אומרים שהתקפה טובה מנצחת משחקים ואילו הגנה חזקה לוקחת אליפויות. מדובר באחת הקלישאות היותר שחוקות בעולם הכדורגל, אך כידוע כל קלישאה צריכה להתברר כנכונה כדי להתקבע כמטבע לשון, ואותה ברצלונה של עונת 2022/23 החזירה לתודעה ובגדול. זו לא הייתה מהאליפויות המרשימות ביותר של בארסה מבחינת איכות הכדורגל, אך אחרי ארבע שנים שבהן ראתה את גבן של ריאל ואתלטיקו מדריד ובהתחשב בעובדה שלכל אורכן החלק האחורי היה עקב אכילס של הבלאוגרנה, מדובר בהצלחה מסחררת.
על ההצלחה הזאת אמון בראש ובראשונה צ’אבי. מי שלקח את הקבוצה בנובמבר כשהיא בשפל כמעט חסר תקדים, הצליח לסיים איתה אז במקום השני והעונה כבר הוביל את הקטלונים לאליפות שאיש לא חזה עד כמה היא תהיה קלילה. רבים אולי ציפו מה”שליח” של פפ גווארדיולה בחוליית הקישור הגדולה בהיסטוריה של בארסה ההיא להנחיל סגנון ‘טיקי טאקה’ מרהיב, אך הוא הפתיע והתגלה כטקטיקן מבריק גם בצד ההגנתי ובכל מה שקשור למשחק ללא הכדור, אלמנטים שבהם ברצלונה לא הצטיינה גם בתקופות הגדולות והזוהרות ביותר שלה. הוא רשום על אליפות שרוב רובה טמון במשחק הגנתי קבוצתי כמעט מושלם לאורך כל שלבי העונה. אליפות של יעילות.
צ'אבי (רויטרס)לבנדובסקי? קונדה וכריסטנסן!
צ’אבי לא קיבל הנחות לאורך כל הדרך. להפך. עצם היותו סמל ה”משחק היפה”, כזה שמוכר ברעיונותיו המבריקים עוד לפני שהגיע לבארסה, הרימו את רף הציפיות ממנו לשמיים. “ברצלונה זה המועדון המסובך ביותר לעבוד בו בעולם”, כך העיד לאחר שניצח את ריאל מדריד 0:1 בברנבאו במשחק הראשון של חצי גמר גביע המלך, במשחק בו קבוצתו בעטה פעמיים בלבד למסגרת, אך הצליחה לשמור את אלופת אירופה על אפס איומים לשערו של טר שטגן. התקשורת והקהל ציפו כולם לכדורגל התקפי תוסס, שגם הגיע לפרקים, אך קיבל ברוב הזמן מכונה הגנתית משומנת, הטובה ביותר באירופה, עם נתון חריג של 11 שערי חובה אחרי 34 מחזורים.
ברצלונה הנחיתה בקיץ את רוברט לבנדובסקי שהגיע על תקן ה”רכש המפוצץ”. החלוץ הפולני עשה את שלו ובדרך לכבוש טבלת מלכות שערים נוספת, אך נדמה שההחתמות של ז’ול קונדה ואנדראס כריסטנסן היו חשובות ומשמעותיות לא פחות מבחינתה של האלופה הטרייה. מדובר על שני שחקנים שאיזנו את ההגנה של הקטלונים והעניקו עומק יוצא דופן, בעיקר קונדה, שנתן לצ’אבי פתרונות גם בעמדת הבלם וגם בעמדת המגן הימני.
קונדה הוא לא מהמגנים שמשתייכים לסגנון ההרפתקני, אלא כזה שמוכר בזכות האחריות שלו, השקט שלו והמהירות שמאפשרת לו לעמוד גבוה ולסייע לבארסה לדחוף קדימה כדי לזכות בכדורים במשחק הלחץ. הצרפתי שהעדיף את ברצלונה על צ’לסי התברר כבינגו מההתחלה, וכך גם הדני, שאמנם היה פצוע בחלקים לא מבוטלים של העונה, אך בכל זמן ששיחק הפגין יציבות יוצאת דופן והראה עד כמה אפשר לסמוך עליו, כשהוא נפלא עם הכדור ומסייע בכך ל’בילד אפ’ מאחור, כשהוא מוביל את הליגה באחוזי דיוק במסירה (94%).
