פולי: "הלו זה בלומפילד?"
גברי: "תגיד לי אדוני, אתה רוצה שאני אקרא למשטרה?"
פולי: "אז זה לא בלומפילד?"
גברי: "מה זה בלומפילד?"
פולי: "בלומפילד זה מגרש כדורגל"
גברי: "תגיד לי חבוב, אני נשמע לך מגרש כדורגל?"
פולי: "לא אתה נשמע לי בקושי שולחן פינג פונג"
גברי: "חצוף"
שלישיית הגשש החיוור, אולי להקת הבידור המצליחה ביותר שידעה ישראל, הייתה זו שבמערכוניה קבעה מה חשוב, היסטורי ובעל ערך בציבוריות הישראלית. הוזכרת, משמע אתה קיים. בלומפילד הוזכר. ולא סתם.
החודש, לפני 50 שנה, נחנך ביפו האצטדיון, שקם על חרבתו של "באסה" המיתולוגי, זאת אחרי שהאחים לואיס וברנרד בלומפילד תרמו אצטדיון חדש להפועל ת"א. ב-13 באוקטובר 1962 נחנך בלומפילד, שנקרא בתחילה 'מגרש הפועל על שם האחים בלומפילד', במשחק בו אירחה הפועל תל אביב את שמשון תל אביב. היריבה העירונית, מכבי תל אביב, החלה לשחק במגרש רק 7 שנים מאוחר יותר.
במשך 50 השנים האחרונות האצטדיון ביפו הפך להיות הרבה יותר מטריבונות וכר דשא. הוא הספיק לראות משחקי דרבי מהגדולים שהיו בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, שחקנים מהבכירים בכל הזמנים, הנפת גביעים, סיבובי אליפויות, משחקי נבחרות וטורנירים מהיוקרתיים של אירופה.
דווקא היום, 50 שנה אחרי שעבר לא מעט ניתוחים ושינויים קוסמטיים, בחרנו להחזיר אתכם קצת אחורה, לנוסטלגיה. לסדרנים ש'פירגנו' לחברים שלהם, למוכרי הבייגלה והקרטיבים, לאוהדים שניתלו על הגדרות והסתתרו בתעלות כדי לראות משחק והכל מזווית הראייה והזכרונות של גדולי הכדורגלנים שנשמו את האצטדיון והאוהדים שעד היום מתקשים לשכוח את הרגעים שנחקקו בזכרונם.
 |
| אצטדיון בלומילד בשנות ה-80´ (האתר הרשמי של מכבי ת"א) |
|
| |
משה סיני: "אגרתי גרוש אחרי גרוש כדי לקנות כרטיס"
עוד הרבה לפני שכף רגלו דרכה על כר הדשא באצטדיון בלומפילד, כוכבה של הפועל תל אביב בשנות ה-80, משה סיני, זוכר את המשחק הראשון שראה באצטדיון החדש ביפו.
"הפועל תל אביב אירחה את הפועל כפר סבא, רוני קלדרון הורחק וזה היה המשחק הראשון שראיתי ביציע בבלומפילד. הייתי בן 5. להשיג כרטיס זה היה דבר יוצא דופן”, נזכר סיני. "הקופות היו ליד האצטדיון, היו "מאכרים" שמכרו כרטיסים. בשבילי זה היה לאגור גרוש אחרי גרוש ולהשיג כרטיס. עבורי, לראות את השחקנים של הבוגרים הייתה חוויה מרגשת. להביא את הכדורים לשחקנים האלה ולראות מקרוב הפך כל יום שכזה לחגיגה".
 |
| משה סיני. "הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 5" (עמית מצפה) |
|
| |
המשחק הראשון של סיני בבלומפילד היה דווקא במדי מכבי יפו בטורניר לייבו. מאז הספיק הקשר להוביל את הפועל תל אביב לרגעיה המופלאים על כר הדשא ביפו. לא רק עם הפועל עשה סיני כברת דרך, אלא גם במדי הנבחרת הלאומית. אחד השערים הזכורים היה מול נבחרת צפון אירלנד במספרת אדירה. "כשחקן אני אזכור בבלומפילד בעיקר את משחקי הדרבי. התחלתי לשחק אחרי שכאוהד הייתי רגיל לראות את מכבי מנצחת. כשחקן בשנות ה-80 הדרבי כבר היה יותר סימפטי עבורנו. כשהיינו עולים על כר הדשא, זו הייתה חוויה. זה היה אחד המגרשים שאני הכי נהניתי לשחק בו. העברתי שם את הילדות שלי".
