הערב בו גודס לא ספר אף אחד ונלחם על כבודו

1. בצל ההיסטריה סביב המועדון, בגין נפילת האימפריה לדרגת שפל חדשה, מכבי תל אביב השיגה אמש (חמישי) ניצחון בכורה ביורוליג, כשהביסה 63:79 את דינאמו ססארי האיטלקית בהיכל מנורה מבטחים. יתרה מזאת, היה זה ניצחון כמו אוויר לנשימה למאמן גיא גודס. במועדון כבר קשרו את החבל סביב צווארו, אולם מאמן הצהובים, בסדרת החלטות מקצועיות עליהן נפרט בהרחבה, הרוויח בלון חמצן. יתרה מזאת, גודס שמר על כבודו, ועל הג'וב כמאמן מכבי ת"א.

"במלחמה כמו במלחמה" - a la guerre comme a la guerre - אומר פתגם צרפתי ידוע שמסביר כי בזמן מלחמה יש להתנהג בצורה תקיפה והולמת את המצב. גיא גודס יצא אמש למלחמה לא רק מול ססארי ושלושת האקסים האומללים שחיזקו את ההחלטה להיפטר מהם, הוא יצא למלחמה מול כל העולם. מלחמה על תפקידו, על תדמיתו, ובעיקר על כבודו העצמי.

רנדל ואוחיון חוגגים (רדאד ג´בארה)

אחרי שכבודו נרמס ולמרות ההכחשות הפומביות, לא רק שגודס שמע את הלחשושים סביבו והשמועות על החלפתו - הוא שמע אותם היטב בקול צלול וברור. גודס, בידיעה שמדובר בצ'אנס האחרון שלו בצהוב ושמכאן אין דרך חזרה, החליט בצעד נועז לא לעשות חשבון לאף אחד, להפשיל שרוולים ולהסיר את הכפפות.

2. אם במאמנים עסקינן, השמועות סביב מועמדותו של יונאס קזלאוסקאס הליטאי לא בהכרח מופרכות מהמציאות. ל-ONE נודע כי גורם הקשור למכבי, ושמו שמור במערכת, פנה ישירות לכוכב העבר שארונאס יאסיקביצ'יוס - עוזר מאמן ז'לגיריס קובנה, וגישש האם יסכים לרשת את מקומו של גודס. שאראס, שנמצא בעונה השנייה של הסבת המקצוע מהמגרש לקווים, הקדיש אוזן קשבת לאקסית, אך בעקבות מחויבות חוזית לליטאים, נאלץ לסירב.

גודס ושאראס נפגשו אשתקד במסגרת שלב הבתים ביורוליג כאשר ידו של הישראלי הייתה על העליונה פעמיים. בביקור האחרון שלו בתל אביב, בערב לפני ההתמודדות נגד מכבי, שאראס, אשתו וחברים למדים הצהובים חזרו מבילוי לילי. יתרה מזאת, מיד בתום ההפסד, בעוד שז'לגיריס חזרה למלון לאונרדו סיטי טאוור ברמת גן, שאראס עזב את כותלי ההיכל ולא מיהר לחזור למלון. אחרי שסירב למכבי, מספרים יודעי דבר, ששאראס היה זה שהפנה את הצהובים לקזלאוסקאס, מאמן סגנית אלופת אירופה. ומכאן הקשר למו"מ.

מכבי ת"א הביסה את ססארי 63:79

3. חזרה לניצחון על ססארי. בפעם הראשונה מאז שמונה לתפקיד, גודס אימן קבוצה בצלמו, חבורת שחקנים כמו שהוא רצה לראות. בלי פוליטיקות מקצועיות, בלי הנחתות מלמעלה, ובלי גימיקים כאלו ואחרים. ייתכן וגודס עוד יפסיד במלחמה, אבל את הקרב מול האיטלקים הוא ניצח עם השחקנים שהוא בחר, ולא אלה שבחרו עבורו.

בעונה שעברה, אי שם בתקופת המשבר המסורתי, גיא גודס קיבל החלטה אמיצה לספסל את ג'רמי פארגו. גודס החליט לייבש את פארגו - סופרסטאר במונחים אירופאים - וניער מעליו את עול האחריות לקבוצה. משם, מכבי המשיכה לזכייה בגביע המדינה, והעפלה לסדרת ההצלבה ביורוליג - סדרה בה פארגו היה היחיד שהצטיין במכבי.

מכבי של העונה שעברה לא היתה מסוגלת לנצח בלי ג'רמי פארגו. היא אמנם הפסידה גם איתו, כולל בסדרת חצי-גמר הפלייאוף מול הפועל אילת, אך היא כמעט ולא הייתה יכולה לנצח בלעדיו. בטח שלא ביורוליג. מכבי של היום? תוציאו ממנה את הכוכב הגדול והיקר ביותר במדינה (ג׳ורדן פארמר) וקיבלתם קבוצה אגרסיבית שמניעה את הכדור, לא נשענת על פיק-אנד-רול עיוור, והכי חשוב - קבוצה מנצחת. כחלק מאסטרטגיה קרבית, גודס מאס בג׳ורדן פארמר וייבש את הטאלנט ופעמיים אלוף ה-NBA במשך 30+ דקות. גם אם זה היה עולה לו בהפסד, ובסופו של דבר גם בג'וב, גודס החליט שאם הוא יפסיד, אזי שיעשה זאת בדרכו שלו.

