצץ כבעלת הפוטנציאל הכלכלי הגדול ביותר לקבוצות ספורט בכלל. כעת, נראה שיש סוס שחור במרוץ, אחד שמגיע מדרום, ובכלל לא נמצא בתוך גבולות ארצות הברית. מדובר על מקסיקו סיטי, עיר הבירה של מקסיקו, העיר הרביעית בגודלה בעולם עם 22 מיליון אזרחים, עם פארקים עירוניים שמזכירים את סנטרל פארק בניו יורק ושכונות שמזכירות את שכונת בברלי הילס בלוס אנג’לס, אבל מצד שני היא עיר בה השחקנים נדרשים להגיע לאימונים ומשחקים כשהם מלווים במאבטחים.
כאמור, התשובה למי תהיה העיר שתהפוך לעיר NBA, לא באמת נמצאת כאן בטקסט. אך פה לפניכם נפרסות האופציות, הדברים הטובים והרעים שכל עיר וקבוצה יקבלו בעקבות הגעה של ליגת הכדורסל הטובה בעולם לעיר.
?viva las vegas
דמיינו רגע את הסיטואציה הבאה: עשרות אלפי אוהדים נכנסים לאולם הכדורסל הגדול והחדש בלאס וגאס שלוש שעות לפני המשחק, בכניסה ניתן יהיה למצוא מכונות מזל, שולחנות משחקי הימורים כאלה ואחרים, מסעדות וברים ובילויים נוספים. ברגע שהם מסיימים לבלות? הם ייכנסו לחוויית הכדורסל הטובה בעולם. שווה לא? אין ספק שעל הנייר, כן.
בפועל, לעיר ההימורים מנבאדה יש רק קבוצת ספורט אחת בשלוש הליגות הבכירות (NBA, NFL, MLB) והיא לאס וגאס ריידרס, קבוצת הפוטבול שעברה מאוקלנד לנבאדה בשנת 2020. שנים מחכים האזרחים הטובים (וגם הלא טובים) בווגאס לקבוצת ספורט מאחת מהליגות הבכירות ואחרי הגעתה של קבוצת פוטבול, גם חובבי ה-NBA מעוניינים לקבל את המנה שלהם. אז מי יקפוץ על המציאה? כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה כי אחד, לברון ג’יימס, כבר חושב על השלב הבא בחייו והצהיר ברש גלי כי הוא מעוניין להיות בעלים של קבוצת NBA, והדגיש את לאס וגאס כיעד חביב עליו. הפוטנציאל הגלום בעיר המדברית ברור לחלוטין והחסרונות שלה, גלויים אבל פחות.
קצת מספרים ברשותכם. לאס וגאס היא העיר ה-25 בגודלה בארצות הברית, עם כ-641,903 בני אדם שחיים בה. כידוע, כרטיסים למשחקי NBA הם עסק לא זול, אך רבים בוחרים להגיע למרות זאת. 41 מיליון תיירים ביקרו בווגאס במהלך שנת 2022 והאולם הגדול ביותר שקיים בעיר הוא ה-MGM GRAND המפורסם, חוץ מאצטדיון הפוטבול שמכיל כ-65 אלף מקומות אך לא ערוך להפיכתו לאולם כדורסל כמובן. האוכלוסייה במדינת נבאדה מונה כ-3.144 מיליון איש ואישה בשנת 2021, כשלצורך הדוגמא, במחוז לוס אנג’לס מספר בני האדם שמתגוררים מגיע ל-3.849.
כל המספרים המבלבלים הללו למעשה מוכיחים כי הקהל שיגיע לראות את משחקי הקבוצה ההיפותטית בווגאס, לא יהפוך את העסק לכלכלי, שכן הכסף הגדול אותו מרוויח ה-NBA למעשה מגיע מעסקאות טלוויזיה ולא ממכירת כרטיסים: בסופו של דבר, ווגאס היא עיר קטנה, במדינה קטנה. סתם לצורך השוואה, עסקת הטלוויזיה השנתית של הגריזליס ממפיס לפני ימי ג’ה מוראנט, הייתה שוות ערך למה שהרוויחו בעסקת הטלוויזיה בלייקרס, בשבוע אחד(!). הזכויות הטלוויזיוניות ככל הנראה לא יעמדו במבחן הזמן, אז אולי כדי למי שנחשב לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, לחשוב שוב על איפה בא לו להקים קבוצת כדורסל.
אולי הפעם?
חובבי ספורט הם מטבעם, אנשים נוסטלגיים. ההתרפקות על מה שהיה כמעט בכל תחום ספורטיבי היא נעימה וחמימה, וכך גם במקרה של סיאטל סופרסוניקס שנעלמה מהעולם בשנת 2007, ולקחה איתה את קווין דוראנט וג’ף גרין, שעוד לא קרעו זוג נעליים בליגה אז.
