המצב הנוכחי במדינת ישראל לא פשוט לאף אחד, כשהמשפחות אבלות על יקיריהם שנפלו, החיילים נמצאים בשדה הקרב, ישנם המון חטופים שנמצאים בעזה והפצועים שוכבים בבתי החולים. בצל זאת, הכדורגל בישראל צפוי לחזור לפעילות בסוף החודש והקבוצות החלו להתכונן לכך, תוך כדי ביצוע מעשי חסד עבור ילדי העוטף המפונים, החיילים והפצועים. אליניב ברדה סיפר על כך בפודקאסט הפועל באר שבע של ONE.
אליניב, איך אתה בימים אלו? איך ההתמודדות שלך עם המצב ברמה אישית בתור אבא וכמאמן הפועל באר שבע?
”אנחנו בתקופה לא נעימה אבל אנחנו מתמודדים כי אין לנו ארץ אחרת, זה הבית שלנו, אנחנו רוצים לנצח. גם במשפחה מתמודדים עם קשיים, אני עם ילדים קטנים והאזעקות זה לא משהו שנעים להם, אבל לצערי הם כבר התרגלו. הכדורגל היום כמובן לא נמצא בראש סדר העדיפויות עם כל בנינו שנמצאים בגבולות המדינה ושומרים עלינו. הכדורגל קצת מקבל פרופורציה אחרת, אבל מהצד שלנו אם נוכל לתת לאנשים במדינה נחמה קטנה עם חזרה של הכדורגל ולאוורר את האנשים אז אנחנו צריכים מהצד שלנו לעשות את המקסימום כדי שזה יקרה בצורה המיטבית כדי שאנשים יוכלו גם טיפה להתנתק”.
אתה בעד לחזור לשגרת משחקים?
”כמו שאמרתי, סדר העדיפויות היום הוא קצת שונה, אבל אנחנו מתאמנים כבר שבועיים וחצי, רק עם השחקנים הישראלים שלנו, הזרים מתאמנים כל אחד עם קבוצה אחרת במדינה שלו ושומרים על כושר. אבל ברגע שפיקוד העורף הודיעו לנו שחוזרים לשגרת המשחקים ב-25.11 אז אנחנו צריכים להתכונן. זו לא הכנה אידאלית, אבל זו אותה הכנה לכל הקבוצות. אני בעד החזרה של המשחקים, אני חושב שצריך לשחק כדורגל. לא צריך לתת לאויב פרס, שלא יצליח לשנות לנו את שגרת החיים”.
“כמובן שלא נעשה שום דבר שהוא לא באישור פיקוד העורף ובתיאום עם ההתאחדות לכדורגל, וברגע שביקשו מאיתנו לחזור לקיים פעילות אנחנו עושים את זה וכמו שאמרתי, נעשה את זה בצורה המיטבית. אנחנו משתדלים לתרום מה שאנחנו יכולים לקהילה – בין אם זה התכנסויות עם ילדי העוטף, מפגשים עם חיילים ועוד. זה המילואים שלנו בעצם, זו התרומה שאנחנו יכולים לתת לקהילה ולנסות להרים קצת את מצב הרוח בימים הנוראים האלו. לשלב בין זה לבין כדורגל זה לא פשוט אבל כרגע אנחנו מנסים לפחות”.
יצא לך בטח לשמוע סיפורים. איך התחושה לנחם אבלים, לדבר עם משפחות שיקיריהם חטופים בעזה? איך זה תופס אותך ברמה האישית?
”כל עם ישראל מאוחד סביב המדינה עכשיו. זה תופס אותך תמיד במצבים לא נעימים כמו ניחום אבלים וניחום משפחות חטופים. אין אחד בקבוצה שזה לא נגע בו ולא הגיע אליו מאיזשהו כיוון, מחבר, מכר או קרוב משפחה. פגשנו המון גיבורי ישראל, שהלכנו וניחמנו וביקרנו חולים בסורוקה בימים הראשונים. אתה שומע את הסיפורים של האנשים והם באמת גיבורים ששמרו עלינו מהכיתות כוננות ועוד”.
היו כאלו שהכרת באופן אישי?
”הכרתי כמה באופן אישי גם מהנרצחים וגם מהפצועים, כמה מהם גם אוהדים של הקבוצה. כשאתה שומע את סיפורי הגבורה האלה אתה מבין כמה גיבורים יש לנו בעם, שבזכות אותם אנשים האסון לא היה עוד יותר גדול, ומבין כמה חשוב להישאר מאוחדים. לעולם לא ניתן לאף אחד או לשום דבר לנסות לפרק אותנו”.
איך השחקנים שלך מתמודדים עם המצב ברמה המנטלית?
”מחובתנו לעשות את כל פעילויות הקהילה האלו, זו זכות גדולה. זכות גדולה לבקר את הפצועים בבתי החולים ששמרו על החברים שלהם ועל המדינה ולנחם את אותם משפחות שאיבדו את יקיריהם. אם אנחנו מצליחים להעלות חיוך על פניו של ילד שהאבא שלו חטוף או על פניו של סבא שהנכד שלו חטוף, מבחינתנו עשינו את שלנו. אנחנו מתגייסים, ותמיד נתגייס לדברים האלה”.
“המצב לא פשוט גם לשחקנים, שחלקם איבדו מכרים, חברים ואהובים. אנחנו צריכים לעשות איתם עבודה גם ברמה המנטלית, אבל כמו שאמרתי – אין לנו ארץ אחרת. זה הבית שלנו, זה המקום שלנו ואנחנו צריכים לנצח. לא סתם אומרים ‘עם ישראל חי’. אני שולח החלמה מהירה לכל פצועים, מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה ושכל החיילים שלנו יסיימו את העבודה בניצחון ויחזרו בריאים ושלמים למשפחות שלהם ולחיבוק של העם”.