ג´´ורדן פרמאר מאוכזב על הספסל (רדאד ג´בארה)

כשפארמר חזר לישראל בפגרה הוא לא חשש להצהיר "אני רוצה לזכות ביורוליג עם מכבי". נזכיר שמדובר בשחקן שמעולם לא זכה בתואר אירופי, ולא הגיע לסדרת ההצלבה ביבשת. אגב, גודס גילה על ההחתמה של פארמר רק בדיעבד. רק אחרי שהיא נסגרה והונפקה סופית. גודס לא רצה את פארמר בקבוצה, הבין שיש לו מטען של אגו כבד והתפלל להשארתו של פארגו לעונה נוספת. אך כל זאת לשווא. אגב, אחרי שיובש, פארמר ניסה להיות פוליטיקלי קורקט אבל לא ממש הצליח לו: "אני חושב שכולם מסביב הפעילו לחצים. אין לי מה להגיד על זה שלא שיחקתי. אני לא פצוע, בריא לחלוטין".

4. המסרים של גודס להנהלה הוותיקה, הצעירה והקרואטית, לא נעצרו שם. למעשה, הם החלו עוד קודם. לפני הג׳אמפ-בול, עוד לפני ההגעה להיכל, גודס פתח חזית מול ניקולה וויצ'יץ' ומחק את היהלום הקרואטי, דראגן בנדר, שלראשונה בקריירה במדים הצהובים, ראה משחק על אזרחי. גודס נלחם זמן רב בגימיק של בנדר, אף על פי שלעיתים הוא כמעט השתכנע שזה עשוי לעבוד, אבל במהרה הבין שעל מנת לנצח ביורוליג, מוכשר ככל שיהיה, בנדר עדיין לא בשל להתמודדות ברמות הללו.

5. יכול מאוד להיות שאחרי הגונג הסופי אמש לקח גודס את בריאן רנדל ולחש באוזנו באהבה: "תודה". ואם לא, מוטב שיעשה זאת. כמה התגעגעו לרנדל בהיכל. וואוו. כמה הפורוורד הפצוע כרוני ומוגבל התקפית היה חסר. כמה הפורוורד האתלט הוכיח שהדיבורים על היעדרותו אכן נכונים ופוגעים בקבוצה. רנדל, למרות החולשה מהמחלה, על אף שלא נמצא בקו הבריאות ומלווה בגוף קליל יותר, הוכיח כי חשיבותו לקבוצה היא מהמעלה הראשונה.

"לא משחק גדול שלנו, היינו נחושים"

כמה הוא חשוב לקבוצה? מקצועית, הגנתית וחברתית. רנדל הוא סמל לעבודה קשה, קשיחות, והקרבה אישית למען הצלחה קבוצתית. רנדל היה הראשון להעלות את מכבי על לוח הנקודות מול ססארי, והראשון ששם את גופו לניצחון ויצא אתמול רק בשל חוק חמש העבירות .אגב, מישהו בכלל זוכר שגודס מאוד רצה לצעוד קדימה עם רנדל, והתאבל על עזיבתו?

6. ומילה על אייק אופייבו שערך את הבכורה שלו בצהוב-כחול. אופייבו חיכה למכבי פגרה שלמה. ססארי רצתה, גם לימוז' הייתה רצינית, מילאנו, הכוכב האדום בלגרד, נובגורוד, ואסטודניאנטס הביעו עניין, אלא שהניגרי-אמריקאי דחה את כל ההצעות ובמשך החודשיים האחרונים עבד באולם באופן פרטני ושיפר את יסודות הקליעה. ביורוליג הוא עומד כעת על 100% מחוץ לקשת.

אומנם אופייבו החטיא כמה לייאפים וביצע עבירות שטויות, אך מדובר בתוצאה של מחסור בחמצן בעקבות הפריקה הפיזית. כושר ודיוק יגיעו עם הזמן, אך אם תצפו שוב בקלטת של המשחק, שימו לב איך אופייבו - שחקן שלא שיחק במשחק רשמי חודש מאי - דפק ספרינטים חזרה להגנה כאשר ארינזה אונואקו בקושי נשק לחצי. "זו הייתה חוויה נהדרת לרשום את ניצחון הבכורה שלי במכבי. כולנו עשינו שינוי מנטאלי. הייתי לוקח אותו איתי את רנדל לכל קבוצה, הוא האקס פקטור - עושה את כל מה שכולם עושים ולא עושים", סיכם אופייבו.