קצת רקע להמונים. מועדון הסופרסוניקס ששיחק כדורסל בסיאטל נחשב לאחד עם היסטוריה נהדרת, עם שחקנים אדירים שלבשו את מדיו כמו ריי אלן הגדול, קווין דוראנט כרוקי, גארי פייטון בשנותיו כאחד משחקני ההגנה הגדולים של כל הזמנים, שון קמפ הקפיץ ודיטליף שרמפף שהיה מהצלפים האירופיים הראשונים ב-NBA, לפני שזה נהיה טרנד. לאור ההיסטוריה והנוסטלגיה שאופפת את הקבוצה המיתולוגית שנעלמה ממפת הליגה, זה ברור לכולם למה יש קולות רבים בארצות הברית על חזרה של קבוצה לעיר של סיאטל. הרומנטיקה סביב אפשרות זו עושה נעים לכל מי שאוהב כדורסל וספורט בכלל, אך למרות זאת, יש בעיות גם בהגעה לעירם של הסיהוקס (קבוצת הפוטבול שנהפכה לקבוצת הספורט מס’ 1 בעיר).
מה שהבריח את ה-NBA מהעיר סיאטל עד לאוקלהומה סיטי, היה כמובן, כסף. הליגה דרשה מהעירייה הקמה של אולם חדש בו תוכל הקבוצה לשחק, לאור חוב השכירות הגדול שנוצר ל-”קיי ארנה”, בו הקבוצה אירחה את משחקיה. אחרי שזו סירבה, ולא נמצא ממון, הקבוצה נדדה ושינתה את שמה לאוקלהומה סיטי ת’אנדר. כאמור, גם בעת כתיבת שורות אלה, עדיין אין פתרון למיקום בו תוכל קבוצת כדורסל בסיאטל לארח את משחקי הקבוצה ללא בעיות פיננסיות, ולכן, למרות הרומנטיקה והמצע המתבקש להחזרת קבוצת כדורסל לסיאטל, לא נראה עד כה שישנה דרך אמיתית למהלך כזה להתבצע.
לצאת מגבולות ההיגיון
חידה. מה יש במקסיקו סיטי שאין בשתי הערים עליהן נכתב כאן למעלה? התשובה פשוטה: קבוצת ג’י-ליג. ליגת הפיתוח של ה-NBA היא אחת הדרכים הטובות של שחקנים להגיע לבמה הגדולה באמת, וכך גם של קבוצות. מארק טייטום, סגנו של אדם סילבר אמר לאחרונה לעיתונאי מארק ג’יי ספירס, כי “מקסיקו סיטי היא מקום נהדר של כדורסל ומועמדת טובה להתרחבות הליגה”.
כאמור, מקסיקו סיטי היא העיר החמישית בגודלה בעולם. הפוטנציאל הכלכלי של קבוצת ספורט מקצועני – עם נגיעה אמריקאית למדינה ממרכז אמריקה יכול להיות אדיר ולהסתכם במיליארדים רבים שיגיעו לכיסים של הליגה, של הבעלים וגם של השחקנים ב-NBA. מספיק להסתכל כאן על הציוץ למטה ועל רשתות השידור שמעבירות את משחקיהם של הקפיטנס (קבוצת הג’י-ליג), כדי להבין את הפוטנציאל הגלום בקבוצת NBA. רשת סטאר+ משדרת לכל רחבי יבשת אמריקה, אי.אס.פי.אן 2 משדרת לארצות הברית, וכך פתאום יש לך קבוצה שיכולה לקבל זמן שידור לגיטימי בכל היבשת, בלי להגיע לפלייאוף בכלל.
עד כאן נשמע אחלה. הבעיה מתחילה בשחקנים, שכן שחקנים עם משפחות ככל הנראה ירצו שילדיהם יגדלו בסביבה עם תרבות אמריקאית, שידברו בעיקר אנגלית ויחונכו בגבולות ארצות הברית, שלא נדבר על ילדים שייוולדו מחוץ לגבולות המדינה לשחקנים אמריקאים. מעבר לכך, ישנה את בעיית האבטחה: חטיפות ומעשי שוד וגניבה הם דבר נפוץ ברוב מקסיקו סיטי, וכמובן שלמרות שהשחקנים לא יגורו בשכונות רעות אלא דומות יותר לבברלי הילס, אי אפשר לדעת מי עלול יהיה להפוך לקרבן הראשון.
בקרב של הרווח הכלכלי, הרומנטיקה, הפוטנציאל והפנטזיות, לרוב באמריקה התאגידית ינצח הרווח הכלכלי, ולא סתם אמר סגן הקומישינר את מה שאמר על בירת מקסיקו. במציאות של היום, בה כסף שווה אירוח טורנירים שלא כהוגן, אף אחד לא יופתע אם קבוצת כדורסל קנדית, תארח קבוצת כדורסל מקסיקנית בליגה האמריקאית לכדורסל נכון? מקסימום רווח. רק נקווה שלאן שלא תגיע קבוצת כדורסל חדשה ב-NBA, היא לא תיהפך לנושא של סדרת שערוריות בנטפליקס והתדמית של אדם סילבר תישאר כפי שהיא, ושלא תיהפך לדומה לזו של ספ בלאטר.