ז'ול קונדה (רויטרס)האורוגוואי החדש של ‘לה ליגה’
אך עם כל הכבוד לקונדה וכריסטנסן, מי שהנהיג את ההגה של ברצלונה העונה הוא רונאלד אראוחו. בגיל 24, הבלם האורוגוואי לא בייש את מורשת שחקני ההגנה האדירים שיצאו ממולדתו והפך למנהיג הבלעדי של קו ההגנה הטוב באירופה. ההתקדמות שלו התחילה כבר העונה שעברה תחת צ’אבי, אלא שהעונה אראוחו הפך למפלצת הגנתית של ממש. בספרד כבר כינו אותו “הסיוט של ויניסיוס”, כשהוא למעשה שחקן ההגנה היחיד שהצליח להתמודד עם הסופה הברזילאית של ריאל באחד על אחד. ובכלל, לאורך כל העונה, היכולות הפיזיות האדירות של הבלם, באוויר ובקרקע, נתנו לצ’אבי שקט, תחושה שיש לו על מי לסמוך, ולעוד הרבה שנים קדימה.
את החשיבות של השלישייה הזאת לא ניתן היה לפספס בשלבים המוקדמים יותר של העונה. למעשה, הפציעות של שלושתם עלו במידה מסוימת לקטלונים בהדחה כבר בשלב הבתים של ליגת האלופות. לצורך העניין, במשחק מול אינטר, שהסתיים ב-3:3 דרמטי ולא אופייני לברצלונה של העונה, עלו ברביעייה האחורית סרג’י רוברטו, ג’רארד פיקה, אריק גארסיה ומרקוס אלונסו, כשכל אוהד בארסה זוכר את החרפה ההגנתית והחורים במשחק הזה, שחרץ את גורל הקבוצה לרדת לליגה האירופית. אגב, אפשר לומר שמבין שחקני ההגנה שהגיעו, אלונסו התברר כחולייה החלשה משחקני הרכש, כשלאורך העונה התקשה להסתגל לשחק ברביעיית הגנה לאחר שהורגל לשחק בשלישייה בצ’לסי הן כבלם והן כווינגבק, מה שגרם ללא מעט חורים במשחקים בהם שיחק, בעיקר כבלם.
אראוחו. עונה אדירה שלו (רויטרס)עוד שחקן שחובה לציין הוא אלכס באלדה. אחרי למעלה מעשור שבו לג’ורדי אלבה לא באמת הייתה תחרות בעמדת המגן השמאלי, באלדה בן ה-19 הפגין בגרות בלתי רגילה לשחקן בגילו שממש “נזרק למים” בעונתו המלאה הראשונה בבוגרים. צ’אבי כבר העיד בעבר כי באלדה עדיף על אלבה במשחקים שבהם נוצרים הרבה שטחים לרוץ, כאלה שבנויים על מעברים, אך בהמשך העונה השחקן שגדל בלה מאסיה תפס באופן קבע את העמדה ועם הכניסה הנהדרת שלו למרכז, העניק לברצלונה פעם אחר פעם יתרון מספרי במרכז השדה ויתרונות גם במשחק עומד, כשהוא מציג תזמון מצוין במסירה האחרונה שאפשר לו לבשל לא פחות משישה שערים ולכבוש אחד, אותו כבש בהצגה שלו ב-2:4 בדרבי על אספניול במשחק האליפות. פריצת העונה של הקטלונים ללא צל של ספק.
אלכס באלדה. פריצת העונה (La Liga)חומה בין הקורות
האליפות זאת של ברצלונה עומדת בסימן תוצאה אחת – 0:1. לא פחות מ-11 פעמים השיגה האלופה ניצחונות מינימליים, ואחד האחראיים הבולטים לכך הוא השוער מארק אנדרה טר שטגן. זה נכון שהגרמני נהנה מהגנה יוצאת דופן, אך בכל פעם שבה נדרש למתוח את איבריו כדי להביא לברצלונה נקודות, הוא היה שם בענק.