גיורא שפיגל: "זה היה כמו להגיע מצריף לארמון"
עד 1969 מכבי תל אביב אירחה את משחקיה במגרש המכביה. 7 שנים אחרי שבלומפילד נחנך, הוחלט שגם הצהובים יארחו ביפו את משחקיהם ולמעשה שיחקו על כר דשא שהיה חכור עבור היריבה העירונית.
"שיחקתי שם פעם ראשונה ב-1963”, נזכר אחד מהקשרים הגדולים בכדורגל הישראלי וכוכב מכבי תל אביב בשנות ה60 וה-70, גיורא שפיגל, "זה היה המשחק הראשון שלי בבוגרים בגביע דובק, בשבילנו זה היה כמו להגיע מצריף לארמון. המכביה היה מגרש ביתי, אבל מצד שני מאוד לא טוב. בלומפילד היה אצטדיון מפואר אז. גם בא יותר קהל ולכן הייתה אווירה יותר טובה".
 |
| בלומפילד המלא. האוהדים עדיין קרובים לדשא (עמית מצפה) |
|
| |
הקשר המחונן שהשתייך לרשימת "הילדים של ג'רי בית הלוי", היה אחד האהודים בשורות הצהובים ואחד מהכוכבים הגדולים באותן שנים בכדורגל הישראלי. שפיגל עבר לא מעט בבלומפילד, והיה שותף לתור הזהב של הצהובים. "המשחק שהכי זכור לי זה הניצחון בדרבי 0:5. האצטדיון היה מלא ומזג האוויר היה חורפי. לראות את כל האצטדיון עם המטריות היה מרגש".
"היום בלומפילד זה משהו שהלך עם הקידמה", מודה שפיגל, "היום יש כסאות ומושבים מרופדים, יציע כבוד, קפיטריות עם אוכל ושתיה. אז היה בייגלה או קרטיב ביציעים. היינו נוסעים לאימונים באוטובוסים והיינו פוגשים בתחנות את האוהדים שאחרי זה היינו מזהים ביציעים במשחקים, בגלל שהאוהדים ישבו כל כך קרוב אלינו. הקהל בא לראות כדורגל. אני לא אומר מה יותר טוב, אבל אני חושב שהאווירה הייתה יותר חמה מכל הכיוונים. האוהדים היו יותר מרוכזים, אנחנו השחקנים הרגשנו את העידוד יותר טוב. זה היה יותר תמים, אינטימי וחברי".
 |
| שפיגל במדי מכבי ת"א יחד עם לופא קדוש (האתר הרשמי) |
|
| |
שייע: "גרתי קרוב, שמעתי את האוהדים מקללים אותי כשישנתי"
שייע פייגנבוים, הילד שנולד באוסטריה ועלה לישראל בגיל שנה עם הוריו, השתכן בבית שנמצא כ-20 מטרים סמוך למגרש באסה, שהפך עם השנים לבלומפילד.
"חייתי על המגרש”, מספר שייע שהעביר יותר שעות בבלומפילד מאשר בבית. "אני זוכר את עצמי כילד מביא כדורים לחודרוב. אפילו יצא לי לשחק על המגרש הזה עם הכוכב של אז, גדעון טיש. עבורי זו הייתה חוויה יוצאת דופן. אני זוכר עוד את הימים שהגיעו לשים אבן פינה לבנייה של בלומפילד. זה היה עוד לפני שהתחלתי לשחק. כשאני ישנתי בבית הייתי שומע את האוהדים של הפועל קוראים בשמי ואת האוהדים האחרים מקללים".