ומצד שני, להיות שוער בקבוצה שמגיעים מולה במקרה הרע לשניים-שלושה מצבים במשחק, זו לא תמיד עבודה קלה. יש לך אולי פחות מקום לטעויות, אך עם זאת גם הקושי לשמור על ריכוז הולך וגובר. אחרי שתי עונות שבהן נראה היה בירידה, טר שטגן שמר העונה 25 פעמים על רשת נקייה, יותר מכל שוער אחר בחמש הליגות הבכירות באירופה, כשהוא מוביל את הליגות הבכירות של היבשת הישנה גם באחוז העצירות לאיומים בפניהם עמד, עם 88 אחוזים. בכך, טר שטגן כבר שבר את שיאו של פטר צ’ך ששמר על 24 רשתות נקיות בצ’לסי ב-2004/5, כאשר גם בארסה השוותה את השיא של הבלוז שעומד על 25.
מארק-אנדרה טר שטגן (La Liga)היד המכוונת של צ’אבי וה-4P
את כל הפאזל הזה מחבר צ’אבי. יכולות אינדיבידואליות הן חשובות כדי להוציא את הרעיונות של המאמן לפועל, אך גם המאמן צריך להנחיל לשחקנים בראש ובראשונה את המשמעת, את ההיגיון שעומד מאחורי הדברים וגם נדרש להמציא את עצמו מחדש ממשחק למשחק, ואת זה צ’אבי עשה ובענק. כשהיא תקפה, ברצלונה לרוב שיחקה עם שלושה שחקני הגנה מאחור, כשקונדה מצמצם למרכז יחד עם אראוחו וכריסטנסן, מה שאפשר לבאלדה לצאת בחופשיות יתרה קדימה. זה רעיון אחד מני רבים עליו אמון המאמן של ברצלונה.
כל שחקן בברצלונה מכיר את עקרונות ה-4P של צ’אבי; עמדות: כל שחקן צריך לדעת איפה כל שחקן נמצא, עם או בלי הכדור. החזקה בכדור: בדומה לרבו פפ גווארדיולה, שידוע כאבי השיטה, גם צ’אבי יודע שאחת התרומות הגדולות של החזקת הכדור, היא שכל זמן שהוא ברגליים שלך, אתה לא תחת סכנה. העיקרון השלישי הוא תפיסה, משמע איך אתה תופס את המגרש כשחקן ויכול לחלק את המגרש ולראות מספר צעדים קדימה. העיקרון האחרון הוא עיקרון הלחץ, שבא לידי ביטוי בעיקר אחרי איבוד כדור, עיקרון שלוש השניות כפי שאתם בטח מכירים אותו מפפ גווארדיולה.
באלדה, כריסטנסן, אראוחו וקונדה (האתר הרשמי של ברצלונה)בכתבה הזאת אמנם פורט על שחקני ההגנה, אך עבודת ההגנה הנפלאה של ברצלונה בלטה העונה בכל חלקי המגרש, מהלחץ של רוברט לבנדובסקי שעשה הגנה ולחץ כפי שלא נדרש או עשה באותה רמה בכל שנותיו בבאיירן, דרך שחקני הכנפיים, הכיסוי הנפלא והאחראי של בוסקטס, דה יונג, פדרי וגאבי בקישור ועד לטר שטגן בשער.
יש כאלה שיבקרו את ברצלונה על סגנון המשחק הלא “ברצלונאי” שלה השנה. ואכן, אפשר לבקש יותר וברצלונה תצטרך לשדרג את עצמה בעונה הבאה כדי לא להיות אפיזודה חולפת, אבל בל נשכח שמדובר בקבוצה כמעט חדשה שצ’אבי הרכיב בקטלוניה, כזו שמורכבת מלא מעט שחקנים צעירים. הוא נדרש בזמן קצר מאוד ליצור קבוצה מאוזנת וכפי שכתבתי בתחילת הכתבה, ספק אם מישהו האמין שהאליפות תחזור לקטלוניה בכזו קלות כפי שחזרה השנה. העונה הזאת, למרות מה שחלק יגדירו ככישלון באירופה, היא הצלחה מסחררת מבחינתה של ברצלונה. בעונה הבאה, האתגר הגדול של צ’אבי יהיה איך להפוך את הקבוצה היעילה הזאת גם למכונה התקפית שלפחות תזכיר באיכותה את הקבוצה שבה כיכב כשחקן.