החלוץ האגדי של הפועל כבש את מרבית 175 שעריו בקריירה באצטדיון ביפו. קשה להאשים אותו כשהוא מתקשה לבחור רגע אחד מרגש בבלומפילד. "היו לי עשרות משחקים שאני זוכר. הדרבי שניצחנו 2:5 וקבע את עתיד הקבוצה, אלוף האלופים נגד הכח כשכבשתי ארבעה שערים במשחק, מה לא עשיתי שם. היה גם את השלושער ב-0:3 מול ארה"ב במשחק בינארצי. זה דברים שאני חושב שאין הרבה שיכולים להשתוות אליי".
 |
| אוהדי מכבי ת"א. הצטרפו לבלומפילד 7 שנים אחרי הפועל (שי לוי) |
|
| |
"22 אלף איש היו מגיעים לכל משחק של הפועל תל אביב”, מוסיף שייע עם עקיצה קטנה אל המספרים הנמוכים שמגיעים היום לצפות במשחקי כדורגל. "אז לא היה כסאות פלסטיק, היה רק בטון ונכנסו 22 אלף איש. היו כאלה שהתמקמו בתעלות ואחרים בגדר למעלה, בלומפילד לא היה רגיל".
דבר האוהד: "חמי הסדרן היה מסדר לי כניסה"
עם כל הכבוד לשחקנים המכובדים, על האווירה האמיתית והשינוי שעבר בלומפילד יכולים לספר רק מי שהיו קונים את הכרטיס, או ליתר דיוק נכנסים בקומבינה, מפצחים את הגרעינים ומעודדים - האוהדים.
אחד האוהדים הוותיקים שמבקרים בבלומפילד עוד מימיו הראשונים, הוא אוהד מכבי תל אביב, משה קריצר: "בתקופה של באסה אני זוכר שהיינו עושים חור דרך הבלוקים ונכנסים פנימה. היה לנו מקום קבוע שהיינו נכנסים דרכו. בבלומפילד זה כבר לא היה".
 |
| אוהדי הפועל ת"א בבלומפילד. היום הם נהנים מכיסאות מרופדים (שי לוי) |
|
| |
אם היום כדי לרכוש כרטיס לדרבי אתה צריך להיות מספיק זריז כדי לאתחל את העמוד של חברת הכרטיסים באינטרנט לפני שהכרטיסים יאזלו, הרי שעד לפני העידן הטכנולוגי, הכרטיסים היו בגדר המלצה בלבד. הזריזות על המקשים החליפה את מה שמכנים 'זקני בלומפילד' קומבינת הסדרנים.
"חמי היה סדרן של הפועל. הוא היה מסדר לי להיכנס”, מודה קריצר ונזכר איך במחצית היו מי שמוכרים את הכרטיסים למחצית השניה. נכון, לא התבלבלתם, היו כרטיסי כניסה גם למחצית השניה. למה? בניגוד למזנונים הקיימים באצטדיונים המודרנים, בשנים הראשונות של בלומפילד, את ההפסקה בין המחציות היו מעבירים האוהדים מחוץ לאצטדיון, בדוכני הפאלפל וה'על האש'.
"במחצית, כשהיית יוצא החוצה היית מקבל כרטיס שאיתו היית נכנס למחצית השניה אז היו כאלה שהיו מוכרים אותו", מספר קריצר, ובזמן שהוא מתרפק על העבר, הוא גם נזכר באחד הרגעים המרגשים שחווה באצטדיון ביפו: "המשחק שעשו לגיסי, שחקן הפועל, אבי בנימין, כשהוא הידרדר לסמים. עשו לו משחק ראווה שכל ההכנסות היו תרומה בשביל להעביר אותו למכון גמילה. שנה לאחר מכן הוא עבר לאוסטריה וינה ושיחק שם שנה".
 |
| משה קריצר. "היום בלומפילד יפה יותר, פעם היה נעים יותר" |
|
| |
חמישים שנה אחרי, ובלומפילד עבר שינויים אין סוף. ספספלים שהוזזו מאזור היציעים המזרחים ליציעים המערבים, מערכות כריזה מתקדמות, מושבים מפלסטיק שהחליפו את הבטונדות, גדרות שהורדו, תא כבוד ואפילו יציע עיתונאים שלא היה קיים. וזה רק על קצה המזלג.
"היום אמנם בלומפילד נראה יפה יותר", מסכם קריצר, "אבל אז היה יותר נעים לראות כדורגל. הייתה אווירה טובה יותר. אנשים היו נהנים מלשבת ולראות את המשחק, היו מגיעות משפחות. היום הרבה מגיעים ומקללים ושופכים את כל העצבים שלהם ביציע. זו לא אותה חוויה"
שער עצמי מדהים במספרת? צפו עכשיו בפייסבוק שלנו. לחצו כאן.